סוחוי סופרג'ט 100

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוחוי סופרג'ט 100
Air-to-air photo of a Sukhoi Superjet 100 (RA-97004) over Italy.jpg
סוחוי סופרג'ט 100 מעל סן רמו, איטליה
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים אזורי
ארץ ייצור רוסיהרוסיה  רוסיה
יצרן סוחוי
טיסת בכורה 19 במאי 2008
תקופת שירות 21 באפריל 2011
צוות 2
נוסעים 96
יחידות שיוצרו 194 (נכון לפברואר 2020)[1]
משתמש ראשי אירופלוט
Interjet Airlines
Gazpromavia
Yamal Airlines
IrAero
אזימוט
סיטיג'ט
Severstal Air Company עריכת הנתון בוויקינתונים
ממדים 
אורך 29.7 מטר
גובה 10.9 מ'
רוחב 5.97 מ'
מוטת כנפיים 54.0 מ'
משקל המראה מרבי 45880 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ביצועים 
מהירות מרבית 840 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 3048 ק"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנעה 
מנועי SaM146 של PowerJet
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סוחוי סופרג'ט 100 בקמפוצ'ה, מקסיקו

סוחוי סופרג'ט 100אנגלית: Sukhoi Superjet 100) הוא מטוס נוסעים רוסי, תוצרת יצרנית המטוסים סוחוי בשיתוף פעולה עם חברות זרות.

משפחת מטוסי סוחוי סופרג'ט 100 מורכבת משתי גרסאות. האחת: SSJ100/75B עד 75 נוסעים והשנייה, הפופולרית יותר, SSJ100/95B, עם 95 נוסעים. עלות כל יחידה היא 32 מיליון דולר. נכון למאי 2016 הוזמנו 172 מטוסים.

בשנת 2020 ניכרה ירידה חדה במספר ההזמנות וחברת סוחוי החליטה לערוך שינוי שבמסגרתו חברת "סוחוי מטוסים אזרחיים" הועברה לבעלות אירקוט ושינתה שמה לחברת "מטוסים אזוריים" ("Региональные самолеты"), זאת כחלק מתהליך בתאגיד המטוסים המאוחד לרפורמה בחטיבת התעופה האזרחית של התאגיד.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטיפוס של הסופרג'ט 100 בעת טיסת הבכורה בקומסומולסק על אמור, המזרח הרחוק הרוסי, בשנת 2008

המטוס פותח על ידי חברת סוחוי יחד עם חברת המטוסים קומסומולסק על אמור ע"ש גגארין (Комсомольское-на-Амуре авиационное производственное объединение имени Ю. А. Гагарина) ונחשבת לאחת מן המפיצות הגדולות של מטוסי סוחוי. עלות הפיתוח הגיעה למיליארד ו-400 מיליון דולרים. נוסף לשתי החברות הרוסיות, בפיתוח הפרויקט השתתפו:

  • חברת Alenia Aeronautica האיטלקית (כשותפה אסטרטגית), שמסייעת בהפצת המטוס ופרסומו למדינות אירופה
  • חברת בואינג (כיועצת) שנטלה חלק משמעותי בעיצוב המטוס ושיווקו
  • חברת PowerJet (שותפות רוסית-צרפתית בנושאי הנעה) שייצרה את מנועי המטוס
  • קבוצת תאלס שנטלה חלק בפיתוח הקופסה השחורה ומערכות מידע של המטוס ואבטחתם
  • חברת המכונות הגרמנית Liebherr שפיתחה את מערכות הניהול והחילוץ
  • חברת Messier-Dowty שפיתחה את השעונים
  • חברת Intertechnique (Zodiac) - פיתחה את מערכות החימום
  • B/E Aerospace - עיצוב פנים המטוס, הדלתות ומערכת החמצן
  • תאגיד Honeywell האמריקני - שפיתח את מערכות האלקטרוניקה ויחידות הכוח המסייעות
  • חברת Autronics (Curtiss Wright) - פיתחה את מערכות הכיבוי
  • IPECO - עיצבה את מושבי הנוסעים

