לדלג לתוכן

סוזן פיסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
סוזן פיסק
Susan Fiske
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 באוגוסט 1952 (בת 73)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תארים דוקטור לפילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Douglas Massey עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מלגת גוגנהיים (2009)
  • פרס עמית ג'יימס מקין קטל (2017)
  • Donald T. Campbell Award (2009)
  • פרס ארתור ו. סטאטס (2008)
  • פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (2008)
  • פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לתרומות מדעיות נכבדות לפסיכולוגיה (2010)
  • מדליית יובל המאה של הרווארד
  • פרס קורט לוין (2014)
  • עמיתה באגודה האמריקאית לקידום המדע (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
fiske.socialpsychology.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוזן טופטס פיסק (נולדה ב-19 באוגוסט 1952) היא פסיכולוגית חברתית אמריקאית ששימשה כפרופסור לפסיכולוגיה ולעניינים ציבוריים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. היא מוכרת בעבודתה על קוגניציה חברתית, סטריאוטיפים ודעות קדומות. פיסק מובילה את המעבדה ליחסים בין קבוצות, קוגניציה חברתית ומדעי המוח החברתיים באוניברסיטת פרינסטון. תרומותיה התאורטיות כוללות את פיתוח מודל התוכן הסטריאוטיפי, תאוריית הסקסיזם האמביוולנטי, תאוריית הכוח כשליטה ומודל הרצף של יצירת רושם.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיסק מגיעה ממשפחה של פסיכולוגים ופעילים חברתיים. אביה, דונלד ו. פיסק, היה פסיכולוג רב השפעה שרוב הקריירה שלו הייתה באוניברסיטת שיקגו. אמה, ברברה פייג' פיסק (1917–2007), הייתה מובילה חברתית בשיקגו.[1] אחיה, אלן פייג' פיסק, הוא אנתרופולוג בבאוניברסיטת קליפורניה. הסבתות של פיסק היו סופרג'יסטיות. לשתי אחייניות שלה ולבתה יש דוקטורט בפסיכולוגיה. בשנת 1969 החלה פיסק לימודי תואר ראשון ביחסים חברתיים במכללת רדקליף אותו סיימה בהצטיינות ב-1973.[2] את הדוקטורט שלה עשתה באוניברסיטת הרווארד בנושא "תשומת לב ושקלול התנהגות בתפיסת אדם. היא מתגוררת בוורמונט עם בעלה, הסוציולוג דאגלס מאסי.[3]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת סיום לימודיה עסקה במשותף עם שלי טיילור, עוזרת פרופסור בהרווארד, במחקר בנושא קוגניציה חברתית, ובמיוחד בהשפעה שיש לתשומת לב במצבים חברתיים. לאחר סיום הלימודים, פיסק המשיכה בתחום הקוגניציה החברתית. קיים קונפליקט בין תחומי הפסיכולוגיה החברתית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ויש חוקרים שעושים הפרדה בין שני התחומים הללו. פיסק הרגישה שניתן להשיג ידע משמעותי על ידי שילוב התחומים. הניסיון של פיסק עם הקונפליקט הזה והתעניינותה בתחום הקוגניציה החברתית, הובילו להוצאה לאור של ספרם של פיסק וטיילור "קוגניציה חברתית". ספר זה מספק סקירה של התיאוריות והמושגים שהתפתחו בתחום הקוגניציה החברתית, תוך הסבר על השימוש בתהליכים קוגניטיביים להבנת מצבים חברתיים, ולהבנת האדם את עצמו ואת אחרים.[4] פיסק וסטיבן נויברג המשיכו לפתח את אחד המודלים הראשונים של התהליך הכפול של קוגניציה חברתית, "מודל הרצף".

פיסק מסרה עדות מומחים בתיק המהווה ציון דרך, "פרייס ווטרהאוס נגד הופקינס", שנדון בסופו של דבר על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית.[5] בכך הפכה לפסיכולוגית החברתית הראשונה שהעידה בתיק של אפליה מגדרית. עדות זו הובילה לעניין מתמשך בשימוש במדע הפסיכולוגי בהקשרים משפטיים.

