סדקו (אופרה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סדקו
Садко
פיודור שאליאפין בתפקיד הסוחר הוויקינגי, 1898.
פיודור שאליאפין בתפקיד הסוחר הוויקינגי, 1898.
מלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב
ליברטיסט ניקולאי רימסקי-קורסקוב
מבוסס על סיפור אגדה רוסי
סוגה דרמטי-קומדי
מספר מערכות ללא מערכות, אופרה בעלת 7 תמונות
זמן התרחשות העלילה המאה ה-12
שפה רוסית
שנה 1898
מקום התרחשות העלילה נובגורוד, ממלכת הים

סדקורוסית: Садко, על שמה של הדמות הראשית) היא אופרה משנת 1898 בשבע תמונות מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב. הלברית נכתבה על ידי המלחין, בסיועו של ולדימיר בלסקי (אנ'), ולדימיר סטאסוב ועמיתיו. רימסקי-קורסקוב קיבל השראה לכתיבת האופרה סדקו בשנת 1867, כאשר השלים פואמה סימפונית בנושא, אופ. 5 של המלחין, סדקו (פואמה סימפונית). לאחר שסיים את הגרסה השנייה שלו ליצירה זו ב-1891, הוא החליט להפוך אותה ליצירה דרמטית וכתב אופרה.

המוזיקה עירנית, וביצועי התזמור הידועים של רימסקי-קורסקוב ניכרים בשפע לאורך כל הפרטיטורה. לפי דבריו של המבקר הרוסי בוריס אסאפייב, שנכתבו ב-1922, סדקו מהווה את פסגת יצירתו של רימסקי-קורסקוב. הכל התחיל במנגינה של אופוס 5 והנושא שימש השראה לרוב היצירה האופרית. כולל נושא הפתיחה ונושאים אחרים. לרימסקי-קורסקוב עצמו יצא "לנצל לאופרה זו את החומר של הסימפוני של היצירה הקודמת, ולעשות שימוש בנושאים ובמוטיבים כמנגינות מובילות לאופרה", כתב רימסקי-קורסקוב.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רימסקי-קורסקוב עצמו היה מעורב באופן הדוק בחזרות הקפדניות שהציב לתזמורת והסביר לתזמורת בעדינות רבה ודקדקנות רבה, יחד עם המנצח יוג'ניו אספוזיטו שגילה סובלנות רבה בעבור השיטתיות של המלחין. רימסקי-קורסקוב בנוסף תיקן בזמן אמת טעויות בתווים. באופן כללי הוא היה מרוצה המחזרות ומהזמרים.

הבכורה העולמית לאופרה התקיימה ב-7 בינואר 1898[2], שהוצגה על ידי האופרה הפרטית הרוסית בתיאטרון סולודובניקוב.

בבכורה במוסקבה, המנצח היה אותו אחד שבבכורה הקודמת, יוג'ניו אספוזיטו, עם עיצובי תפאורה של קונסטנטין קורובין וסרגיי מאליוטין. ההפקה מומנה על ידי איל הרכבות וחברו של רימסקי-קורסקוב במסגרת חוג באלייב, סאבה ממונטוב. זו הייתה הפעם הראשונה שאחת האופרות של רימסקי-קורסקוב הועלתה על ידי תיאטרון מסחרי ולא במימון המדינה, על ידי התיאטראות הקסריים. הבכורה בסנקט פטרבורג התקיימה ב-26 בינואר 1901 בתיאטרון מריאינסקי, בניצוחו של אדוארד נפראבניק (אנ'), ותפאורה של אפולינרי וסנצוב.

ב-1906 הוצגה האופרה בתיאטרון הבולשוי במוסקבה בניצוחו של ויאצ'סלב סוק (אנ'), ותפאורה של קונסטנטין קורובין. ההופעה הראשונה בארצות הברית התרחשה במטרופוליטן אופרה בניו יורק ב-25 בינואר 1930 בשפה הצרפתית ועם ניצוחו של טוליו סראפין, ושנה לאחר מכן הפקה ראשונה בלונדון ביוני 1931.

תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותה של וולכובה, הבת של מלך הים.

סדקו - טנור.

לובבה - מצו סופרן.

נז'טה - קונטרה אלט.

וולכובה - סופרן.

הצליין - בריטון.

הסוחר ההודי - טנור.

הסוחר הוויקינגי-בס.

הסוחר הוניציאני - בריטון.

מושל נובגורוד - בס.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: במקום הסדר הקבוע שנהוג באופרות, סדקו מחולקת לשבע תמונות. האופרות מבוצעות בדרך כלל בשלוש עד חמש מערכות, תלוי איך התמונות מקובעות: שלוש מערכות – מערכה 1, תמונה 1–2, מערכה 2, תמונה 3–4, מערכה 3, תמונה 5–6–7 או 1–2–3, 4, 5–6–7. חמש מערכות – מערכה 1, תמונה 1, מערכה 2, תמונה 2–3, מערכה 3, תמונה 4, צערכה 4, תמונה 5–6 ומערכה 5 תמונה 7.

