סוזן ווייס

סוזן ווייס

אין תמונה חופשית
לידה	9 בפברואר 1954 (בת 70) ניו ג'רזי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	ישיבה יוניברסיטי אוניברסיטת תל אביב

סוזן ווייס (נולדה ב-9 בפברואר 1954) היא עורכת דין ופעילה חברתית-פמיניסטית. ווייס היא המייסדת והמנהלת של מרכז צדק לנשים, עמותה ישראלית שמטרתה למנוע פגיעה של זכויות נשים בישראל בידי מוסדות הדת במדינה. בנוסף ווייס ייסדה ועומדת בראשו של כתב העת "הדין והדיין", המפרסם בקביעות פסקי דין רבניים בנושאי משפחה.

ביוגרפיה

סוזן (מצגר) ווייס נולדה בפורט דיקס, ניו ג'רזי. בשנת 1980 עלתה לישראל עם בעלה, יעקב ווייס, שלימים מונה לסמנכ"ל ולראש הלשכה המשפטית בתעשייה האווירית לישראל. בילדותה למדה ווייס בבתי ספר אורתודוקסיים ואת השנה האחרונה של בית הספר התיכון העבירה במכללת גולד לנשים בירושלים, עוד לפני עלייתה לארץ. ווייס בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית ממכון שטרן לנשים בישיבה יוניברסיטי. היא בעלת תואר שני (MA) ושלישי (PhD) בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, והוסמכה לעריכת דין בתום לימודי משפטים בבית הספר למשפטים של ברוקלין.

עבודת התזה של ווייס עסקה בטוענות רבניות בבתי הדין הרבניים במדינת ישראל. עבודת הדוקטורט שלה, שנקראת "לא מס שפתיים: עוולת סרבנות הגט", מציעה תיאור מקיף של האופן בו שופטים בבתי משפט לענייני משפחה, דיינים בבתי דין רבניים, פעילות פמיניסטיות, אקדמאים ונשים בעלות דין מתמודדים עם התופעה של סרבנות גט בחסות המדינה.

בשנת 1984 עבדה ווייס כעורכת דין בהתנדבות בארגוני נשים בישראל, ובין השנים 1985–1997 ניהלה משרד פרטי שעסק בתיקי גירושין. בשנת 1997 הקימה ווייס את ארגון הסיוע המשפטי "יד לאישה" – מוסד ללא כוונת רווח שפועל בחסות מוסדות "אור תורה סטון". הארגון, שמופעל על ידי טוענות רבניות, מספק סיוע משפטי מסובסד לעגונות – נשים הכבולות לנישואיהן הכושלים על ידי החוק היהודי.

בשנת 2004 עזבה ווייס את תפקידה כמנהלת "יד לאישה" והקימה את עמותת "מרכז צדק לנשים" (CWJ), עמותה לזכויות אדם שבראשה היא עומדת עד היום. העמותה מורכבת מעורכות דין חברתיות שפועלות בכל החזיתות בהן נפגעים נשים וילדים בישראל על ידי חוקי הדת – בחסות המדינה. מטרתו הכפולה של המרכז היא לחשוף את העוולות הנגרמות לנשים בהתנגשות שבין ערכי הדת והערכים הדמוקרטיים של המדינה, כמו גם להציע פתרונות מערכתיים לאותן עוולות. אחת מההצלחות הגדולות ביותר של מרכז צדק לנשים הייתה השגת תקדימים מבתי משפט לענייני משפחה בכל רחבי ישראל – שמכירים בכך שסירוב לתת גט בבתי הדין מהווה עילה לתביעת נזיקין תחת חוקי הנזיקין במדינת ישראל.

במקביל, בין השנים 1998–2006, שימשה ווייס עמיתת מחקר בכירה במכון שלום הרטמן, ובשנת 2015 שימשה עמיתת מחקר במכון הדסה ברנדייס.