בעבודתה עם פיטר גליק, ניתחה פיסק את התלות ההדדית של אינטראקציות בין גברים לנשים, מה שהוביל לפיתוח "תאוריית הסקסיזם האמביוולנטי". היא גם בחנה הבדלים בין המינים בשיעורי הפרסום והציטוטים של פסיכולוגים חברתיים בכתב העת הפסיכולוגי המשפיע, "כתב העת לאישיות ולפסיכולוגיה חברתית" (באנגלית Journal of Personality and Social Psychology). נמצא כי כותבי המאמרים הגברים במדגם הגישו יותר מאמרים ושיעורי קבלת מאמריהם לכתב העת היו מעט גבוהים יותר. גברים פרסמו יותר ככותבים ראשונים ושניים לעומת נשים, בעוד שנשים כמעט ולא הופיעו ככותבות רביעיות ומעלה. ההשפעה של נשים, שנמדדה באמצעות מספר הציטוטים בספרי לימוד ובספרי עזר, הייתה זהה לזו של גברים. בין כותבים שפרסמו באופן תדיר נשים צוטטו יותר בכל מאמר שפורסם.[6]

פיסק עבדה עם פיטר גליק ואיימי קאדי על פיתוח מודל התוכן הסטריאוטיפי. מודל זה מסביר שחום וכשירות מבדילים בין סטריאוטיפים קבוצתיים.

פיסק גם הייתה מעורבת בתחום של מדעי המוח החברתיים-קוגניטיביים. תחום זה בוחן כיצד מערכות עצביות מעורבות בתהליכים חברתיים, כגון תפיסת אדם.[7] עבודתה של פיסק בחנה מערכות עצביות המעורבות בסטריאוטיפים,[8] עוינות בין קבוצות,[9] ויצירת רושם.[10]

היא כתבה למעלה מ-400 מאמרים ומספר ספרים. בכללם "יצורים חברתיים: גישת מניעי ליבה לפסיכולוגיה חברתית"[11] ו"קוגניציה חברתית", שהגדיר את תת-התחום הפופולרי כיום של קוגניציה חברתית. היא ערכה את "הסקירה השנתית של פסיכולוגיה" (יחד עם דניאל שקטר ושלי טיילור) ואת "המדריך לפסיכולוגיה חברתית" (יחד עם דניאל גילברט וגארדנר לינדזי המנוח). ספר נוסף שכתבה הוא "קנאה כלפי מעלה, בוז כלפי מטה: איך המעמד מפלג אותנו", שמתאר כיצד אנשים משווים את עצמם כל הזמן לאחרים, ויש לכך השפעות רעילות על מערכות היחסים שלהם בבית, בעבודה, בבית הספר ובעולם. ספר נוסף שלה הוא "המותג האנושי: איך אנחנו מתייחסים לאנשים, מוצרים וחברות."

פיסק מכהנת במועצת המנהלים של "סקירות שנתיות".[12]

מֶחקָר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע תרומותיה הידועות ביותר לתחום הפסיכולוגיה הן מודל התוכן הסטריאוטיפי,[13][14] תאוריית הסקסיזם האמביוולנטי,[15] מודל הרצף של יצירת רושם, ותאוריית הכוח כשליטה.[16] היא ידועה גם בהגדרת המונח "קמצנות קוגניטיבית", שהומצא עם היועצת שלה לתואר השני שלי אי טיילור, מושג המתייחס לנטיות של אנשים להשתמש בקיצורי דרך קוגניטיביים ובהיוריסטיקה.[17][18]

מודל התוכן הסטריאוטיפי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל התוכן הסטריאוטיפי (SCM) הוא תיאוריה פסיכולוגית הטוענת שאנשים נוטים לתפוס קבוצות חברתיות על פי שני ממדים בסיסיים: חום וכשירות.[19][20] חום מתאר את הכוונה הנתפסת של הקבוצה (ידידותית ומהימנה או לא); כשירות מתארת את יכולתם הנתפסת לפעול בהתאם לכוונתם.[20]

