יושב ראש הכנסת

יושב ראש הכנסת

איוש נוכחי	אמיר אוחנה
תאריך כניסה לתפקיד	29 בדצמבר 2022
דרכי מינוי	קבלת אמון הכנסת
תחום שיפוט
מושב המשרה	, ישראל
משך כהונה קצוב	משך כהונת הכנסת
ייסוד המשרה	14 בפברואר 1949
איוש ראשון	יוסף שפרינצק

ישראל

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל

חוקה ונשיאות חוקי יסוד נשיא המדינה (רשימה) יצחק הרצוג מנהל ראש הממשלה (רשימה) בנימין נתניהו סגן ראש הממשלה יריב לוין הממשלה הממשלה ה-37 הקבינט המדיני-ביטחוני מבקר המדינה: מתניהו אנגלמן חקיקה הכנסת הכנסת העשרים וחמש יושב ראש: אמיר אוחנה חברי הכנסת יו"ר הקואליציה: אופיר כץ‎ ראש האופוזיציה: משמר הכנסת בחירות מפלגות פוליטיות חוק הבחירות ועדת הבחירות המרכזית משאל עם מערכת המשפט בית המשפט העליון נשיא ביהמ"ש העליון: יצחק עמית היועץ המשפטי לממשלה: גלי בהרב-מיארה אגף ייעוץ וחקיקה הנהלת בתי המשפט פרקליטות המדינה הסניגוריה הציבורית חלוקה מנהלית מחוזות רשות מקומית עיריות מועצות מקומיות מועצות אזוריות יחסי החוץ הסכסוך הישראלי-ערבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ישראל והאו"ם ישראל וארצות הברית ישראל והאיחוד האירופי שגרירים פורטל הממשל בישראל

דליה איציק, בכהונתה כיושבת ראש הכנסת, עומדת לצד שמעון פרס, נשיא המדינה, וג'ורג' וו. בוש, נשיא ארצות הברית. משכן הכנסת, 2008

יושב ראש הכנסת הוא ראש הרשות המחוקקת בישראל, ותפקידו לנהל את ענייני הכנסת, לייצג אותה כלפי חוץ, לשמור על כבודה, על סדר ישיבותיה ועל קיום תקנונה. יושב ראש הכנסת המכהן הוא אמיר אוחנה מסיעת 'הליכוד'.

יושב הראש, או אחד מסגניו, יושב בראש הישיבות בכנסת, מנהל אותן, מעמיד שאלות להצבעה וקובע את תוצאותיה וכן את תוצאות כל הבחירות המתקיימות בכנסת. יושב ראש הכנסת וסגניו מהווים את נשיאות הכנסת, והיא המאשרת את הגשתן של הצעות חוק פרטיות ודחיפותן של הצעות לסדר היום.

בהיעדר נשיא המדינה מישראל או כאשר נבצר מנשיא המדינה למלא את תפקידו, ממלא יושב ראש הכנסת את תפקידו.

מעמד יושב ראש הכנסת

בתוקף תפקידו כיושב ראש הרשות המחוקקת וכממלא מקום נשיא המדינה, יושב ראש הכנסת הוא האדם השלישי בסדרי הקדימה הממלכתיים בישראל, לאחר נשיא המדינה, ראש הממשלה (במצב של ממשלת חילופים, ראש ממשלת ישראל החלופי הוא השלישי ויושב ראש הכנסת הוא הרביעי). הוא אף זכאי להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, כאחד מראשי המדינה. יושב ראש הכנסת מקבל עדכונים מודיעיניים שוטפים בלשכתו ומחזיק טלפון אדום לשעות חירום בלשכה.

תפקיד יושב ראש הכנסת הוא תפקיד ממלכתי. מרגע שנבחר על ידי הכנסת, הוא מחויב לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית במידה שווה אף על פי שהוא משתייך למפלגה מסוימת, לרוב המפלגה הגדולה בקואליציה. על פי הנוהג הממלכתי בישראל, גם סמכויות טקסיות וממלכתיות יש לפזר בין ראשי המדינה, ולכן פותח יושב ראש הכנסת את חגיגות יום העצמאות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל אשר בירושלים.

יושב ראש הכנסת, מתוקף תפקידו, מוזמן לכל האירועים והטקסים הממלכתיים ורשאי לנאום בהם אם רצונו בכך. הוא מקבל משלחות וראשי מדינות בכנסת כאשר הם מגיעים ומברך אותם במליאת הכנסת בעת שהותם, נוסע לכנסים ברחבי העולם ומשמש כנציג הכנסת והמדינה הבכיר ביותר במשלחת.