זמן: הדמות סדקו חיה במאה ה-12.

מקום: נובגורוד, הממלכה של מלך הים.

האופרה מספרת את סיפורו של סדקו, נגן גוסלי, שעוזב את אשתו, לובבה, ואת ביתו בנובגורוד ובסופו של דבר חוזר בתור אדם אמיד. במהלך שנות מסעותיו הוא צובר הון, מתחתן עם בתם של מלך ומלכת האוקיינוס ועובר הרפתקאות נוספות. עם שובו, העיר ולובבה אשתו שמחה.[2][3]

תמונה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוחרי נובגורוד העשירים מברכים את עצמם על שגשוגם במישור הכלכלי והחברתי. נז'טה, נגן גוסלי מקייב, שר שיר גבורה. בתשובה לאותו אדם, גם סדקו שר, אבל הסוחרים צוחקים עליו כשהוא מנבא שנובגורוד תהיה משגשגת יותר אם יוקם נהר המחבר בין אגם אילמן (אנ') לאוקיינוס.

תמונה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדקו משוטט באומללות על שפת האגם. השירה שלו מושכת כמה ברבורים, אחד מהם משנה צורתו לוולכובה, נסיכת הים, שרוצה להתחתן עם בן תמותה. היא מסבירה לסדקו איך לתפוס שלושה דגי זהב שיובילו אותו להון מששגשג לאחר מסע ארוך שעתיד לבוא עליו. הנסיכה מבטיחה לו לחכות בסבלנות לשובה. עם עלות השחר, מהאגם נשמע קולו של מלך הים. הוא קורא לבנותיו לחזור הביתה אל המעמקים. הבנות הופכות שוב לברבורים לבנים ושוחות למרחוק.

תמונה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו של סדקו, לובבה, מתגעגעת ודואגת עד מאוד לבעלה. היא שמחה כשהוא חוזר הביתה סוף סוף, אבל הרגשות משתנים חזרה לעצב כשהוא מודיע על כוונתו לעזוב מיד כדי לחפש את מזלו. הוא יוצא למסע.

תמונה 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר של הסוחר ההודי, קטע מתוך תמונה 4.

סוחרים מתאספים ליד הרציף ונז'טה שר שיר. הסוחרים לועגים לסדקו כאשר הוא מסביר כיצד יזכה בהונו על ידי לכידת שלושה דגי זהב. סדקו מתערב עם אותם סוחרים שלא מאמינים לו, שהוא יכול לעשות את זה, ולאחר שהוא מצליח לתפוס את הדגים, הוא זוכה בספינות שלהם לצאת למסע שלו. הוא מתחיל לאסוף צוות למסעו. ארבעה סוחרים, ויקינג, אינדיאני וונציאני והודי שרים בתורם על מולדתם. סדקו מחליט להפליג לוונציה, אל עבר הים התיכון.

תמונה 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

צי הספינות של סדקו חוזר הביתה, עמוס באוצרות, אך מרגיע את התלהבותו. הצוות של סדקו זורק חלק מאוצרם על המים כדי לפנק את מלך הים ולקוות להופעתו, אבל שום דבר לא מופיע. סדקו נשאר מאחור, נצמד לבולי עץ, כשהרוח מתגברת לפתע בעודו מעל הסיפון.

תמונה 6[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסצנה עוברת לתחום ממלכת הים, שם סדקו שר למלך ולמלכה, זוכה בידה של בתם, וולכובה. חגיגות החתונה הופכות כל כך סוערות עד שסערה צצה, מטביעה ספינות על פני הים, וממלכת מלך הים נהרסת. סוף שלטונו של המלך מבשר על הופעתו של צליין נוצרי. סדקו ווולכובה נמלטים מההרס על ממלכת הים.

תמונה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדקו ישן על שפת האגם. וולכובה משגיח עליו ושרה לו שיר ערש. רגע לפני שהוא מתעורר, היא נפרדת ממנו ואז נעלמת, והופכת לנהר וולכובה שמקשר כעת את אגם אילמן עם הים. לובבה מוצאת את בעלה ישן ומעירה אותו. הוא מאמין שהמסע שלו לא היה אלא חלום, אבל המראה של הנהר החדש וצי הספינות שלו משכנע אותו שהוא באמת עכשיו אדם עשיר מאוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harewood, Lord: "Sadko", pp. 944–947 of Kobbé's Complete Opera Book (London: Putnam, 9th Edition 1976); ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/ISBN 0-370-10020-4|ISBN 0-370-10020-4]].
  • Huth, Andrew: booklet included in Rimsky-Korsakov: 5 Operas, Decca Music Group, 2011. 11 CDs 478 2705
  • Warrack, John and West, Ewan: The Oxford Dictionary of Opera (New York: Oxford University Press, 1992), ISBN 0-19-869164-5.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סדקו בוויקישיתוף

הפקת האופרה בתיאטרון הבולשוי.

דיסקוגרפיה של האופרה.

הלברית ברוסית עם תרגום לאיטלקית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]