סוזן הלמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוזן הלמס
Suzan Helms
Astronaut-susan-j-helms 35633635475 o.jpg
לידה 26 בפברואר 1958 (בת 63)
שארלוט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
זמן שהייה בחלל 303,786 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
ביוגרפיה בנאס"א סוזן הלמס
משימות
STS-64, STS-54, STS-78, STS-101, STS-105, STS-102, Expedition 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
  • מדליית השירות המצויין של נאס"א (2001, 2002)
  • היכל התהילה של האסטרונאוטים
  • נשים בתעופה בינלאומית
  • לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סוזן ג'יין הלמסאנגלית: Susan Jane Helms; נולדה ב-26 בפברואר 1956) היא אסטרונאוטית עבר אמריקאית בנאס"א ולוטננט גנרלית לשעבר בצבא ארצות הברית.[1] היא הייתה האסטרונאוטית הראשונה מצבא ארצות הברית ומפקדת חיל האוויר ה-14 של ארצות הברית.

הלמס השתתפה בחמש משימות במעבורות חלל בהן שהתה בתחנת החלל הבינלאומית במשך 211 ימים,[2] והשתתפה בהליכת החלל הארוכה ביותר, לצידו של ג'יימס ווס.[3] לאחר שירות של יותר מעשרים שנה, פרשה הלמס מחיל האוויר של ארצות הברית בשנת 2014.[1]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמס נולדה בשארלוט שבצפון קרוליינה לפט (לוטננט קולונל לשעבר בצבא ארצות הברית) ולדורי הלמס. בהמשך למסורת הצבאית המשפחתית למדה אווירונאוטיקה באקדמיית חיל האוויר האמריקאי, ובהמשך הוצבה בבסיס חיל האוויר אגלין שבפלורידה.[4][1][3]

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבסיס חיל האוויר בפלורידה, הלמס עבדה כמהנדסת חימוש למטוסי F15 ו-F16, ולאחר מכן המשיכה את לימודיה באוניברסיטת סטנפורד והפכה למרצה חיצונית באקדמיית חיל האוויר האמריקאי.[3][1] במסגרת תפקידה כמהנדסת בודקת טיסות, טסה ביותר משלושים סוגי מטוסים שונים.[3][1]

בשנת 1990, נבחרה להיות אסטרונאוטית על ידי NASA, והכשרתה הסתיימה כעבור כשנה, אשר לאחריה נשלחה ל-5 משימות שונות בחלל. במהלך משימות אלו שהתה במצטבר 211 יום בתחנת החלל הבינלאומית.[5]

עם חזרתה לצבא ארצות הברית, שימשה הלמס כסגנית מפקד אגף החלל ה-45 בצבא ארצות הברית ובהמשך שימשה כסגנית מפקד אגף חינוך והכשרה בבסיס חיל האוויר רנדולף. בשנת 2006, הלמס הפכה למפקדת אגף החלל ה-45 ולאחר כשנתיים מונתה לתפקיד מנהלת תכנון ומדיניות בבסיס חיל האוויר אופוט.[3]

חמש שנים מאוחר יותר, קודמה הלמס לדרגת לוטננט גנרל בצבא האמריקאי ומונתה למפקדת חיל האוויר ה-14.[5]

ב-2013 מונתה על ידי הנשיא ברק אובמה לסגנית מפקד פיקוד החלל שבחיל האוויר האמריקאי, אולם מינוי זה נפסל על ידי הקונגרס בשל טענות על כך שלא נהגה בחומרה מספקת במקרה של תלונה על תקיפה מינית.[3][6] זאת על רקע ריבוי הטרדות ותקיפות מיניות בחיל האוויר האמריקאי אשר פורסמו בתקופה זו והעלו את המודעות לנושא ואת הצורך במדיניות תקיפה יותר.

קריירה ב-NASA[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמס נבחרה כאסטרונאוטית על ידי NASA ב-1990. לאחר הכשרתה, היא טסה במשימות STS-54 (1993), STS-64 (1994), STS-78 (1996), STS-101 (2000) ו-ISS Expedition 2 crew (2001).[7] הלמס שהתה במצטבר כ-5064 שעות בחלל, במהלך כחמש טיסות שונות לחלל, וביצעה הליכות חלל כשמונה שעות ו-56 דקות.[3]

במשימתה הראשונה STS-54 הלמס טסה במעבורת החלל אנדוור, במשימה שמטרתה הייתה פריסת מערכת TDRSS (Tracking and Data Relay Satellite System).[1][3][8]

במשימה STS-64 Discovery ב-1994 הלמס שימשה כמהנדסת הטיסה וכמפעילת RMS (מערכת לתפעול מרחוק במעבורת). מטרת משימה זו הייתה הערכת האירוסולים באטמוספירת כדור הארץ.

במשימה STS-78 Columbia,  הלמס שהתה יותר מ-16 ימים בחלל, בהם שימשה כמהנדסת הטיסה במשימה שמטרתה הייתה הטסת מעבדה כהכנה לתחנת החלל הבינלאומית.

במשימתה הרביעית, STS-101 הלמס סייעה בהבאת אספקה חדשה ותיקונים שונים בתחנת החלל הבינלאומית.

בטיסתה האחרונה, STS-102 Discovery, שהתה בתחנת החלל הבינלאומית כ-163 ימים, בהם השתתפה בהליכת החלל הארוכה ביותר, שנערכה כשמונה שעות וחמישים ושש דקות.[3][9]

ב-2002 עזבה את NASA וחזרה לשרת בחיל האוויר האמריקאי.[3]

פרסים ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיטור מפקדת פעולות חלל
  • עיטור בכיר בחיל האוויר ואסטרונאוט
  • מדליית השירות העילאי של מחלקת ההגנה
  • לגיון ההצטיינות
  • מדליית שירות ראוי
  • מדליית שירות ראוי לשבח
  • מדליית שירות ראוי לשבח בחיל האוויר
  • פרס היחידה המצטיינת
  • פרס הארגון המצטיין
  • עיטור המופת של NASA
  • מדליית מנהיגות NASA
  • מדליית שירות הביטחון הלאומי
  • מדליית המלחמה בטרור
  • עיטור שירות ארוך מחוץ לארצות הברית
  • פרס שירות ארוך בחיל האוויר
  • עיטור הקליעה של צבא ארצות הברית
  • עיטור האימונים של חיל האוויר
  • בשנת 2018, הלמס הוכנסה להיכל תהילת הנשים שבקולורדו.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוזן הלמס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 LIEUTENANT GENERAL SUSAN J. HELMS, www.af.mil (באנגלית)
  2. ^ [https://oiir.hq.nasa.gov/asap/bios/helms.html Lieutenant General Susan J. Helms USAF (Ret.)]
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Susan Helms | Biography & Facts, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  4. ^ Helms, Susan J. | Gathering of Eagles Foundation (באנגלית)
  5. ^ 1 2 [https://oiir.hq.nasa.gov/asap/bios/helms.html Lieutenant General Susan J. Helms USAF (Ret.)]
  6. ^ Helms, Susan J. | Gathering of Eagles Foundation (באנגלית)
  7. ^ Astronaut Biography: Susan Helms, www.spacefacts.de
  8. ^ TDRSS | Satellites, Definition, & Facts, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  9. ^ NASA - Lidar In-space Technology Experiment (LITE), www.nasa.gov (באנגלית)
  10. ^ Susan Helms, Lt. Gen (Ret), Colorado Women's Hall of Fame (באנגלית)