סהרה המערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרפובליקה הערבית הדמוקרטית הסהראווית
الجمهورية العربية الصحراوية الديمقراطية
Flag of the Sahrawi Arab Democratic Republic.svg Coat of arms of the Sahrawi Arab Democratic Republic.svg
דגל סמל
Western Sahara on the globe (Africa centered).svg
המנון לאומי אין
יבשת אפריקה
שפה רשמית ערבית, ברברית, ספרדית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
לעיון
27°9′13″N 13°12′12″W / 27.15361°N 13.20333°W / 27.15361; -13.20333
משטר טריטוריה בשליטת מרוקו
הקמה
עצמאות מספרד

14 בנובמבר 1975
שטח[1]
- דירוג עולמי
266,000 קמ"ר[2]
78 בעולם
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2017)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

603,253 נפש[2] 
168 בעולם
2.27 נפש לקמ"ר
231 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 37.24%
גילאי 15 - 24 19.53%
גילאי 25 - 54 34.33%
גילאי 55 - 64 5.03%
גילאי 65 ומעלה 3.87%
תמ"ג[4]
(הערכה לשנת 2007)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

907 מיליון $ 
203 בעולם
1,503 $
216 בעולם
מטבע דירהם מרוקאי ‏ (MAD)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .ma
קידומת בינלאומית 212

סהרה המערבית היא טריטוריה בצפון-מערב אפריקה, הנמצאת כיום כמעט כולה בשליטת מרוקו, מאז סיפוחה בשנת 1979, אף שהקהילה הבינלאומית אינה מכירה בסיפוח זה. גבולותיה הם: מרוקו מצפון, אלג'יריה בצפון-מזרח, מאוריטניה במזרח ובדרום והאוקיינוס האטלנטי במערב. בירת הטריטוריה היא לעיון (אל-עיון) ובה חיה רוב האוכלוסייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מוועידת ברלין שהתקיימה בשנת 1884 ועד לשנת 1975 נקראה הטריטוריה סהרה הספרדית והייתה נתונה לשלטון ספרד, אולם הספרדים החליטו לפנות אותה. עם סיום השלטון הספרדי, תבעו מרוקו ומאוריטניה ריבונות על הטריטוריה, וחילקו את שטחה ביניהן. מרוקו כבשה את שני חלקיה הצפוניים של סהרה המערבית בשנת 1976. במקום קמה תנועת מחתרת בשם חזית פוליסריו, בתמיכת אלג'יריה. ב-1979 נסוגה מאוריטניה מחלקי הטריטוריה שבהם שלטה, ומרוקו תפסה את רוב השטח. מאבקה של התנועה נמשך עד היום, מכיוון שמרוקו ממשיכה לטעון ריבונות לשטח זה. כדי לחזק את שלטונה במקום מרוקו יישבה יותר מ-100,000 תושבים מאזרחיה, ואילו חלק גדול מכ- 200,000 התושבים המקוריים בבירה אל-עיון נעקרו מבתיהם ויושבו במחנות פליטים. לאחר הכיבוש החלה מלחמת גרילה נגד המרוקאים, אולם זו הסתיימה בהסכם הפסקת אש משנת 1991.

התושבים המקומיים הכריזו על עצמאות הטריטוריה בשם רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית, אולם מרוקו התעלמה מההכרזה. רוב מדינות העולם אינן מכירות בריבונות מרוקו על השטח.

מרוקו הקימה חומת גבול לאורך 2,700 ק"מ המוגנת על ידי 120,000 חיילים מרוקאים ומוקפת במוקשים, המחלקת את סהרה המערבית בין השטח הנשלט על ידי מרוקו ובין השטח בשליטת מחתרת "פוליסריו" השואפת לעצמאות סהרה המערבית.

מעמדה הפוליטי של סהרה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדה החוקי של הטריטוריה ושאלת עצמאותה עומדים בסימן שאלה. המרוקאים טוענים לשליטה על האזור, אולם תושבי המקום רוצים עצמאות. רוב מדינות העולם אינן תומכות בטענה המרוקאית.

האו"ם דן בקיום משאל עם במקום וקביעת עתיד הטריטוריה לפיו, אך משאל זה נדחה שוב ושוב, וטרם הוצא אל הפועל, בשל מחלוקת האם המתנחלים המרוקאים יהיו רשאים להצביע במשאל עם זה, וכן ועקב התנגדותה של מרוקו.