יושב ראש הכנסת נחשב במעמדו מבחינת שכר לשר בממשלה. הוא זכאי להעסיק שלושה עוזרים פרלמנטריים בנוסף לראש לשכה ומזכירות שהוא מקבל מהמשכן. יושב ראש הכנסת מקבל רכב שרד ונהג צמוד, זכאי לשירותי אבטחה מטעם המדינה ורשאי לקבל דירה מטעם המדינה בירושלים אם הוא אינו תושב העיר או סביבתה הקרובה. ליושב ראש הכנסת לשכה פרלמנטרית בכנסת בקומה השנייה בה הוא מקבל אורחים מהארץ וחו"ל.

בחירת יושב ראש הכנסת

תפקיד יושב ראש הכנסת מוסדר בחוק יסוד: הכנסת, חוק הכנסת ותקנון הכנסת.

לפי תקנון הכנסת, יושב ראש הכנסת נבחר על ידי מליאת הכנסת בהצבעה גלויה, בפרק הזמן שבין השבעת חברי הכנסת לבין הקמת הממשלה. לפי חוק הכנסת, לשם הדחת יושב ראש כנסת מכהן (להבדיל ממינוי יושב ראש קבוע) בשל התנהגות שאינה הולמת את מעמדו נדרש רוב מיוחד של 90 חברי הכנסת.

ממועד כינוס הכנסת ועד לבחירת יושב ראש קבוע, מנוהלות ישיבות המליאה על ידי יושב ראש זמני.

• עד הכנסת ה־15 – מילא את התפקיד זקן חברי הכנסת.
• בכנסות ה־16–20 – מילא את התפקיד ותיק חברי הכנסת, שאינו חבר הממשלה.
• החל מהכנסת ה־21 – ממלא את התפקיד יושב ראש הכנסת היוצאת, אם שב ונבחר לכנסת החדשה, ואם לא נבחר ממלא את התפקיד הוותיק בחברי הכנסת שאינו חבר הממשלה.

באופן מסורתי נבחר יושב ראש הכנסת מהסיעה הגדולה בכנסת ונתמך לרוב על ידי סיעות הקואליציה ולעיתים קרובות אף על ידי סיעות אחרות. בחלק מן הכנסות יושב ראש הכנסת נבחר פה אחד עקב מועמדות יחידה וללא מתנגדים או נמנעים.

במספר מקרים יושב ראש הכנסת לא היה מועמד הקואליציה: נחום ניר-רפאלקס היה יושב ראש הכנסת הראשון מאז הקמת המדינה שלא היה ממפלגת השלטון ונבחר על ידי קואליציית ניר, אשר התאגדה כקואליציית אד הוק לצורך בחירתו, בניגוד לרצון מפלגת השלטון, מפא"י, ששאפה למנות לתפקיד את ברל לוקר.

שלמה הלל היה יושב הראש מטעם המערך בממשלת הרוטציה ונשאר בתפקידו גם לאחריה. אברהם בורג, שנבחר כחבר מפלגת השלטון ב-1999, לא נמנה עם מפלגת השלטון אחרי חילופי השלטון ב-2001, במהלך כהונתה של הכנסת החמש עשרה, אם כי מפלגתו הייתה חברה באותה ממשלה.

בשנת 2006 נבחרה לראשונה אישה לתפקיד, דליה איציק מקדימה.

המשבר הפוליטי-חוקתי בכנסת ה-23

ערך מורחב – בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד יושב ראש הכנסת

הבחירות לכנסת ה-21 היו הראשונות תחת הסעיף לפיו יושב ראש הכנסת היוצאת הוא שימלא את תפקיד יושב ראש הכנסת הזמני, ולא זקן חברי הכנסת כבעבר. לאחר השבעת הכנסת התקיימה הצבעה ויולי אדלשטיין זכה באמון הכנסת. ראש הממשלה נתניהו לא השיג רוב של 61 ח"כים ולא הוקמה קואליציה, הכנסת פוזרה במקום להחזיר את המנדט לנשיא. בבחירות לכנסת ה-22 המפלגות לא הגיעו לכדי הקמת קואליציה והכנסת פוזרה שנית, זאת כאשר בכנסת זו מילא אדלשטיין את התפקיד באופן זמני.

