סוזן היל
 | |
| לידה |
5 בפברואר 1942 (בת 82) סקרבורו, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| לאום | בריטניה |
| עיסוק | סופרת |
| מקום לימודים |
קינגס קולג' לונדון, Scarborough Convent School |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תחום כתיבה | נובלות בסגנון גותי תיאורי, סיפורי רפאים ומתח |
| סוגה |
ספרות גותית |
| יצירות בולטות |
האשה בשחור, הערפל במראה, אני מלך הטירה |
| תקופת הפעילות |
מ-1961 |
| בן או בת זוג |
סטנלי ולס (23 באפריל 1975–?) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סוזן היל CBE (Susan Hill, נולדה ב-5 בפברואר 1942) היא סופרת בריטית. בין הרומנים החשובים שלה נמנים האישה בשחור (אנ'), הערפל במראה (אנ'), אני מלך הטירה (אנ') עבורו קיבלה את פרס סומרסט מוהם בשנת 1971.
היל פרסמה עשרות נובלות, סיפורים קצרים, מחזות, ספרי עיון ומסות וספרי ילדים.
ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היל נולדה בבריטניה, בעיר סקרבורו, צפון יורקשייר. עיר הולדתה מוזכרת בספרה A Change for the Better ובמספר סיפורים קצרים.
כבר בזמן לימודיה בבית הספר בסקארבורו (Scarborough Convent School) החלה להתעניין בתיאטרון ובספרות. בשנת 1958, עברה היל עם משפחתה לקובנטרי שם עבד אביה במפעלי מכוניות ומטוסים. היל מציינת [1] כי היא למדה בבית הספר לדקדוק לבנות, Bar's Hill, שם סיימה בחינות A Level באנגלית, צרפתית, היסטוריה ולטינית, והמשיכה את לימודיה לתואר באנגלית בקינגס קולג' בלונדון. [2] באותה עת, בשנתה הראשונה באוניברסיטה, היא כבר כתבה את הרומן הראשון שלה The Enclosure, שראה אור בהוצאת האצ'ינסון. הרומן ספג ביקורת מעיתון דיילי אקספרס על תוכנו המיני, עם מסר שכתיבה בסגנון זה אינה מתאימה ל"נערת בית ספר ". [3]
הרומן הבא שלה Gentleman and Ladies ראה אור בשנת 1968. אחריו הגיעו ברצף A Change for the Better, I'm the King of the Castle, The Albatross וסיפורים אחרים, ביניהם Strange Meeting, The Bird of Night, A Bit of Singing and Dancing, וכן In the Springtime of the Year, כולם נכתבו ופורסמו בין 1968 ל 1974.
חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרם נישואיה בשנת 1975 לסטנלי ולס (Stanley Wells), הייתה היל מאורסת לדייוויד לפיין, אורגניסט בקתדרלת קובנטרי, שנפטר ממחלת לב כלילית בשנת 1972.[4] לאחר נישואיה התגוררו בסטרטפורד על האייבון, בתם הראשונה, הסופרת ג'סיקה ראסטון (Jessica Ruston) נולדה בשנת 1977, והשנייה, קלמנסי, בשנת 1985. בתם האמצעית, אימוג'ן, נולדה בטרם עת, ונפטרה שבועות ספורים לארח לידתה. בשנת 2013 דווח כי היל עזבה את בעלה,[5] ועברה להתגורר עם המפיקה ברברה משין, יוצרת סדרת הטלוויזיה להעיר את המתים אשר גם עיבדה והפיקה את סדרת הפשע Serrailler של היל עבור ITV, ועוד קודם לכן עיבדה עבודה אחרת של היל The Small Hand. ב-2015, היל הצהירה כי היא עדיין נשואה לוויילס.[6] ב-2016 נטשה בת זוגה ברברה משין את חייהן המשותפים לטובת הקומיקאית רודה קמרון, והדליפה לעיתונות באמצעות חברה כי "סוזן הרוסה ושבורת לב. ברברה הכריזה לפתע פתאום כי היא עוזבת אותה. זה מאוד עצוב. סוזן עדיין אוהבת אותה ומקווה כי תשוב אליה."[7]
בשנות התשעים הקימה היל חברת הוצאה לאור משלה, בשם Long Barn Books,[8] שפרסמה שני סיפורים מסדרת הבלש Simon Serrailler וכן את The Magic Apple Tree,כולם מאת סוזן היל. כמו כן, פרסמה ההוצאה את The Dream Coat מאת Adele Gera ואת Colouring In מאת Angela Ruth, וכן את Counting My Chickens מאת דבורה קאוונדיש.