רוב האנשים תופסים את מעמד הביניים לו הם שייכים, גם כחם וגם ככשיר, אבל הם רואים בפליטים, חסרי בית ומהגרים לא חוקיים כלא חמים ולא כשירים. החידוש של ה-SCM הוא בזיהוי סטריאוטיפים מעורבים - בעלי יכולות גבוהות אך חום נמוך (למשל, אנשים עשירים) או בעלי ציון גבוה על סקלת החום אך ציון נמוך על סקלת היכולת (למשל, אנשים מבוגרים).[21] רגשות ברורים (רחמים, קנאה, הערצה, בוז) מבדילים בין 4 שילובי ה"יכולת-חום". למשל, קנאה מתעוררת כשקיימת תפיסה של כשרון גבוה וחום נמוך. רחמים מתעוררים כשהתפיסה היא של קיום חום גבוה ויכולת נמוכה.[19] רגשות אלה, בתורם, מנבאים דפוסי התנהגות ספציפיים כלפי קבוצות שונות. התנהגויות אלו נעות בסקלה של אקטיביות-פסיביות, ושל עוזרות-פוגעות. המימד החם של סטריאוטיפים ינבא התנהגויות אקטיביות, בעוד שהמימד הכשירות ינבא התנהגויות פסיביות. סטריאוטיפים של חום וכשירות נובעים מהערכות של קבוצות. קבוצות הנתפסות כבעלות סטטוס גבוה נתפסות כבעלות כשירות, ואילו קבוצות הנתפסות כבעלות כוונות תחרותיות נתפסות כחסרות חום[22] מדינות בהן אי השוויון בהכנסה גבוה יותר נוטות להשתמש בסטריאוטיפים המעורבים בתדירות גבוהה יותר.[23]

ה-SCM פותח במקור כדי להבין את הסיווג החברתי של קבוצות באוכלוסיית ארצות הברית. עם זאת, ה-SCM יושם מאז פיתוחו לניתוח מעמדות ומבנים חברתיים במדינות[8][23] ובתקופות היסטוריות רבות.[24]

תאוריית סקסיזם אמביוולנטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיסק ופיטר גליק פיתחו את תאוריית הסקסיזם האמביוולנטי (ASI) כדרך להבין דעות קדומות נגד נשים.[25] ה-ASI מציג שני מרכיבי משנה של סטריאוטיפים מגדריים: סקסיזם עוין (עוינות כלפי נשים לא מסורתיות), וסקסיזם מיטיב (אידיאליזציה והגנה על נשים מסורתיות). התיאוריה טוענת שהתלות ההדדית האינטימית של גברים ונשים, יחד עם יתרון המעמד הממוצע של גברים, דורשת תמריצים לנשים המשתפות פעולה (סקסיזם מיטיב) וענישה לנשים שמתנגדות (סקסיזם עוין).[26] גברים ונשים כאחד יכולים לחזק סקסיזם עוין וסקסיזם מיטיב, אם כי לגברים יש בממוצע ציונים גבוהים יותר מאשר לנשים במדד הסקסיזם ובמיוחד בסקסיזם עוין.[27] נעשה שימוש ב-ASI בכל המדינות.[28] המחברים פיתחו גם סולם מקביל של אמביוולנטיות כלפי גברים.[29]

תאוריית כוח כשליטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית כוח כשליטה שמה לה למטרה להסביר כיצד כוח חברתי מניע אנשים לשים לב או להתעלם מאחרים. במסגרת זו, כוח מוגדר כשליטה על משאבים מוערכים ועל תוצאות של אחרים. חסרי הכוח מטפלים באלה השולטים במשאבים במאמץ לשפר את החיזוי והשליטה שלהם, לכן הרשמים שלהם מבעלי השליטה נוטים להיות מורכבים יותר ופחות סטראוטיפים. לעומתם, אנשים רבי עוצמה אינם צריכים לטפל ביחידים בעלי כוח נמוך. זאת כיוון שאנשים בעלי כוח רב, לא צריכים לטפל באחרים כדי לשלוט בתוצאות שהם שואפים להשיג. הם פחות שמים לב אליהם ולכן נוטים יותר לתפיסה סטראוטיפית. על פי התאוריה כוח וסטראוטיפים מחזקים זה את זה מכיוון שהסטריאוטיפים מגבירים שליטה, ומשמרים ומצדיקים את המצב הקיים.[30]

מודל רציף של היווצרות רושם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל זה מתאר את התהליך שבו אנו יוצרים רשמים לגבי אחרים. היווצרות הרושם ממוסגרת כתלויה בשני גורמים: המידע הזמין והמניעים של התופס. על פי המודל, שני הגורמים הללו עוזרים להסביר את הנטייה של אנשים ליישם תהליכי סטריאוטיפיות לעומת תהליכי אינדיבידואציה בעת יצירת רשמים חברתיים.[31]

פרסים והישגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003, היא זכתה בפרס תומאס אוסטרום מהרשת הבינלאומית להכרה חברתית.