תושבי סהרה המערבית וסוגיית ההגדרה העצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני רכיבים מרכזיים היוו רקע לרצונם של בני העם הסהרווי בהגדרה עצמית. ראשית, הרכב אוכלוסיית סהרה המערבית בנוי בעיקר מבני שבט הסהרווי. שבט זה מייצג תמהיל המורכב מילידי המקום, שבטים ברברים (קבוצה אתנית) סהנג'ים, אפריקאים וערבים אשר מקום מוצאם בחצי האי ערב. המרכיב ששימש לאחדות בין השבטים השונים, היה תהליך הדרגתי של התפשטות האסלאם. תהליך זה הוביל ליצירתו של לאום סהרווי בעל ייחודיות אתנית, לשונית, דתית ותרבותית.[5] שנית, אורח החיים של הסהרווים התאפיין לרוב בנוודות ורעיית צאן, אך לאחר החלטת ספרד להפוך את סהרה המערבית לפרובינציה ספרדית עם מאפיינים אוטונומיים בדמות קיומה של אספה כללית ויכולת חקיקה, האוכלוסייה עברה תהליך מודרניזציה שהיווה מרכיב חשוב בחיזוק התודעה הלאומית של בני הסהרווי.[6] מעבר לבני שבט הסהרווי, אוכלוסיית סהרה המערבית מורכבת גם מ-200 אלף אנשים שהגיעו ממרוקו בשנת 1975, במטרה להשתלט על אדמות שהיו מוחזקות עד אז בידי השלטון הספרדי.[7]

החלטה 1514 [8] של העצרת הכללית של האומות המאוחדות (להלן: האו"ם) היוותה אשרור בינלאומי לרצונם של בני הסהרווי להגדרה עצמית. ההחלטה קובעת בין היתר, כי יש להביא לידי סיום כל שלטון קולוניאליסטי באשר הוא, זאת מתוקף הזכות שישנה לכל עם להגדרה עצמית ולקבוע באופן חופשי את מצבם הפוליטי ולהגשים באופן חופשי את שאיפותיהם הכלכליות, חברתיות והתרבותיות. ההחלטה שימשה כבסיס[5] להחלטת העצרת הכללית של האו"ם, 2072, בה נקבע כי על ספרד לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת לשחרר את סהרה המערבית מידי השלטון הספרדי.[9] כמו כן, זכותם של תושבי סהרה המערבית להגדרה עצמית קיבלה אישור בינלאומי ב-7 החלטות של העצרת הכללית של הא"ם שהתקבלו בשנים 1966-1973. ההחלטות מדגישות את הצורך בעריכת משאל עם באזור, אך השינוי בתמהיל האוכלוסייה הפך להיות סוגיה מרכזית במסגרת המאבק להגדרה עצמית, נוכח המחלוקת סביב זהות האנשים שיש לאפשר להם להצביע במסגרת משאל העם על עצמאות.[7]

הניסיונות לסיפוח סהרה המערבית והמאבק של חזית פוליסריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 מרוקו ומאוריטניה הצהירו לסיפוח סהרה המערבית במטרה להבטיח את זכותם הלגיטימית שלהם על האזור,[7] אך חוות דעת מייעצת את הבית הדין הבינלאומי לצדק[10] פגעה קשות במאמצים אלו.[7] בניסיון לסיים את השליטה הקולוניאלית באזור, קמה תנועת מאבק כנגד הממשל הספרדי. לאחר נפילת תנועה זו, קמה חזית פוליסריו בשנת 1970 אשר השתמשה במאבק מזוין ומטרתה הייתה להשיג עצמאות. החזית קיבלה תמיכה רבה מבני העם הסהרווי.[5] תמיכה זו התגלתה כחשובה נוכח מהלכים משמעותיים שמרוקו ביצעה בשנת 1975, אשר נועדו לקדם את סיפוחה של סהרה המערבית.

