סוזן לנדאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוזן לנדאו
לידה 1946 (בת 78 בערך)
צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוזן לנדאו (נולדה ב-1946, בצ'כוסלובקיה) כיהנה כאוצרת ראשית לאמנויות של מוזיאון ישראל בירושלים ומנכ"לית ואוצרת ראשית במוזיאון תל אביב לאמנות בשנים 2012–2018. משנת 2020 היא המנהלת האמנותית של גלריה נסימה־לנדאו, שהקימה יחד עם איש העסקים לשעבר ואספן האמנות סטיב נסימה.[1]

בספטמבר 2023 מונתה לנדאו לממלאת מקום מנהל מוזיאון ישראל, ותהיה אחראית על האוצרות, גיוס משאבים וקשר עם התורמים הבינלאומיים.[2]

לימודים ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן לנדאו למדה בבית הספר התיכון לאמנויות בברטיסלאבה. בשנת 1966 התחילה את לימודיה בחוג לתולדות אמנות באוניברסיטת Comenius, ברטיסלאבה. בעת ביקורה בישראל בשנת 1968 עם קבוצת סטודנטים, פלש הצבא הרוסי לצ'כוסלובקיה ולנדאו לא שבה לארצה. היא המשיכה את לימודיה באוניברסיטה העברית, ירושלים, ועבדה כמאיירת באנציקלופדיה העברית. בשנת 1978 החלה לעבוד במוזיאון ישראל בירושלים. התערוכה הראשונה שלה הייתה "אדריכלות במנורת החנוכה".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדאו הקימה ובנתה את המחלקה לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל, ירושלים. בתקופתה כאוצרת לאמנות עכשווית וכאוצרת ראשית אצרה לנדאו תוכנית רזידנסי שנתית של אמנים אורחים, ביניהם ג'יימס טורל (James Turrell), מריו מרץ (Mario Merz), ג'וליאן אופי (Julian Opie), ריצ'רד דיקון (Richard Deacon), נדקו סולקוב (Nedko Solakov), קיקי סמית, רוזמרי טרוקל (Rosemarie Trockel) ועוד. תוך כדי הקמה ובנייה של המחלקה לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל זיהתה לנדאו ורכשה יצירות של אמנים צעירים בתחילת דרכם אז, כמו ז'אן-מישל בסקיה, דמיאן הירסט, מאוריציו קטלאן ורבים נוספים.

בין התערוכות שאצרה לנדאו – אנסלם קיפר, 1984, תערוכה קבוצתית ניו יורק עכשיו, 1987 (New York Now, עם פיטר האלי Peter Halley, ג'ף קונס, שרי לוין Sherrie Levine, אלן מקולום Allan McCollum, פיטר נגי Peter Nagy, חיים סטיינבך), כריסטיאן בולטנסקי, 1989, תערוכה קבוצתית בגודל טבעי, 1990 (Life-Size), גרהרד ריכטר, 1995), תערוכה קבוצתית סימנים, 1996 (Marks, עם סרקיס Sarkis, חואן מוניוז Juan Munoz, דייוויד המונס David Hammons), ינקה שוניברי, 2002 (Yinka Shonibare), תערוכה קבוצתית פעימות (2010 Still/Moving), ויליאם קנטרידג', 2011, אוצרת אחראית), בויס/קאנטור, 2011 (Beuys/Kantor, עם יארומיר ידלינסקי Jaromir Jedlinsky).

בנוסף, הייתה אחראית על פרויקטים מיוחדים בגן הפסלים של המוזיאון, ביניהם ריצ'רד סרה (Richard Serra), ג'יימס טורל (James Turrell), מגדלנה אבקאנוביץ', סול לויט (Sol Lewitt), מארק דאיון (Mark Dion), מיכה אולמן, רוקסי פיין (Roxy Paine) ויצירתו של אניש קאפור המוצבת ברחבת המוזיאון.

לנדאו הובילה את אגף האמנויות בפרויקט הדגל של חידוש המוזיאון שהסתיים בשנת 2010, והייתה אחראית על הצבה ומיקום אוסף הפיסול בשטחים הציבוריים של המוזיאון (מנשה קדישמן בכניסה למוזיאון והצבתו של הפסל נמרוד מאת יצחק דנציגר מול אוסף האמנות הישראלית בין היתר).

לנדאו אצרה בשנת 2003, יחד עם יגאל צלמונה, את הביאנלה ארט פוקוס 4 בירושלים ובשנת 2007 אצרה את תערוכתה של יהודית סספורטס בביתן הישראלי בביאנלה בוונציה.