בשנת 2008, פיסק קיבלה את פרס Staats for Unifying Psychology, מאיגוד הפסיכולוגים האמריקאי.

בשנת 2009 קיבלה פרסים רבים ובכללם מלגת גוגנהיים, פרס האגודה למדע פסיכולוגי ויליאם ג'יימס, ופרס החברה לאישיות ופסיכולוגיה חברתית של דונלד קמפבל.

בשנת 2010 הוענק לה "פרס התרומה המדעית הנכבדה" של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית.[32][33]

בשנת 2011 נבחרה פיסק לקבלת מענק האקדמיה הבריטית.

בשנת 2013 מונתה פיסק כחברה נבחרת באקדמיה הלאומית למדעים.

בשנת 2019 בפרס BBVA Foundation Frontiers of Knowledge במדעי החברה.

הוענקו לה תוארי כבוד מהאוניברסיטה הקטולית של לוביין ב-1995, מאוניברסיטת ליידן ב-2009, מאוניברסיטת בזל ב-2013, ומאוניברסיטת גרנדה ב-2017.[34]

פיסק כיהנה כנשיאה של האגודה לפסיכולוגיה של אישיות וחברתית, חטיבה 8 של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית, הפדרציה של אגודות מדעי ההתנהגות והמוח, הקרן לקידום מדעי ההתנהגות והמוח והאגודה הפסיכולוגית האמריקאית (כיום האגודה למדעי הפסיכולוגיה). היא עמיתה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים ובאקדמיה האמריקאית למדעי המדינה והחברה. נבחרה לאגודת הפילוסופיה האמריקאית בשנת 2014.[35]

ניתוח כמותי שפורסם ב-2014 זיהה את פיסק כחוקרת ה-22 המוכרת ביותר בעידן המודרני של הפסיכולוגיה (מקום 12 בקרב חוקרים חיים, 2 בקרב נשים).[36]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Fiske, Susan T. (2011). Envy up, scorn down: How status divides us. New York: Russell Sage Foundation. ISBN 978-0-87154-464-3.
  • Todorov, Alexander T.; Fiske, Susan T.; Prentice, Deborah (2011). Social neuroscience: Toward understanding the underpinnings of the social mind. New York: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-531687-2.
  • Fiske, Susan T.; Markus, Hazel R. (2012). Facing social class: How societal rank influences interaction. London: Russell Sage Foundation. ISBN 978-0-87154-479-7.
  • Fiske, Susan T.; Taylor, Shelley E. (2013). Social cognition: From brains to culture (2nd ed.). London: Sage. ISBN 978-1446258156.
  • Fiske, Susan T. (2014). Social beings (4th ed.). New York: Wiley.
  • Editor of the 2004, 2008, 2009, 2010, 2011, and 2012 editions of Annual Review of Psychology
  • Editor of the 2010 edition of Handbook of Social Psychology
  • Editor of the 2012 edition of the Sage Handbook of Social Cognition
  • Editor of Sage Major Works in Social Cognition (2013)

