סדרת דרמה המשכית

סדרת דרמה המשכית (או להלן: דרמה סדרתית, באנגלית: Serial Drama) הוא נרטיב טלוויזיוני המגדיר סדרת טלוויזיה המסתמכת על עלילה מתמשכת. עלילה זאת מתגלה בצורה הדרגתית, תוך שמירת טבעו של הסיפור חבוי וגילוי האלמנטים שבו פרק אחר פרק, ובכך שומרת על מוטיב המתח בציפייה לקראת הפרק הבא. דרמות סדרתיות עוקבות אחר עלילה מרכזית שמקיפה עונות או אף לעיתים משך הסדרה כולה, מה שמייחד אותן מסדרות טלוויזיה רגילות. בדרך כלל, הפרקים מלווים בקטעי סיכומים בתחילת הפרק עם קליף האנגר בסופו.

לאחר הצלחות כדוגמת "24" ו"אבודים" בשעות הפריים טיים של הטלוויזיה האמריקאית בראשית שנות ה-2000, כמה מהסדרות החדשות שצצו על המרקע שמרו על האופן הסדרתי של הז'אנר.

פירוש המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטלוויזיה הבריטית, המונח "סדרתי" (Serial) הוא שם נרדף למונח "מיני-סדרה" (Miniseries) בטלוויזיה האמריקנית, היינו, סדרה קצרת טווח בעלת שם ועלילה אחידים. סיומה של הסדרה הוא לעיתים סיומה של התוכנית כשלם. כאשר סדרות המשך יכולות להמשיך את העלילה שהתוותה בסדרה הראשונה (כדוגמת סדרות הספין אוף "CSI מיאמי" ו-"CSI ניו יורק" לסדרת הדרמה CSI, או סדרת הספין-אוף "אנג'ל" המהווה המשך לסדרה "באפי ציידת הערפדים").

עם הזמן, המונח "סדרת דרמה המשכית" נהפך למיושן, וזאת עקב השימוש השגור בפי הצופים בקשת סיפור (Story Arc). בנוסף, השימוש בקליף האנגרים מיוחס לרוב לסדרות הרפתקאות, כאשר יש צורך בהם כדי לעבור לפרסומות.

ברחבי העולם, אופרת הסבון נגזרת מהמונח "סדרתי". אולם, במשך הזמן היא קיבלה פרדיגמה משלה, כך שניתן לשייך אותה כז'אנר בפני עצמו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפתחותה של הטלוויזיה וירידת מספרם של קהל הצופים ההולך לקולנוע, הפקת סרטוני קולנוע נפסקה לנוכח המספר ההולך ומצטמצם של הצופים (וההכנסות). אך הסדרות המשיכו, בעברם למסך הקטן והודות לשידורים החוזרים.

פורמט הטלוויזיה הסדרתית המוכר כיום מקורו בתוכניות רדיו: אופרות סבון בנות 15 דקות ותוכניות הרפתקאות לילדים. תוכנית בשם "The Smith Family", ששודרה על בסיס יומי באמצע שנות ה-20 נחשבה ל"אבי-סבהּ של אופרות הסבון"^[1], ואילו תוכנית אחרת בשם "The Guiding Light" ("האור המנחה") שהחלה כתסכית רדיו בשנת 1937 והמשיכה עד 2009 בשידורה הטלוויזיוני, תוך שהיא מחזיקה בתואר "הסדרה הארוכה ביותר" לפי ספר השיאים של גינס (מעל 15,000 פרקים). כמה מן הדמויות באופרות הסבון תוארו כנושאות סבל ממושך, לרוב כתוצאה מהנושאים החברתיים והסוציו-אקונומיים של ימינו.

תוכניות טלוויזיה כ-"The Guiding Light" ואחרות היו פופולריות ביותר במהלך תור הזהב והכסף של הטלוויזיה, עד היום. בין הסדרות ניתן למנות את "As The World Turns" ("כשהעולם סובב"), שהתחילה שידוריה בשנת 1956 וירדה מהמסכים בספטמבר 2010; "בית חולים כללי" (מאז 1963); "ימי חיינו" (מאז 1965); "לחיות את החיים" (מאז 1968); "כל ילדיי" (מאז 1970); וצעירים חסרי מנוח (מאז 1973).

עידן אופרות הסבון שבשעות הפריים טיים עלה לשיא חדש עם תחילת שידורה של "דאלאס" בשנת 1978. זו הסדרה שהגדירה את השימוש בקליף האנגר, שעדיין בשימוש כיום. עלילות שעסקו במסתורין כדוגמת "האם סו-אלן תחיה?" או "מי ירה בג'יי אר?", נותרו ללא מענה אלא לאחר צפייה בעונה הבאה.

בשנות ה-80 נוספו סדרות פריים טיים נוספות כשושלת, "נוטס לנדינג" ו"פלקון קרסט", כמו גם סדרות דרמה המשכיות כ"בלוז לכחולי המדים" ו"מקום אחר" (St. Elsewhere).

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-90, הפורמט של אופרות הסבון חדל להוביל את ז'אנר סדרת הדרמה ההמשכית בשעות הפריים טיים, ופינה את מקומו לפורמטים חדשים ובהם סוגות רבות. המבנה הסדרתי נשמר, לצד סדרות דרמה שאינן מסווגות כהמשכיות ובהן כל פרק הכיל עלילה עצמאית משלו.