יושב ראש הכנסת

יושב ראש הכנסת

איוש נוכחי:
יולי אדלשטיין
מאז 18 במרץ 2013
דרכי מינוי	קבלת אמון הכנסת
תחום שיפוט
מושב המשרה	ירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב	משך כהונת הכנסת
ייסוד המשרה	14 בפברואר 1949
איוש ראשון	יוסף שפרינצק

ישראל

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל

חוקה ונשיאות חוקי יסוד נשיא המדינה (רשימה) ראובן ריבלין מנהל ראש הממשלה (רשימה) בנימין נתניהו סגן ראש הממשלה לא מונה באופן רשמי הממשלה הממשלה ה-34 הקבינט המדיני-ביטחוני מבקר המדינה יוסף שפירא חקיקה הכנסת הכנסת העשרים יושב ראש: יולי אדלשטיין חברי הכנסת ראש האופוזיציה: ציפי לבני משמר הכנסת בחירות מפלגות פוליטיות חוק הבחירות ועדת הבחירות המרכזית משאל עם מערכת המשפט בית המשפט העליון נשיאת ביהמ"ש העליון: אסתר חיות היועץ המשפטי לממשלה: אביחי מנדלבליט ייעוץ וחקיקה הנהלת בתי המשפט פרקליטות המדינה הסניגוריה הציבורית חלוקה מנהלית מחוזות רשות מקומית עיריות מועצות מקומיות מועצות אזוריות יחסי החוץ הסכסוך הישראלי-ערבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ישראל והאו"ם ישראל וארצות הברית ישראל והאיחוד האירופי שגרירים פורטל הממשל בישראל

דליה איציק, יושבת ראש הכנסת לשעבר, עומדת לצד שמעון פרס, נשיא המדינה, וג'ורג' וו. בוש, נשיא ארצות הברית. משכן הכנסת, 2008

יושב-ראש הכנסת הוא ראש הרשות המחוקקת בישראל, ותפקידו לנהל את ענייני הכנסת, לייצג אותה כלפי חוץ, לשמור על כבודה, על סדר ישיבותיה ועל קיום תקנונה. יושב ראש הכנסת המכהן הוא יולי אדלשטיין מסיעת "הליכוד".

היושב-ראש, או אחד מסגניו, יושב בראש הישיבות בכנסת, מנהל אותן, מעמיד שאלות להצבעה וקובע את תוצאותיה וכן את תוצאות כל הבחירות המתקיימות בכנסת. יושב-ראש הכנסת וסגניו מהווים את נשיאות הכנסת, והיא המאשרת את הגשתן של הצעות חוק פרטיות ודחיפותן של הצעות לסדר היום.

בהיעדר נשיא המדינה מישראל או כאשר נבצר מנשיא המדינה למלא את תפקידו, ממלא יושב-ראש הכנסת את תפקידו.

מעמד יו"ר הכנסת

בתוקף תפקידו כיו"ר הראשות המחוקקת וכממלא מקום נשיא המדינה, יו"ר הכנסת הוא האדם השלישי בסדרי הקדימה הממלכתיים בישראל, לאחר נשיא המדינה וראש הממשלה. הוא אף זכאי להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, כאחד מראשי המדינה. יושב ראש הכנסת מקבל עדכונים מודיעיניים שוטפים בלשכתו ומחזיק טלפון אדום לשעות חירום בלשכה.

תפקיד יושב ראש הכנסת הוא תפקיד ממלכתי. מרגע שנבחר על ידי הכנסת, הוא מחויב לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית במידה שווה אף על פי שהוא משתייך למפלגה מסוימת, לרוב המפלגה הגדולה בקואליציה. על פי הנוהג הממלכתי בישראל, גם סמכויות טקסיות וממלכתיות יש לבזר בין ראשי המדינה, ולכן פותח יושב ראש הכנסת את חגיגות יום העצמאות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל אשר בירושלים. בטקס לא נוכח נשיא המדינה וראש ממשלת ישראל.

יושב-ראש הכנסת, מתוקף תפקידו, מוזמן לכל האירועים והטקסים הממלכתיים ורשאי לנאום בהם אם רצונו בכך. הוא מקבל משלחות וראשי מדינות בכנסת כאשר הם מגיעים ומברך אותם במליאת הכנסת בעת שהותם, נוסע לכנסים ברחבי העולם ומשמש כנציג הכנסת והמדינה הבכיר ביותר במשלחת.