המטוס פותח על ידי חברת סוחוי, שהבחינה כי בשנת 2000 לא היה אף מטוס נוסעים רוסי תקני והתעשייה האזרחית הרוסית הייתה בשפל המדרגה מכל הבחינות. בעקבות זאת, הוקמה חברת סוחוי לייצור מטוסים אזרחיים שהחליטה לייצר מטוס נוסעים רוסי ראשון מאז פירוק ברית המועצות על מנת להחיות את התעשייה האזרחית הרוסית המתנוונת. המטוס החדש קיבל את השם "מטוס אזורי רוסי" (Российский региональный самолёт) מאחר שיועד תחילה לטיסות הפנים ולתחלופה עבור מטוסי הנוסעים המיושנים הקודמים: טופולב Tu-134 וטופולב Tu-154, שעודם מהווים כבסיס התעופה האזרחית ברוסיה, לצד המטוס החדש.

בדצמבר 2002 החברה חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם בואינג וחברות Snecma הצרפתית ותאגיד סאטורן הרוסי לפיתוח מערכת הנעה עבור המטוס החדש. ב-2004 ועדת התעופה הבין מדינתית הסכימה לאשרר את המטוס החדש וב-2005 הוקמה חטיבה מקומית של המטוס בקומסומולסק על אמור, שבעתיד תהווה ליחידת ההפצה של המטוס לשווקים הזרים. ב-2006 פיתוח המטוס נכנס להאצה, ושנה לאחר מכן נערכו ניסויי טיסה משניים. ב-17 ביולי 2006 סוחוי הציגה בסלון אווירי בפריז את שמו הרשמי של המטוס "סוחוי סופר ג'ט 100" ובספטמבר 2007, דגם המטוס הוצג לראשונה.

ב-19 במאי 2008 המטוס סוחוי סופרג'ט 100 גרסת 95001, ביצע את טיסת הניסוי הראשונה שלו שהייתה לטיסת הבכורה והחל משנת 2009 ביצע כמה וכמה טיסות ניסוי מוצלחות.

בינואר 2011 נמכרו דגמים ראשונים של המטוס לחברת התעופה הלאומית של ארמניה, ארמאוויה, וכמו כן נרכש המטוס בידי חברת התעופה "רוסיה", על מנת שישמש כמטוסו של נשיא רוסיה.

ב-31 בינואר 2011 המטוס ביצע טיסת בכורה בשירות חברת תעופה, כאשר אארופלוט הטיסה את המטוס והוא כיום טס בשירותה. נכון ל-פברואר 2012 בשרות אארופלוט נמצאים 6 מטוסים מדגם זה. ב-20 באפריל 2011, המטוס נמכר לראשונה בשירות חברת תעופה זרה, הוא נמצא בשירות "ארמאוויה" - חברת התעופה הלאומית של ארמניה.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

SSJ 100 Interjet

נכון לפברואר 2020, 194 יחידות יוצרו[2][3]ונמכרו לחברות תעופה כדוגמת אארופלוט, חברת התעופה המקסיקנית Interjet, גזפרום אוויה, חברת התעופה יקוטיה, חברת רוסג'ט, חברת התעופה רד ווינגס איירליינס ובשירות משטרת רוסיה והמשרד למצבי חירום. למרות הזמנות רבות בשנים הראשונות, בשנת 2019 ובשנת 2020 ניכרת ירידה חדה ומשמעותית בכמות ההזמנות של המטוס, בעיקר לאור בעיות ותקלות טכניות רבות שצפו בדגמים השונים, כאשר חברת התעופה האירית CityJet הודיעה ב-2019 כי היא מקרקעת את שבעת מטוסי סופרג'ט שבבעלותה והחברה המקסיקנית Interjet הודיעה, כי תמכור את 22 המטוסים שבבעלותה.[4]

סך הכל 2008 2009 2010* 2011 2012 2013 2014 2015 2016 2017 2018 2019 2020
נוצרו 194 3 1 2 5 12 24 35 18 19 33 24 18 1
הוזמנו 160 5 8 14 27 21 21 25 28 6 5
בשימוש ‏120