לאחר הבחירות לכנסת ה-23 התגבש רוב בכנסת לבחירת יושב ראש קבוע שיחליף את היושב ראש בפועל, יולי אדלשטיין. מספר ימים לפני השבעת הכנסת הועברה פנייה רשמית בנושא מטעם מפלגת כחול לבן. יום לפני השבעת הכנסת הודיע אדלשטיין כי לא יאפשר הצבעה על החלפתו ביום השבעת הכנסת, בטענה שהחלפת יושב הראש תסכל את המשא ומתן לממשלת אחדות. בעקבות כך, הוגשו מספר עתירות לבג"ץ בדרישה לחייב את אדלשטיין לקיים את הדיון וההצבעה. היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, פרסם חוות דעת בה תיאר חשש מתקלה משטרית, אך גישה זו נדחתה בדיון הראשון ובפסק הדין שניתן בהמשך בבג"ץ. השופט חנן מלצר אמר בעניין החשש מתקלה משטרית שניסיון העבר מלמד כי יושב ראש כנסת שאינו מהקואליציה יכול לעודד את עצמאות הכנסת ולאפשר לה למלא את תפקיד האיזון של הרשות המבצעת.

בפסק הדין מ-23 במרץ, בג"ץ חייב את אדלשטיין לכנס את המליאה לבחירת יושב ראש לא יאוחר מ-25 במרץ. ב-25 במרץ הודיע אדלשטיין על התפטרותו מתפקידו כיושב ראש הכנסת ונעל את ישיבת המליאה מבלי להעלות על סדר היום מינוי יושב ראש כנסת חדש. בכך הייתה אמורה ההצבעה להידחות לשבוע הבא. מאחר שעל-פי תקנון הכנסת, התפטרות יושב ראש הכנסת נכנסת לתוקף רק בחלוף 48 שעות. היועץ המשפטי לכנסת איל ינון דרש מאדלשטיין לקיים את צו בית המשפט, אך האחרון סירב ובכך הפר את צו בית המשפט. בליל אותו היום, בתגובה לעתירה נוספת, העניק בג"ץ לזקן חברי הכנסת, עמיר פרץ, את הסמכות לכנס את מליאת הכנסת לצורך קיום ההצבעה על בחירת יושב ראש כנסת חדש ומילוי צו בית המשפט.

ב-26 במרץ כינס פרץ את מליאת הכנסת וח"כ בני גנץ, שבאותה עת היה חבר הכנסת שעליו הוטל להרכיב את הממשלה, נבחר לתפקיד היושב ראש. ב-17 במאי נבחר יריב לוין ליושב ראש הכנסת במקומו של גנץ.

נשיאות הכנסת

ערך מורחב – נשיאות הכנסת

ליושב ראש הכנסת מספר סגנים שאף הם נבחרים על ידי מליאת הכנסת. ביחד הם מהווים את נשיאות הכנסת. כאשר יושב ראש הכנסת נעדר מן הארץ או כאשר נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, משמש אחד מסגניו ממלא מקום יושב ראש הכנסת (סעיף 20א(ב) לחוק יסוד: הכנסת). אם מועבר יושב ראש הכנסת מתפקידו או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, משמש אחד מסגניו כיושב ראש הכנסת בפועל (סעיף 20א(ג) לחוק יסוד: הכנסת). את הסגן המשמש בתפקיד מבין סגני יושב ראש הכנסת בוחרת ועדת הכנסת. לממלא מקום יושב ראש הכנסת או ליושב ראש הכנסת בפועל כל הסמכויות המיוחדות בחוק ליושב ראש הכנסת, ובכלל זה לשמש כממלא מקום נשיא המדינה.