בשנת 2012, אחרי 34 שנים במוזיאון ישראל, מונתה לנדאו למנכ"לית מוזיאון תל אביב ולאוצרת הראשית.[3] במהלך כהונתה יזמה לנדאו תערוכות רבות, ביניהן תערוכות יחיד של אמנים כמו יעל ברתנא, אבשלום, דייוויד קלרבו (David Claerbout), פיונה טאן (Fiona Tan), מיכאל בורמנס (Michael Borremans), אלמגרין ודרגסט (Elmgreen & Dragset), אלינה סאפוצ'ניקוב (Alina Szapocznikow), טרין סימון (Taryn Simon), ר.ה. קווייטמן (R. H. Quaytman), הירושי סוגימוטו (Hiroshi Sugimoto) והתערוכה מאוספי המוזיאון – מוזיאון תל אביב לאמנות מבקר בברלין, גרופיוס באו (Gropius Bau).

לנדאו השיקה פרויקטים מיוחדים במפל האור באגף החדש של המוזיאון, לרבות דאגלס גורדון, ג'ואנה ושקונסלוש (Joanna Vasconselos), טום פרידמן (Tom Friedman) ואיברהים מהמה (Ibrahim Mahama). לנדאו אצרה את התערוכות דובב שפתי ישנים (Sleep From Her Wooden) של אידסה הנדלס (Ydessa Hendeles), השעון (The Clock) של כריסטיאן מרקליי (Christian Marclay), שניים (Twosome) של לואיז בורז'ואה עם ג'רי גורובוי (Jerry Gorovoy), וכן התערוכה זמנים מודרניים של יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה.

לנדאו יזמה את המיתוג מחדש של המוזיאון וייסדה את המחלקה לאמנות עכשווית. בהמשך הקימה את אגודת ידידי מוזיאון תל אביב לאמנות, את קבוצת רכישה של אמנות ישראלית ואת ארגון המתנדבים. בין יוזמותיה האחרות היה יצירת משרה חדשה של אוצר ראשי. גולת הכותרת היה חידוש הבניין ההיסטורי שכלל שחזור העיצוב המקורי לרבות הסרת התוספת המאוחרת, הקמת בית קפה סטודיו בחזית הפונה אל גן הפסלים ששודרג קודם לכן, הרחבת חנות המוזיאון, שדרוג מתחם הקבלה והקופות. במסגרת החידוש הוקם המרכז החווייתי ע"ש יונס וסוריאה נזריאן, שכולל גלריה לתערוכות לכל המשפחה וסדנאות יצירה והפעלות אינטראקטיביות לילדים ולמבוגרים.

לנדאו סיימה את תפקידה במוזיאון תל אביב לאמנות בדצמבר 2018, בשנה בה המוזיאון הגיע לראשונה ליותר ממיליון מבקרים.

בשנת 2020 הקימה לנדאו יחד עם איש העסקים ואספן האמנות סטיב נסימה את גלריית האמנות "נסימה־לנדאו" בתל אביב.[4] נסימה הוא מייסד הגלריה ולנדאו היא המנהלת האמנותית. כוונתם של לנדאו ונסימה שהגלריה תשמש כבסיס לחשיפה ותצוגה של אמנים מתחילים ומבוססים כאחד.[5]

לנדאו שימשה אוצרת חיצונית בתערוכתה של האמנית היפנית יאיוי קוסאמה שנערכה במוזיאון תל אביב מנובמבר 2021 עד מאי 2022.

בספטמבר 2023 מונתה לממלאת מקום מנהל מוזיאון ישראל למשך שנה הקרובה, במקביל לאיתור מנהל או מנהלת קבועים. לנדאו תהיה אחראית על נושאי התוכן והאוצרות, גיוס משאבים וקשר עם התורמים הבינלאומיים.[6]

לנדאו נשואה ליורם פלדחי; אמא לבן ובת.