יושב ראש הכנסת נחשב במעמדו מבחינת שכר לשר בממשלה. הוא זכאי להעסיק שלושה עוזרים פרלמנטריים בנוסף לראש לשכה ומזכירות שהוא מקבל מהמשכן. יו"ר הכנסת מקבל רכב שרד ונהג צמוד, זכאי לשירותי אבטחה מטעם המדינה ורשאי לקבל דירה מטעם המדינה בירושלים אם הוא אינו תושב העיר או סביבתה הקרובה. ליו"ר הכנסת לשכה פרלמנטרית בכנסת בקומה השנייה בה הוא מקבל אורחים מהארץ וחו"ל.

בחירת יו"ר הכנסת

יושב-ראש הכנסת נבחר על ידי מליאת הכנסת בהצבעה גלויה.

ממועד כינוס הכנסת ועד לבחירת יושב ראש קבוע, מנוהלות ישיבות המליאה על ידי יושב ראש זמני.

• עד הכנסת ה־15 – מילא את התפקיד זקן חברי הכנסת, שאינו חבר הממשלה.
• בכנסות ה־16–20 – מילא את התפקיד וותיק חברי הכנסת, שאינו חבר הממשלה.
• החל מהכנסת ה־21 – ימלא את התפקיד יושב ראש הכנסת היוצאת, אם שב ונבחר לכנסת החדשה, ובמידה ולא נבחר ימלא את התפקיד הוותיק בחברי הכנסת שאינו חבר הממשלה.

באופן מסורתי נבחר יו"ר הכנסת מהסיעה הגדולה בכנסת ונתמך לרוב על ידי סיעות הקואליציה ולעיתים קרובות אף מסיעות אחרות. בחלק מן הכנסות יו"ר הכנסת נבחר פה אחד עקב מועמדות יחידה וללא מתנגדים או נמנעים. חריג אחד היה נחום ניר-רפאלקס, אשר היה יו"ר הכנסת הראשון מאז הקמת המדינה אשר לא היה ממפלגת השלטון ונבחר על ידי קואליציית ניר אשר התאגדה כקואליציית אד הוק לצורך בחירתו, בניגוד לרצון מפלגת השלטון, מפא"י. אברהם בורג, שנבחר כחבר מפלגת השלטון ב-1999, לא נמנה עם מפלגת השלטון אחרי חילופי השלטון ב-2001, במהלך כהונתה של הכנסת החמש עשרה, אם כי מפלגתו הייתה חברה באותה ממשלה.

לשם הדחת יושב-ראש כנסת מכהן נדרש רוב מיוחד של 90 חברי כנסת.

בשנת 2006, נבחרה לראשונה אישה לתפקיד, דליה איציק מקדימה.

נשיאות הכנסת

ליושב-ראש הכנסת מספר סגנים שאף הם נבחרים על ידי מליאת הכנסת. ביחד הם מהווים את נשיאות הכנסת. כאשר יושב-ראש הכנסת נעדר מן הארץ או כאשר נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, משמש אחד מסגניו ממלא מקום יושב-ראש הכנסת (סעיף 20א (ב) לחוק יסוד: הכנסת). אם מועבר יושב-ראש הכנסת מתפקידו או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, משמש אחד מסגניו יושב-ראש הכנסת בפועל (סעיף 20א(ג) לחוק־יסוד: הכנסת). את הסגן המשמש בתפקיד, מבין סגני יושב-ראש הכנסת, בוחרת ועדת הכנסת. לממלא מקום יושב-ראש הכנסת או ליושב-ראש הכנסת בפועל כל הסמכויות המיוחדות בחוק ליושב-ראש הכנסת, ובכלל זה לשמש כממלא-מקום נשיא המדינה.

כעת, בכנסת העשרים, יש ליושב ראש הכנסת אחד עשר סגנים, והם:

שם	סיעה		קואליציה/אופוזיציה
נאוה בוקר		הליכוד	קואליציה
טלי פלוסקוב		כולנו
בצלאל סמוטריץ'		הבית היהודי
מיכאל מלכיאלי		ש"ס
ישראל אייכלר		אגודת ישראל
חיליק בר		העבודה	אופוזיציה
רויטל סויד
חמד עמאר		ישראל ביתנו
אחמד טיבי		הרשימה המשותפת
מאיר כהן		יש עתיד
עיסאווי פריג'		מרצ