מאמרי כתב עת נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Barbara Page Fiske". Chicago Tribune. נבדק ב-6 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ {{{מחבר}}}, Susan T. Fiske: Award for Distinguished Scientific Contributions, American Psychologist 65, 2010-11, עמ' 695–698 doi: 10.1037/a0020437
  3. ^ "Susan T. Fiske: Award for distinguished scientific contributions". American Psychologist. 65 (8): 695–706. 2010. doi:10.1037/a0020437. PMID 21058759.
  4. ^ "Susan T. Fiske., Award for distinguished scientific contributions, American Psychologist. :. 65 (8), 2010., עמ' 695–706
  5. ^ Fiske, S. T.; Bersoff, D. N.; Borgida, E.; Deaux, K.; Heilman, M. E. (1991). "Social science research on trial: The use of sex stereotyping research in Price Waterhouse v. Hopkins". American Psychologist. 46 (10): 1049–1060. doi:10.1037/0003-066x.46.10.1049.
  6. ^ Mina Cikara, Laurie Rudman, Susan Fiske, Dearth by a Thousand Cuts?: Accounting for Gender Differences in Top-Ranked Publication Rates in Social Psychology, Journal of Social Issues 68, 2012-06, עמ' 263–285 doi: 10.1111/j.1540-4560.2012.01748.x
  7. ^ Ochsner, K. N.; Lieberman, M. D. (2001). "The emergence of social cognitive neuroscience". American Psychologist. 56 (9): 717–734. doi:10.1037/0003-066X.56.9.717. PMID 11558357.
  8. ^ 1 2 Fiske, S. T. (2012). "Journey to the edges: Social structures and neural maps of intergroup processes". British Journal of Social Psychology. 51 (1): 1–12. doi:10.1111/j.2044-8309.2011.02092.x. PMC 3641691. PMID 22435843.
  9. ^ Cikara, M.; Fiske, S. T. (2011). "Bounded empathy: Neural responses to outgroup targets' (mis)fortunes". Journal of Cognitive Neuroscience. 23 (12): 3791–3803. doi:10.1162/jocn_a_00069. PMC 3792561. PMID 21671744.
  10. ^ Ames, D. L.; Fiske, S. T. (2013). "Outcome dependency alters the neural substrates of impression formation". NeuroImage. 83: 599–608. doi:10.1016/j.neuroimage.2013.07.001. PMC 4478593. PMID 23850465.
  11. ^ "Susan T. Fiske, PhD". Federation of Associations in Behavioral & Brain Sciences. נבדק ב-6 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Annual Reviews Board of Directors". Annual Reviews.
  13. ^ Whitley, Bernard E.; Kite, Mary E. (2010). The Psychology of Prejudice and Discrimination (2nd ed.). Belmont, CA: Cengage Learning. p. 226. ISBN 978-0-495-59964-7.
  14. ^ Fiske, Susan T.; Cuddy, Amy J. C.; Glick, Peter, A Model of (Often Mixed) Stereotype Content: Competence and Warmth Respectively Follow From Perceived Status and Competition", Journal of Personality and Social Psychology. 82 (6), 2002, עמ' 878–902
  15. ^ Glick, P.; Fiske, S. T, "The ambivalent sexism inventory: Differentiating hostile and benevolent sexism", Journal of Personality and Social Psychology 70 (3), 1996, עמ' 491–512
  16. ^ Fiske, S. T. (1993). "Controlling other people: The impact of power on stereotyping". American Psychologist. 48 (6): 621–628. doi:10.1037/0003-066x.48.6.621. PMID 8328729.
  17. ^ Brannigan, Gary G.; Merrens, Matthew R., eds. (2005). "Susan T. Fiske". The social psychologists: Research adventures. New York: McGraw Hill. pp. 18–32. ISBN 978-0-07-007234-3.
  18. ^ Wallace, Patricia (1999). The Psychology of the Internet. Cambridge, UK: Cambridge University Press. p. 19. ISBN 978-0-521-63294-2.
  19. ^ 1 2 Fiske, Susan T.; Cuddy, Amy J. C.; Glick, Peter; Xu, Jun (2002). "A Model of (Often Mixed) Stereotype Content: Competence and Warmth Respectively Follow From Perceived Status and Competition" (PDF). Journal of Personality and Social Psychology. 82 (6): 878–902. doi:10.1037/0022-3514.82.6.878. PMID 12051578.