רשימת תערוכות באוצרותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון ישראל, ירושלים[7][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 - יפים ב. לדז'נסקי 1969–1978
  • 1980 - אוסף פינס: ציורים והדפסים סיניים ויפניים
  • 1980 - מתיאס גריץ: פסול ארכיטקטוני
  • 1982 - ג'יימס טורל - דו חלל
  • 1983 - ג'ורג' סיגל
  • 1983 - מריו מרץ
  • 1984 - ג'ונותן בורופסקי
  • 1985 - שלושה פסלים בריטיים: ריצ'רד דיקון, ג'וליאן אופי, ריצ'רד ונטוורת
  • 1986 - ג'ני הולצר וברברה קרוגר
  • 1987 - מניו-יורק עכשיו
  • 1988 - אוסף מוזיאון ואן-אבה, איינדהובן, הולנד
  • 1988 - מניו-יורק עכשיו
  • 1988 - ג'וליאן שנאבל
  • 1988 - 1989, אדריכלות במנורת החנוכה
  • 1989 - 1990, כריסטיאן בולטנסקי: ללמוד את החשכה
  • 1990 - חדר הישיבות: הצבת וידאו של האמן הספרדי אנטוניו מונטאדאס,
  • 1994 - קיקי סמית
  • 1995 - זמן הווה 2: רכישות חדשות באמנות עכשווית
  • 1995 - גרהרד ריכטר
  • 1995 - רוזמרי טרוקל
  • 1996 - סימנים: אמנים יוצרים ברחבי ירושלים
  • 1997 - קאצ'ו: הדיבור על המובן מאליו מעולם לא הסב לנו הנאה. אמן אורח לשנת 1997
  • 1998 - 1999, Hidden Connections
  • 1999 - עור ראשון ועור אחרון - פני השטח והנראה באמנות העכשווית
  • 1999 - זמן הווה 4,
  • 1990 - מונה חטום - הפרעת זרם. רכישה חדשה,
  • 1999 - 2000, יוקו אונו Ex-It
  • 2000 - זמן הווה 5
  • 2001 - זמן הווה 6
  • 2002 - בגד כפל, ינקה שוניברי
  • 2002–2003, מי מפחד מאמנות עכשווית?
  • 2003 - נדקו סולקוב: אמן-אורח
  • 2003‏ - Art Focus 4
  • 2004 - תמונות קצרות - אמנות וידאו וצילום
  • 2004 - לואיז בורז'ואה: זוג
  • 2004 - זמן הווה 7
  • 2005 - פרנסיס אליס
  • 2005 - דמדומים: על יופי סמוי באמנות עכשווית
  • 2006 - חדרים אחרים, קולות אחרים: אמנות עכשווית מאוספי Frac
  • 2006 - 2007, בכורה: רכישות חדשות של אמנות עכשווית
  • 2007 - 2008, תוצרת סין: אמנות עכשווית מאוסף אסטלה
  • 2008 - 2009, עשויים להפליא
  • 2009 - תערוכה שנייה - אמנות עכשווית מאוספי מוזיאון ישראל, ירושלים, בית מאני לאומי, תל אביב
  • 2010 - 2011, פעימות
  • 2010 - איגוד מערבי: סירות קטנות
  • 2010 - חדש באוסף, מוזיאון ישראל
  • 2011 - חדש באוסף
  • 2011 - כריסטיאן מרקליי: השעון
  • 2011 - 2012, פנס הקסם: רכישות חדשות של אמנות עכשווית
  • 2012 - יוזף בויס | טדאוש קנטור: לשם ובחזרה
  • 2012 - חדש באוסף, מוזיאון ישראל

מוזיאון תל אביב[8][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983–1984, אוסף פינס ציורים והדפסים סיניים ויפניים
  • 2013 - WANTED מבחר עבודות מאוסף מוגרבי
  • 2014 - ויק מוניס: תמונות מכל דבר
  • 2014 - בשיחה: מבחר יצירות עכשוויות (אנט מסאז'ה, פרנץ ארהרד, וולטר אלמגרין&דסוג'סט, מתיו דיי ג'קסון, אן הררי ומיכה אולמן)
  • 2016 - אידסה הנדלס: דובב שפתי ישנים (ביתן הלנה רובינשטיין)
  • 2017 - אדום על צהוב (מבחר מאוסף פרטי)
  • 2017–2018 - מבחר עבודות מאוספי המוזיאון - Dead End
  • 2017–2018 - לואיז בורז'ואה: שניים
  • 2017–2018 - ריי נאיטו: שני חיים
  • 2018 - כריסטיאן מרקליי: השעון
  • 2018–2019 - זמנים מודרניים: יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאומנות
  • 2021–2022 - יאיוֹי קוּסאמה: רטרוספקטיבה

תצוגות מחוץ לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003, בגד כפל, ינקה שוניברי, הלסינקי
  • 2003, בגד כפל, ינקה שוניברי מילנו

פעילות בפורומים מוזיאליים בין לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עסקה בפעילות בין לאומית בוועידות ECOM (איגוד המוזיאונים הבין לאומי, תחת חסות אונסק"ו) והייתה חברה פעילה בתת-הוועדה CIMAM לאומנות עכשווית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסימה לנדאו
  2. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, מינויים חדשים להנהלת מוזיאון ישראל, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2023
  3. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, סוזן לנדאו: "למוזיאונים היום יש בעיה עמוקה עם הפוליטיקלי קורקט", באתר הארץ, 24 בנובמבר 2020
  4. ^ אתר גלריית "נסימה־לנדאו"
  5. ^ נסימה לנדאו: חלל האמנות החדש של סוזן לנדאו וסטיב נסימה, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2020-11-17
  6. ^ מינויים במוזיאון ישראל: סוזן לנדאו כמ"מ מנהל; אוה מדז'יבוז'-לוי כמנכ"לית, באתר ynet, 6 בספטמבר 2023
  7. ^ התקבל מאת תמר סופר מנהלת ארכיון מוזיאון ישראל
  8. ^ התקבל מאת עדנה קוקיה, ספרנית ומידענית במוזיאון תל אביב.