יושבי ראש הכנסת

יושבי ראש הכנסת

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	סיעה		תקופת כהונה				כנסת
					תאריך עברי		תאריך לועזי
1		יוסף שפרינצק (1885–1959)		מפא"י	ה' באייר ה'תש"ח	י"ט בשבט ה'תשי"ט נפטר בכהונתו	14 במאי 1948	28 בינואר 1959 נפטר בכהונתו	מועצת המדינה הזמנית
									הראשונה
									השנייה
									השלישית
2		נחום ניר (1884–1968)		אחדות העבודה - פועלי ציון	כ"ב באדר א' ה'תשי"ט	כ"ט בחשוון ה'תש"ך	2 במרץ 1959	30 בנובמבר 1959
3		קדיש לוז (1895–1972)		מפא"י	כ"ט בחשוון ה'תש"ך	ז' בכסלו ה'תש"ל	30 בנובמבר 1959	17 בנובמבר 1969	הרביעית
									החמישית
				המערך הראשון מפא"י
									השישית
				העבודה
				המערך השני העבודה
4		ראובן ברקת (1906–1972)			ז' בכסלו ה'תש"ל	כ"א בניסן ה'תשל"ב נפטר בכהונתו	17 בנובמבר 1969	5 באפריל 1972 נפטר בכהונתו	השביעית
5		ישראל ישעיהו (1908–1979)			כ"ה באייר ה'תשל"ב	כ"ז בסיוון ה'תשל"ז	9 במאי 1972	13 ביוני 1977
									השמינית
6		יצחק שמיר (1915–2012)		הליכוד חרות	כ"ז בסיוון ה'תשל"ז	כ"ד באדר ה'תש"ם	13 ביוני 1977	12 במרץ 1980	התשיעית
7		יצחק ברמן (1913–2013)		הליכוד המפלגה הליברלית	כ"ד באדר ה'תש"ם	י"ח בתמוז ה'תשמ"א	12 במרץ 1980	20 ביולי 1981
8		מנחם סבידור (1917–1988)			י"ח בתמוז ה'תשמ"א	ט"ו באב ה'תשמ"ד	20 ביולי 1981	13 באוגוסט 1984	העשירית
9		שלמה הלל (1923–2021)		המערך העבודה	כ"ג באלול ה'תשמ"ג	י"ב בכסלו ה'תשמ"ט	12 בספטמבר 1984	21 בנובמבר 1988	האחת עשרה
10		דב שילנסקי (1924–2010)		הליכוד	י"ב בכסלו ה'תשמ"ט	י"ב בתמוז ה'תשנ"ב	21 בנובמבר 1988	13 ביולי 1992	השתים עשרה
11		שבח וייס (1935–2023)		העבודה	י"ב בתמוז ה'תשנ"ב	ז' בתמוז ה'תשנ"ו	13 ביולי 1992	17 ביוני 1996	השלוש עשרה
12		דן תיכון (1937–2024)		הליכוד-גשר-צומת הליכוד	ז' בתמוז ה'תשנ"ו	כ"ג בסיוון ה'תשנ"ט	24 ביוני 1996	7 ביוני 1999	הארבע עשרה
13		אברהם בורג (1955–)		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט	ט"ו באדר א' ה'תשס"ג	6 ביולי 1999	17 בפברואר 2003	החמש עשרה
14		ראובן ריבלין (1939–)		הליכוד	י"ז באדר א' ה'תשס"ג	י"ט בניסן ה'תשס"ו	19 בפברואר 2003	17 באפריל 2006	השש עשרה
15		דליה איציק (1952–)		קדימה	ו' באייר ה'תשס"ו	ל' בשבט ה'תשס"ט	4 במאי 2006	24 בפברואר 2009	השבע עשרה
(14)		ראובן ריבלין (1939–)		הליכוד	ה' בניסן ה'תשס"ט	כ"ה בשבט ה'תשע"ג	30 במרץ 2009	5 בפברואר 2013	השמונה עשרה
16		יולי אדלשטיין (1958–)		הליכוד-ישראל ביתנו הליכוד	ז' בניסן ה'תשע"ג	א' בניסן ה'תש"ף	18 במרץ 2013	26 במרץ 2020	התשע עשרה
				הליכוד
									העשרים
									העשרים ואחת
									העשרים ושתיים
17		בני גנץ (1959–)		כחול לבן חוסן לישראל	א' בניסן ה'תש"ף	כ"ג באייר ה'תש"ף	26 במרץ 2020	17 במאי 2020	העשרים ושלוש
18		יריב לוין (1969–)		הליכוד	כ"ג באייר ה'תש"ף	ד' בתמוז ה'תשפ״א	17 במאי 2020	13 ביוני 2021
19		מיקי לוי (1951–)		יש עתיד	ג' בתמוז ה'תשפ"א	י"ט בכסלו ה'תשפ"ג	13 ביוני 2021	13 בדצמבר 2022	העשרים וארבע
(18)		יריב לוין (1969–)		הליכוד	י"ט בכסלו ה'תשפ"ג	ה' בטבת ה'תשפ"ג	13 בדצמבר 2022	29 בדצמבר 2022	העשרים וחמש
20		אמיר אוחנה (1976–)			ה' בטבת ה'תשפ"ג	מכהן	29 בדצמבר 2022	מכהן

ראו גם

• הוועדה המסדרת (הכנסת)
• הכנסת
• מזכיר הכנסת
• מנכ"ל הכנסת
• סגני-יו"ר הכנסת לדורותיה
• ראש הקואליציה
• ראש האופוזיציה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יושב ראש הכנסת בוויקישיתוף

• יושב ראש הכנסת, באתר הכנסת
• דנה בלאנדר, מי יושב בראש הכנסת?, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 31 במרץ 2009
• שוריק דריישפיץ, ‏נשיאות הכנסת, פרלמנט ‏66, 15 בספטמבר 2010
• צוות המשרוקית של גלובס, ‏האם מאיר כהן עלול להפוך ליו"ר הכנסת הלעומתי הראשון?, באתר גלובס, 25 במרץ 2020