יצירתה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומנים של היל נכתבו בסגנון גותי תיאורי, ובסגנון זה בולט במיוחד סיפור הרפאים שלה האישה בשחור, שיצא לאור בשנת 1983. היא הביעה עניין בסיפור הרפאים האנגלי המסורתי, הנשען על מתח ואווירה כדי ליצור סיפור דרמטי בעל השפעה חזקה על הקורא, בדומה לסיפורי הרפאים הקלאסיים של מונטאג רודוס ג'יימס ודפנה דה מוריאה. הרומן הפך למחזה בשנת 1987 וממשיך לרוץ בווסט אנד של לונדון,[9] והצטרף לקבוצת המחזות שרצה למעלה מעשרים שנה. האשה בשחור הופק גם לסרט טלוויזיה בשנת 1989, והן לסרט של האמר הפקות קולנוע בשנת 2012. היל המשיכה וכתבה סיפור רפאים נוסף עם מרכיבים דומים, The Mist in the Mirror בשנת 1992, והמשך לרומן רבקה של דה מוריאה שכותרתו Mrs. De Winter בשנת 1993.
בשנת 2004 החלה היל לכתוב ספרי מתח ומסתורין ויצרה סדרה של ספרים בהם מככבת דמותו של הבלש סיימון סריילר, בשם The Various Haunts of Men. אחרי סדרה זו כתבה ופרסמה עוד ספרים וסיפורים קצרים בסוגת ספרי פנטזיה מתח ומסתורין.
הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1971 - פרס סומרסט מוהם אני מלך הטירה
- 1972 - פרס וויטרברד (Whitbread Novel Award) ציפור הלילה היה מועמד גם לפרס בוקר
- 1972 - פרס ג'ון לילולין רייס (John Llewellyn Rhys Prize) האלבטרוס
- 1988 - פרס Nestlé Smarties Book Prize לספרות ילדים (זהב) (לבני 6–8) ספור לחד המולד: Can it be True?
- 2012 - תואר כבוד מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) ממלכת אנגליה, עבור תרומתה של היל לספרות הבריטית.[10] [11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סוזן היל
סוזן היל, ברשת החברתית Goodreads- סוזן היל ב British Council: ספרות
Julian Flanagan, A writer's life: Susan Hill, The Telegraph, 26 June 2005- סוזן היל ב - Encyclopedia.com
- ביוגרפיה וביקורת ספרותית: סוזן היל
- דרמת רדיו מאת סוזן היל
- סוזן היל באתר isfdb
- עבודות מאת או על סוזן היל ב־WorldCat
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "About Susan - Autobiography of author Susan Hill". אורכב מ-המקור ב-2008-05-29. נבדק ב-2008-07-28.
- ^ "Biography (part 2)". www.susan-hill.com. אורכב מ-המקור ב-29 במאי 2008. נבדק ב-19 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Freeman, Hadley (18 באוקטובר 2003). "Cotswold chameleon". The Guardian (UK). Guardian News and Media Ltd. נבדק ב-2020-01-19.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The author of the most celebrated ghost story of modern times talks about wickedness, her dark new novella – and why she would never read the latest Man Booker winner", The Guardian, 25 Oct 2013 Retrieved 2016-07-03.
- ^ Richard Eden, Husband of The Woman in Black author Susan Hill exits, stage left, The Telegraph, 8 December 2013
- ^ Hill, Susan. "Twitter post". Twitter. Retrieved 5 December 2015.
- ^ SEBASTIAN SHAKESPEARE, Queen of the ghost story heartbroken by love split, Daily Mail, 21 January 2016 (באנגלית)
- ^ "About Long Barn Books". longbarnbooks.co.uk. נבדק ב-19 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ המחזה האשה בשחור חוגג 30 שנה (אתר המחזה - בדיקה אחרונה 5 בדצמבר 2019)
- ^ "CBE". נבדק ב-2020-01-19.
- ^ The London Gazette, Supplement: 60173 Page:7, June 16 2012