תיקים מרכזיים

א. ייצוג עשרות נשים שדרשו להכיר בסירוב בעליהן לתת להן גט כעילה לפיצויי נזיקין בבתי משפט לענייני משפחה. בתי משפט בכל רחבי המדינה הסכימו לקבל את הטענה, וקבעו כי סרבנות גט היא עילה נזיקית שמזכה נשים בפיצוי כספי משמעותי – כולל מאנשים שמסייעים ונותנים יד לסרבנות הגט.

ב. עתירה לבג"ץ נגד שימוש בכספי ציבור לצורך שכנוע בעלים סרבנים לחתום על גט (בג"ץ 104/06, בג"ץ 3625/06). העתירה, שהוגשה ביחד עם פרופ' אביעד הכהן, נועדה להסדיר את פעילותה של "קרן העגונות" - המשלמת כספים לסרבני גט ובכך מעודדת אותם בעקיפין. בעקבות העתירה הוסדרה פעילות הקרן ונקבעו קריטריונים לפעולתה. בנוסף הוסדרו גם הנהלים שלפיהם מוותר המוסד לביטוח לאומי על חובות של גברים שאינם משלמים מזונות.

ג. עתירה לבג"ץ בשם אישה רווקה שנמנעה ממנה הגישה למקוואות (בג"ץ 9740/11). בעקבות הפנייה לבג"ץ השתכנעו בתי הדין הרבניים לאמץ מדיניות שתאפשר לנשים רווקות, גרושות, כאלה שעומדות להינשא שלא לפי היהדות וכאלה שמעוניינות לטבול שלא לצורך קיום יחסים – להשתמש במקוואות. אותה עתירה פתחה פתח לעתירות מצד ארגונים נוספים בנוגע לאופן השימוש במקוואות.

ד. ייצוג "תפילת נשים בכותל – הקבוצה המקורית של נשות הכותל", בשל תקנות שהעביר הממונה על הכותל המערבי, אשר מנעו מהן גישה לספרי תורה שסופקו על ידי המדינה בכותל (בג"ץ 8124/15). פיצוי נוסף נדרש בטענה של חיפוש גופני משפיל ומפלה שנערך על אותן נשים – בניסיון לאתר טליתות, תפילין וספרי תורה (ת"א 62763-11-15, ת"א 40925-04-17).

ה. תביעה בבית הדין לעבודה בעקבות החלטת בתי הדין הרבניים להוציא מכרז לתפקיד יועץ משפטי לבתי הדין – שלא איפשר לנשים להתמודד על התפקיד. בעקבות התביעה ביטל בית המשפט לענייני עבודה את המכרז הפסול (ע"ב 08–3252).

ו. ייצוגה של רות קוליאן, פעילה חברתית חרדית שביקשה לפרסם בעיתונות החרדית מפלגה שהקימה לפני הבחירות לכנסת ה-20 – אך סורבה. התביעה עודנה מתנהלת (ת"א 1933-03-15).

ז. עתירה שנועדה לגרום לכך שבוועדה למינוי דיינים יובטח מקומן של ארבע נשים – לצד הבטחת מקומותיהם של ארבעה גברים (בג"ץ 933/12). אותה עצומה הכינה את הקרקע לחקיקה זהה שקודמה על ידי ח"כ עליזה לביא.

ח. ייצוג נשים שבית הדין הרבני קבע שהן "נואפות" (בג"ץ 5676/12).

ט. ייצוג ילדים שנולדו כתוצאה מיחסים אסורים על פי ההלכה (ממזרים), בטענה שלבתי דין רבניים אין סמכות להורות על מסירת רישומיהם הרפואיים של אותם ילדים. עוד נטען כי אין לתייג את אותם ילדים וליצור רישומים של מעמדם האישי (בג"ץ 14–3691). בית המשפט העליון אסר על גישה של בתי הדין הרבניים לרישומים רפואיים, ובמקרה אחר נמחק שמו של אחד הילדים מ"הרשימה השחורה" של הממזרים.