בנובמבר 1975, חסן המרוקני מלך מרוקו הורה על "צעדה ירוקה" שבמהלכה כ-200 אלף אזרחי מרוקו צעדו אל תוך סהרה המערבית. מטרתה של צעדה זו הייתה שהטריטוריה תהיה בחיקה של מרוקו.[5] בתגובה לכך, מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה את החלטות 380,[11] בה קראה למרוקו לסגת משטחה של סהרה המערבית. אך צעדה זו הייתה צעד אחד מתוך תוכנית רחבה יותר שמטרתה הייתה לספח שטח זה. ב-14 בנובמבר 1975 נחתם "הסכם משולש" על ידי מרוקו, ספרד ומאוריטניה. הסכם זה קבע כי יש להקים משולש מנהלי שתפקידו לנהל בפועל את השטח. חצי שנה לאחר מכן מרוקו ומאוריטניה חתמו על הסכם שבו הן חלקו את סהרה המערבית - החלק הצפוני שייך למרוקו, החלק הדרומי למאוריטניה. עם זאת, ההסכם לא אומץ על ידי העצרת הכללית של האו"ם, עובדה המדגישה כי מדינות העולם למעשה לא הכירו בטענות של מרוקו ומאוריטניה לריבונות על השטח.[5] בהחלטה 34/37 של המועצה הכללית של האו"ם, חזית פוליסריו הוכרה כנציגה הלגיטימית של העם הסהרווי.[12] השליטה הקולוניאלית הספרדית הסתיימה בשנת 1975 ולמרות שהיא לא הצליחה לקיים את רצונות האוכלוסייה שחיה בשטחה, היא יצרה תנאים לכך שישות סהרווית תוכל להיווסד. כתוצאה ממהלכים אלה חזית פוליסריו הצליחו להקים את רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית (ה-SADR), בפברואר שנת 1976. כיום, ה-SADR נחשבת לחברה מלאה באיחוד האפריקאי ואף מוכרת על ידי יותר מ-80 מדינות.[6]

משאל העם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק של חזית פוליסריו התבטא בין היתר בתקיפות שנועדו להביא לקיומו של משאל עם באזור. בשנת 1974, ספרד הכריזה שהיא למעשה מוכנה לארגן משאל עם אשר יכלול אפשרות של הגדרה עצמית לאוכלוסייה החיה בסהרה המערבית. תגובתו של מלך מרוקו להכרזה זו הייתה שמדינתו לא תקבל את תוצאות משאל העם מכיוון שהוא כולל את האופציה לעצמאות של הטריטוריה. המועצה הכללית של האו"ם דחקה בספרד לדחות את קיומו של משאל העם, עד אשר היא תוכל להחליט על הליך הדה-קולוניזציה שתכלול חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.[5] ב-20 בספטמבר 1988, החליטה מועצת הביטחון של האו"ם, בהחלטה 621, למנות נציג מיוחד בסהרה המערבית. המועצה אף ביקש ממזכ"ל האו"ם לקיים משאל עם להגדרה עצמית עבור האנשים הסהרווים, אשר יהיה מפוקח ומאורגן באמצעות האו"ם ובשיתוף פעולה עם האיחוד האפריקאי.[13] ההחלטה לקיים את משאל העם נתמכה בין היתר בהסכמתם של ממלכת מרוקו ותנועת חזית פוליסריו ולכן רק לאחר מכן, בשנת 1900, בהחלטה 658 של מועצת הביטחון הוקם כוח משימה של האו"ם, שמטרתו לקיים משאל עם בסהרה המערבית.[14] תוכנית זו נקראה "תוכנית ההתיישבות", כאשר יעדה המרכזי הוא קיום משאל עם חופשי והוגן שבו האנשים הסהרווים יוכלו לממש את זכותם להגדרה עצמית ולבחור בעצמאות או במיזוג עם מרוקו. הזכאות להצבעה התבססה על מפקד האוכלוסין האחרון שביצע השלטון הקולוניאלי הספרדי שמנה כ-75,000 איש. צוות משלחת האו"ם, MINURSO, שתפקידו לפקח על הפסקת האש באזור וכן על משאל העם, התחיל לפעול בספטמבר שנת 1991 כאשר משאל העם היה אמור להתקיים בשנת 1992.