  20. ^ 1 2 Fiske, Susan T. (2018-02-28). "Stereotype Content: Warmth and Competence Endure". Current Directions in Psychological Science. 27 (2): 67–73. doi:10.1177/0963721417738825. ISSN 0963-7214. PMC 5945217. PMID 29755213.
  21. ^ Durante, Federica; Tablante, Courtney Bearns; Fiske, Susan T. (במרץ 2017). "Poor but Warm, Rich but Cold (and Competent): Social Classes in the Stereotype Content Model". Journal of Social Issues. 73 (1): 138–157. doi:10.1111/josi.12208. ISSN 0022-4537. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ Cuddy, Amy J. C.; Fiske, Susan T.; Glick, Peter (2007). "The BIAS map: Behaviors from intergroup affect and stereotypes". Journal of Personality and Social Psychology. 92 (4): 631–648. doi:10.1037/0022-3514.92.4.631. ISSN 1939-1315. PMID 17469949.
  23. ^ 1 2 Durante, Federica; Fiske, Susan T.; Gelfand, Michele J.; Crippa, Franca; Suttora, Chiara; Stillwell, Amelia; Asbrock, Frank; Aycan, Zeynep; Bye, Hege H. (2017-01-09). "Ambivalent stereotypes link to peace, conflict, and inequality across 38 nations". Proceedings of the National Academy of Sciences. 114 (4): 669–674. Bibcode:2017PNAS..114..669D. doi:10.1073/pnas.1611874114. ISSN 0027-8424. PMC 5278477. PMID 28069955.
  24. ^ Durante, Federica; Volpato, Chiara; Fiske, Susan T. (2009). "Using the stereotype content model to examine group depictions in Fascism: An archival approach". European Journal of Social Psychology. 40 (3): 10.1002/ejsp.637. doi:10.1002/ejsp.637. ISSN 0046-2772. PMC 3882081. PMID 24403646.
  25. ^ Glick, P.; Fiske, S. T. (1996). "The ambivalent sexism inventory: Differentiating hostile and benevolent sexism". Journal of Personality and Social Psychology. 70 (3): 491–512. doi:10.1037/0022-3514.70.3.491.
  26. ^ Glick, Peter; Fiske, Susan T. (2001), "Ambivalent sexism", Advances in Experimental Social Psychology Volume 33, Elsevier: 115–188, doi:10.1016/s0065-2601(01)80005-8, ISBN 9780120152339
  27. ^ Glick, Peter; Fiske, Susan T. (2001). "An ambivalent alliance: Hostile and benevolent sexism as complementary justifications for gender inequality". American Psychologist. 56 (2): 109–118. doi:10.1037/0003-066x.56.2.109. ISSN 0003-066X. PMID 11279804.
  28. ^ Glick, Peter; Fiske, Susan T.; Mladinic, Antonio; Saiz, José L.; Abrams, Dominic; Masser, Barbara; Adetoun, Bolanle; Osagie, Johnstone E.; Akande, Adebowale (2000). "Beyond prejudice as simple antipathy: Hostile and benevolent sexism across cultures". Journal of Personality and Social Psychology. 79 (5): 763–775.
  29. ^ Glick, Peter; Fiske, Susan T. (1999). "The Ambivalence Toward Men Inventory". Psychology of Women Quarterly. 23 (3): 519–536. doi:10.1111/j.1471-6402.1999.tb00379.x. ISSN 0361-6843.
  30. ^ Fiske, S. T. (1993). "Controlling other people: The impact of power on stereotyping". American Psychologist. 48 (6): 621–628. doi:10.1037/0003-066X.48.6.621. PMID 8328729.
  31. ^ Fiske, S. T., Lin, M., & Neuberg, S. L, The continuum model. In S. Chaiken & Y. Trope (Eds.), Dual-Process Theories in Social Psychology., Guilford Press, 1999
  32. ^ "Susan T. Fiske". John Simon Guggenheim Memorial Foundation. אורכב מ-המקור ב-4 בינואר 2013. נבדק ב-31 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "The Fiske Lab - People". Princeton University. נבדק ב-3 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Susan Tufts Fiske - Curriculum Vitae" (PDF). Princeton University, Department of Psychology. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 בנובמבר 2014. נבדק ב-20 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-2021-03-12.
  36. ^ Diener, E.; Oishi, S.; Park, J. (2014). "An incomplete list of eminent psychologists of the modern era". Archives of Scientific Psychology. 2 (1): 20–31. doi:10.1037/arc0000006.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סוזן_פיסק&oldid=40807347"