יושבי ראש הכנסת

יושבי ראש הכנסת

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה				כנסת
					תאריך עברי		תאריך לועזי
1		יוסף שפרינצק (1885–1959)		מפא"י	ה' באייר ה'תש"ח	כ׳ בשבט ה'תשי"ט	14 במאי 1948	28 בינואר 1959	מועצת המדינה הזמנית
									הכנסת הראשונה
									הכנסת השנייה
									הכנסת השלישית
2		נחום ניר (1884–1968)		אחדות העבודה	כ"ב באדר א' ה'תשי"ט	כ"ט בחשוון ה'תש"ך	2 במרץ 1959	30 בנובמבר 1959
3		קדיש לוז (1895–1972)		מפא"י	כ"ט בחשוון ה'תש"ך	ז' בכסלו ה'תש"ל	30 בנובמבר 1959	17 בנובמבר 1969	הכנסת הרביעית
									הכנסת החמישית
									הכנסת השישית
4		ראובן ברקת (1906–1972)		המערך העבודה	ז' בכסלו ה'תש"ל	כ"א בניסן ה'תשל"ב	17 בנובמבר 1969	5 באפריל 1972	הכנסת השביעית
5		ישראל ישעיהו (1908–1979)		המערך העבודה	כ"ה באייר ה'תשל"ב	כ"ז בסיוון ה'תשל"ז	9 במאי 1972	13 ביוני 1977
									הכנסת השמינית
6		יצחק שמיר (1915–2012)		הליכוד	כ"ז בסיוון ה'תשל"ז	כ"ב באדר ה'תש"ם	13 ביוני 1977	10 במרץ 1980	הכנסת התשיעית
7		יצחק ברמן (1913–2013)		הליכוד	כ"ד באדר ה'תש"ם	י"ח בתמוז ה'תשמ"א	12 במרץ 1980	20 ביולי 1981
8		מנחם סבידור (1917–1988)		הליכוד	י"ח בתמוז ה'תשמ"א	ט״ו באב ה׳תשמ״ד	20 ביולי 1981	13 באוגוסט 1984	הכנסת העשירית
9		שלמה הלל (1923–)		המערך העבודה	ט״ו באלול ה׳תשמ״ד	י"ב בכסלו ה'תשמ"ט	12 בספטמבר 1984	21 בנובמבר 1988	הכנסת האחת עשרה
10		דב שילנסקי (1924–2010)		הליכוד	י"ב בכסלו ה'תשמ"ט	י"ב בתמוז ה'תשנ"ב	21 בנובמבר 1988	13 ביולי 1992	הכנסת השתים עשרה
11		שבח וייס (1935–)		העבודה	י"ב בתמוז ה'תשנ"ב	ל׳ בסיוון ה׳תשנ״ו	13 ביולי 1992	17 ביוני 1996	הכנסת השלוש עשרה
12		דן תיכון (1937–)		הליכוד	ז' בתמוז ה'תשנ"ו	כ״ג בסיוון ה׳תשנ״ט	24 ביוני 1996	7 ביוני 1999	הכנסת הארבע עשרה
13		אברהם בורג (1955–)		ישראל אחת העבודה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט	ט״ו באדר א׳ ה׳תשס״ג	6 ביולי 1999	17 בפברואר 2003	הכנסת החמש עשרה
14		ראובן ריבלין (1939–)		הליכוד	י"ז באדר א' ה'תשס"ג	י״ט בניסן ה׳תשס״ו	19 בפברואר 2003	17 באפריל 2006	הכנסת השש עשרה
15		דליה איציק (1952–)		קדימה	ו' באייר ה'תשס"ו	ל׳ בשבט ה׳תשס״ט	4 במאי 2006	24 בפברואר 2009	הכנסת השבע עשרה
(14)		ראובן ריבלין (1939–)		הליכוד	ה' בניסן ה'תשס"ט	כ״ה בשבט ה׳תשע״ג	30 במרץ 2009	5 בפברואר 2013	הכנסת השמונה עשרה
16		יולי אדלשטיין (1958–)		הליכוד	ז' בניסן ה'תשע"ג	מכהן	18 במרץ 2013	מכהן	הכנסת התשע עשרה
									הכנסת העשרים

קישורים חיצוניים

• יושב-ראש הכנסת, באתר הכנסת
• שוריק דריישפיץ, נשיאות הכנסת, 2010, פרלמנט 66, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• דנה בלאנדר, מי יושב בראש הכנסת?, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה