סוזן לימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוזן לימן
Susan Leeman
אין תמונה חופשית
לידה 9 במאי 1930 (בת 90)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אנדוקרינולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת בוסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס FASEB להצטיינות במדע (1993)
  • Mika Salpeter Lifetime Achievement Award (2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סוזן לימן (באנגלית: Susan Leeman; נולדה ב-9 במאי 1930) היא אנדוקרינולוגית ופיזיולוגית אמריקאית ממוצא יהודי. היא נחשבת לאחת המייסדות של תחום הנוירואנדוקרינולוגיה בגלל מחקרה על הפפטידים (Substance P (SP  ו-Neurotensin. כיום היא פרופסורית במחלקה לפרמקולוגיה ותורת ריפוי ניסיונית ומנהלת המעבדה לנוירופפטידים במחלקה לפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בוסטון. בשנת 1991 היא הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית (National Academy of Sciences).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן לימן נולדה בשיקגו ב 9 במאי 1930 בשם סוזן אפשטיין. אביה היה יהודי, ומשפחתו היגרה מרוסיה לניו יורק כאשר היה בן שבע. אמה למדה במכללה בתקופה שבה נשים מעטות למדו במוסדות להשכלה גבוהה, ואביה היה מטלורג. כאשר לימן הייתה בת שישה שבועות, עברה המשפחה לקולומבוס שבאוהיו, בעקבות העבודה של אביה, וכשהייתה בת 6, הודיעו לאביה שלא סביר שהוא ימשיך להתקדם בעבודתו כי הוא יהודי. האב החליט לקבל הצעת עבודה אחרת והמשפחה עברה לפנסילבניה. לימן מספרת שמשפחתה חוותה אנטישמיות בעבודה ובבית הספר. כן, היא מספרת שבתור ילדה היא בילתה זמן רב בגיוס כספי תרומות למען הקמת מדינת ישראל.[1]

בשנת 1951 לימן קיבלה תואר ראשון (BA) ממכללת גאוצ'ר (אנ') בארצות הברית. בשנת 1954 קיבלה תואר שני (MA) ממכללת רדקליף ובשנת 1958 קיבלה דוקטורט מאותה מכללה.[1]

כאשר הייתה באוניברסיטת הרווארד לצורך לימודיה, הכירה את קווין לימן, סטודנט לרפואה. הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים. נישואיהם חוו קשיים, במיוחד סביב הצלחתה המקצועית של סוזן לעומת הקריירה האקדמית של קווין, ולבסוף הם התגרשו.[1]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהשלימה את לימודיה, לימן החלה בחיפוש אחר משרה קבועה. במשך שנה עבדה בהרווארד (1958-1959). לאחר מכן עזבה לאוניברסיטת ברנדייס לצורך פוסט-דוקטורט ושם היא נשארה שתים עשרה שנים. היא מעולם לא קיבלה משרת פקולטה מלאה ולכן חזרה לאוניברסיטת הרווארד ב-1972. לימן נשארה בהרווארד עד 1980, אז עזבה לאוניברסיטת מסצ'וסטס כדי להיות פרופסורית לפיזיולוגיה בבית הספר לרפואה. בשנת 1992 לימן עזבה את מסצ'וסטס כדי לעזור להקים את המחלקה לפרמקולוגיה באוניברסיטת בוסטון, שם היא עובדת עד היום, בתור פרופסורית במחלקה לפרמקולוגיה ותורת ריפוי ניסיונית והמנהלת של המעבדה לנוירופפטידים בבית הספר לרפואה.[2],.[3]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר של לימן מתמקד בשני נוירופפטידים:Substance P  ו- Neurotensin, אותם היא בודדה והגדירה במעבדה.

Substance P[עריכת קוד מקור | עריכה]

Substance P התגלה ובודד כבר בשנת 1931 על ידי אולף פון אולר (Ulf von Euler) שזכה בפרס נובל על ההישג. Substance P נשאר כ"אבקה" לא מוגדרת כימית במשך ארבעים שנה עד שסוזן לימן הגדירה את המבנה שלו - 11 חומצות אמינו, ב-1971. Substance P נמצא בכמויות משמעותיות בעצב התועה ופעולותיו כוללות: הורדת לחץ דם, כיווץ תאי השריר, גירוי ייצור הרוק ותגובות דלקתיות ברקמות. הוא גם אחראי להעברת כאב דרך סיבי עצב מסוימים. לא ברור האם הוא יותר משריד אבולוציוני.[4],[5]

Neurotensin[עריכת קוד מקור | עריכה]

Neurotensin מופרש מהתאים של המעי הדק בתגובה לשומן. הוא מווסת את הניעות, מרגיע את סוגר הוושט התחתון וחוסם את הגירוי שגורם להפרשת חומצה ופפסין על ידי העצב התועה.[6]

לימן נחשבת לאחת ממייסדות תחום הנוירואנדוקרינולוגיה בזכות עבודתה המחקרית.[6]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן לימן זכתה בפרסים רבים, וביניהם האישה הראשונה שזכתה להיות חברה באקדמיה הלאומית למדעים (National Academy of Sciences) בשנת 1991. בשנת 1993 זכתה ב- FASEB Excellence in Science Award,[1][2]

בנוסף, בשנת 2005 זכתה ב-the Committee on Women in Neuroscience’s Mika Salpeter Lifetime Achievement Award.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Susan Leeman, Susan E. Leeman", The History of Neuroscience in" Autobiography, Society For Neuroscience, כרך 6
  2. ^ 1 2 Ron Kaufman, BU Professor Wins FASEB Women's Science Award, the scientist, ‏May 17, 1993
  3. ^ Boston University School of Medicine
  4. ^ Candace b. Pert PhD, Molecules of Emotion: Why You Feel the Way You Feel, Simon and Schuster, 2012, עמ' 67-68
  5. ^ Human digestive system, Substance P, Britannica
  6. ^ 1 2 Human digestive system, Neurotensin, Britannica