י. ייצוג שתי נשים שגיורן בוטל, יחד עם פרופ' אביעד הכהן, כך שהן וילדיהן לא נחשבו עוד ליהודים. בג"ץ החזיר את הדיון לבית הדין הרבני שהפך את פסיקתו והכריע כי הנשים וילדיהם עדיין יהודים (בג"ץ 07–3213).

י"א. ייצוג אזרחים ישראלים שהוכרזו כלא יהודים בבית הדין הרבני, במסגרת הליך גירושין (בג"ץ 6483/17). בעתירה, שהוגשה יחד עם עמותת עתים, נטען שלבתי הדין הרבניים אין סמכות לחקור את היהדות של צדדים שלישיים שלא ביקשו להינשא או להתגרש.

השקפות ודעות

ווייס טוענת כי מדינת ישראל לא יכולה להתפשר על עקרונותיה הדמוקרטיים או על זכויות הנשים בה, כדי להקים מדינת שמתנהלת על ערכי היהדות. היא סבורה שהמדינה זנחה את זכויות היסוד של אזרחיותיה לטובת ערכי "רב תרבותיות" ומתוך כבוד ל"רגישויות דתיות". לדבריה, המדינה לא צריכה לקיים משפטים נגד נשים "נואפות", לנהל רישום של ילדים תמימים שאמהותיהן הפרו את כללי האישות המקראיים (ממזרים) – או לחקור מתגיירים על אמונתם הדתית ומנהגיהם. ווייס דוגלת ברעיון שבתי המשפט הרבניים במדינת ישראל יהיו פרטיים – ולא יהיו כפופים לרשויות המדינה. היא תומכת בחקיקת חוקים שיאפשרו לנשים להשתמש במשפט האזרחי כדי לקבל גט.

מאמרים ופרסומים שונים

ווייס כתבה בהיקף נרחב על ההיבט הנזיקי של סרבנות גט; על חסרונותיהם של מרבית הסכמי קדם הנישואין, שהוצגו כפתרון לבעיית העגונות; על אזרחי ישראל המצויים ב"רשימה השחורה" של בתי הדין הרבניים ואינם יכולים להינשא בשל מגבלות דת; על חקירותיהם של מתגיירים על ידי המדינה בנוגע לקיום המצוות שלהם; על מיתוג ילדים כממזרים על ידי המדינה והדרכים שבהן המדינה מנציחה את מצבם במקום לפתור אותו; על ה"שיטות הגסות" של גירושין במדינת ישראל – ועל הפרות זכויות אדם הנובעות מהן. ווייס כתבה גם על החשיבות הסימבולית של כיסוי הראש הנשי – כמו גם על מה שקורה כשהשקפות המודרניות של בתי הדין הרבניים מתנגשות עם ערכיהם הדתיים הפונדמנטליסטים.

פרסים

• פרס "תיקון עולם" – פרויקט מורשת הפליטים היהודיים בהאיטי (2016)
• פרס ג'ול בלוש לפעילות פמיניסטיות בישראל (2013)
• פרס נשים במשפט – לשכת עורכי הדין בישראל (2009)
• פרס "נושאת הלפיד האלטרנטיבית" – מגזין "לאישה" (2007)
• רשימת עשרת דוברי האנגלית המשפיעים ביותר – "הארץ" (2011)

ראו גם

• מרכז צדק לנשים

לקריאה נוספת

• אמנדה בורשל-דן, women’s rights lawyer looks to change the game, not play it – פורסם ב-2016, The Times Of Israel
• בתיה אונגר-סרגון, Israel Has a Marriage Problem. One American-Born Lawyer Is Trying To Solve It, פורסם ב-2014, Tablet

קישורים חיצוניים

• מרכז צדק לנשים
• מאמרי סוזן ווייס, באתר "הארץ"
• על תביעות נזיקין נגד סרבני גט ועל דת ומדינה - ראיון עם ד"ר סוזן ווייס, פודקאסט "מבקרות ברבנות", כתוב ומוגש על ידי רבקה לוביץ וניצן כספי שילוני, 20.2.2020.