על אף תוכניות אלה, משאל העם מעולם לא התקיים. רק בשנת 2000, MINURSO הצליחו לסיים את איסוף הנתונים ולהכריע מי יוכל להשתתף במשאל העם. הם קבעו כי 86,386 איש רשאים להצביע. השלב הבא היה לקיים את שמאל העם, אך מרוקו שוב ערערה על רשימת המצביעים. המצב התדרדר עד שמלך מרוקו החדש, מוחמד השישי, הצהיר בשנת 2002 כי הרעיון למשאל עם תם.[6] בשנת 2003 נערך ניסיון נוסף לביצוע משאל עם שיכריע סופית את מעמדה מעמדה של הטריטוריה. הוצע כי משאל העם יכלול גם תושבים ממרוקו אשר נמצאים בשטח מאז שנת 1999, ולא רק את העם הסהרווי. תנועת חזית פוליסריו קיבלה את התוכנית, אך מרוקו דחתה אותה.[5]

מעמדה הפוליטי של סהרה המערבית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוקו החלה להשתמש בקשריה הענפים עם מדינות חברות במועצת הביטחון של האו"ם, כדי לקבל לגיטימציה לכיבוש ולסיפוח הלא חוקי של שטחי סהרה המערבית.[5] למרות זאת, בשנת 2006 מזכ"ל האו"ם טען שאין מדינה שיכולה להיות חברה באו"ם ולהכיר בריבונות של מרוקו על שטחי סהרה המערבית.[5] הכיבוש והסיפוח של סהרה המערבית על ידי מרוקו, מתרחש ללא גורם בינלאומי שמפקח על כך. במנדט הכוח של משימת MINURSO, לא מופיע סעיף ניטור ופיקוח על הפרת זכויות אדם, כמו כן יכולותיו לפעול באזור צומצמו לאחר שכוחות מרוקו גירשו מספר בעלי תפקידים. במחאה על כך, פרסמה מועצת איחוד אפריקה לשלום וביטחון קריאה למועצת הביטחון של האו"ם להרחיב את מנדט כוח המשימה, כך שיכלול ניטור ופיקוח על זכויות אדם.[15]

בשנת 2007 חזית פוליסריו הציגו לאו"ם הצעה ל"פתרון פוליטי מקובל על ידי כלל הצדדים שיעניק הגדרה עצמית לאנשי סהרה המערבית". הצעה זו כללה את הצורך למשאל עם שייתמך על ידי מועצת הביטחון של האו"ם וכן הכרה בכך שבמידה ומשאל העם יוביל לעצמאות סהרה המערבית, המדינה הסהרווית החדשה תהיה מוכנה לקיים יחסים אסטרטגיים עם מרוקו. כחלק מהחלטתו של מזכ"ל האו"ם, משלחות של חזית פוליסריו ומרוקו נפגשו בארצות הברית וכן משלחות מאלג'ריה ומאוריטניה הוזמנו. למרות כישלון הסבבים הראשונים, הוחלט על סבבים נוספים כדי לנסות ולהמשיך לקיים דיון.[5] כיום, בעוד סיפוחה של סהרה המערבית על ידי מרוקו נמשך, מעמדה הפוליטי הרשמי, הוא שהאום מחשיב שטחים אלה כטריטוריה ללא שליטה עצמית, זאת מאז שנת 1963.[16]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסהרה המערבית יש משאבים טבעיים מועטים וקיים מחסור תמידי של מי גשם עבור פעילות חקלאית. מרבית המזון שצורכת האוכלוסייה מיובא מבחוץ, והמסחר, יחד עם פעילויות כלכליות אחרות, נתון בשליטת הממשל המרוקאי. ההכנסה לנפש, בדומה לאיכות החיים של התושבים, נמוכה באופן משמעותי מזו של מרוקו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סהרה המערבית נמצאת בצפון אפריקה, ממזרח לאוקיינוס האטלנטי, בין מאוריטניה ומרוקו. המדינה גובלת גם באלג'יריה.

אורכו הכולל של קו החוף של הסהרה המערבית הוא 1,110 ק"מ, ואורך הגבולות היבשתיים שלה הוא 2,046 ק"מ. שטחה הכולל הוא 266,000 קמ"ר.