* — תחילת ייצור סדרתי

מפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה Superjet 100/75B Superjet 100/75LR Superjet 100/95B Superjet 100/95LR
צוות טיסה שניים
קיבולת נוסעים
(מחלקה אחת)
78 68 98 86
אורך 26.44 מטר 29.44 מטר
מוטת כנפיים 27.80 מטר 27.80 מטר
גובה 10.28 מטר
(34 רגל 7 אינץ')
10.28 מטר
(34 רגל 7 אינץ')
משקל ריק בק"ג 41,000 41,000 41,000 41,000
משקל מקסימלי להמראה בק"ג 38,820 (סטנדרטי) (ארוך טווח) 42,280 (סטנדרטי) (ארוך טווח) 45,880 (סטנדרטי) (ארוך טווח) 49,450 (סטנדרטי) (ארוך טווח)
מנועים 2× PowerJet SaM146 טורבו-מניפה 2× PowerJet SaM146 טורבו-מניפה

תקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך מספר סידורי מיקום קורבנות תיאור
09.05.2012 רוסיהרוסיה RA-97004 אינדונזיהאינדונזיה ג'קרטה 45/45 התרסק לתוך הר סלאק במהלך טיסת תצוגה. 45 נוסעים ואנשי צוות, רבים מהם נציגי חברות תעופה ועיתונאים. כל הנוסעים ואנשי הצוות נספו בהתרסקות.[5][6][7]
21.07.2013 רוסיהרוסיה RA-97005 איסלנדאיסלנד קפלאוויק 0/5 נחיתה קשה במהלך טיסת מבחן. לאחר שיפוץ המטוס חזר לנמל התעופה הבינלאומי ז'וקובסקי ב-29 בדצמבר 2013[8].
12.07.2018 רוסיהרוסיה RA-97006 רוסיהרוסיה ז'וקובסקי 0/3 נחיתה קשה בשדה התעופה ראמנסקויה[9].
10.10.2018 רוסיהרוסיה RA-89011 רוסיהרוסיה יקוטסק 0/92 גלש אל מחוץ למסלול הנחיתה בנמל התעופה ביקוטסק[10].
05.05.2019 רוסיהרוסיה RA-89098 רוסיהרוסיה שרמטייבו 41/78 המטוס עלה באש לאחר נחיתה קשה על מסלול הנחיתה. 41 מתוך 78 נוסעים נהרגו[11][12].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוחוי סופרג'ט 100 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוחוי סופרג'ט 100
  2. ^ Олег Пантелеев (13 באוקטובר 2015). "Вторая сотня, второе дыхание". АвиаПорт.Ru. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016. 
  3. ^ Самолётостроение — итоги 2013 года
  4. ^ התרסקות כואבת: מטוס הדגל הרוסי שאף אחד לא רוצה לקנות
  5. ^ "Aircraft Accident Investigation Report. Sukhoi Civil Aircraft Company Sukhoi RRJ-95B s.n. 97004; Mount Salak, West Java, Republic of Indonesia, 9 May 2012". National Transportation Safety Committee, Republic of Indonesia. 2012. 
  6. ^ אינדונזיה: שרידי המטוס הרוסי נמצאו על צלע הר, באתר וואלה! NEWS
  7. ^ "Latest List Shows 45 People Aboard Crashed Sukhoi Jet". ג'קרטה גלוב. 10 במאי 2012.  (באנגלית) (הקישור אינו פעיל, 25 במאי 2017)
  8. ^ «95005 в Жуковском» по данным официального твиттер-аккаунта ГСС
  9. ^ Superjet-100 аварийно сел в Раменском на запененную полосу из-за невыхода шасси
  10. ^ Сайт МАК
  11. ^ Расследование уголовного дела об аварийной посадке пассажирского самолёта в столице передано в центральный аппарат СК России
  12. ^ Среди погибших при аварийной посадке Superjet оказались двое детей