מיקומה במדבר סהרה משפיע על אקלים מדברי חם ויבש ועם מיעוט משקעים. לחץ אוויר גבוה מונע זרימת רוח עם גשם. גם בחורף מונעים הרי האטלס כניסת רוח וגשמים: במקום יורדים כ-100 מ"מ גשמים בשנה בממוצע, והחום גורם להתאיידות מהירה. במישורים שורר יובש כמעט מוחלט, הטמפרטורות מגיעות עד 45 מעלות צלזיוס בקיץ. בלילה קריר כמקובל באקלים מדברי, ובמקומות גבוהים אף שוררת קרה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2009, האוכלוסייה בסהרה המערבית מונה כ-513 אלף בני אדם, מרביתם מהאומה הסהראווית (אנ').[דרוש מקור] הטריטוריה היא אחד האזורים בעלי צפיפות האוכלוסייה מהנמוכות בעולם (2.15 בני אדם לקילומטר רבוע בממוצע).

האוכלוסייה המקומית דוברת שלוש שפות עיקריות: ערבית, מרוקאית וספרדית. הדת השלטת בטריטוריה היא האסלאם.

האוכלוסייה העיקרית בחבל ארץ זה היא "ברברית" - כינוי גנאי בפי הערבים כלפי המיעוט האפריקאי הלא ערבי. הריבוי הטבעי מעט יותר מ 3% והילדים מתחת לגיל 18 מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה.

מחוזות סהרה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה מנהלית סהרה המערבית מחולקת על ידי השלטון המרוקאי ל-3 מחוזות, כאשר אחד מהם רק בחלקו (נפה אחת) נמצא בסהרה המערבית. יתר המחוזות מחולקים לנפות.

מס' שם בירה שם בשפת המקור אוכלוסייה
נכון לשנת 2004
שטח[17]
1 נפת אלש'מארה סמארה السمارة 60,426 58,000
2 מחוז אלעיון בוג'דור-אלש'אקיה אלחמראא לעיון العيون بوجدور الساقية الحمراء 256,152 139,480
3 מחוז ואד אד ד'הב לכוירה דחלה وادي الذهب لكويرة 99,367 142,865

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמנסטי אינטרנשיונל, דו"ח שנתי לשנת 1991, (1991).
  • Mark W Janis, International Court of Justice: Advisory opinion on the Western Sahara", 17 Harvard International Law Journal 3 (1976).
  • Spector Samuel, "Western Sahara and the Self-Determination Debate", 16 Middle East Quarterly 33 (2009).
  • Steinbach Armin, "The Western Sahara Dispute: A Case for the ECJ", 18 Columbbia Journal of European Law 3 (2012).
  • Zunes Stephen, "The International Community and Military Occupation: Western Sahra in a Comparative Perspective", Conference Papers -International Studies Association 1 (2008).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  2. ^ 2.0 2.1 תמ"ג - הערכה לשנת 2007
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 בספטמבר 2017
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-19 במאי 2018
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 5.8 5.9 Omar Sidi M, The right to self-determination and the indigenous people of Western Sahara, CAMBRIDGE REVIEW OF INTERNATIONAL AFFAIRS, 41, 21, 2008, עמ' 41
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Omar Sidi M, The right to self-determination and the indigenous people of Western Sahara, CAMBRIDGE REVIEW OF INTERNATIONAL AFFAIRS, 44, 21, 2008
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Castellino Joshua, Territory and Identity in International Law: The Struggle for the Self-Determination in the Western Sahara, MILLENNIUM, 28, 1999, עמ' 537
  8. ^ United Nations, A/RES/15/1514, ‏December 14, 1960
  9. ^ United Nations, A/RES/2072, ‏December 16 1965
  10. ^ INTERNATIONAL COURT OF JUSTICE, Advisory Opinion on Western Sahara, ‏1975
  11. ^ United Nations, A/RES/380, ‏1975
  12. ^ United Nations, A/RES/34/37, ‏Novermber 21 1979
  13. ^ United Nations, S/RES/621, ‏1998
  14. ^ United Nations, http://www.securitycouncilreport.org/un-documents/document/MINURSO%20SRES621.php, ‏1990
  15. ^ AMNESTY INT’L, UN Peacekeeping Force in Western Sahara Must Urgently Monitor Human Rights, ‏April 18 2017
  16. ^ United Nations, Western Sahara: Listing as a Non-Self-Governing Territory, ‏2017
  17. ^ סכום שטחי היחידות המנהליות אינו תואם את השטח הכולל של סהרה המערבית.