סויוז 5
נתוני משימה | |||
---|---|---|---|
כן שיגור | קוסמודרום בייקונור | ||
שיגור | 15 בינואר 1969 07:04:57 UTC | ||
נחיתה | 18 בינואר 1969 07:59:12 UTC | ||
משך המשימה | 30 ימים, 54 דקות, 15 שניות | ||
מספר קטלוג לוויינים | 03656 | ||
מאגר המידע הלאומי | 1969-005A | ||
נתוני חללית | |||
מסת החללית |
6,585 ק"ג ![]() | ||
משגר |
סויוז (משגר) ![]() | ||
נתוני מסלול | |||
מספר הקפות | 49 הקפות | ||
אפהליון |
212 ק"מ (כדור הארץ) ![]() | ||
פריהליון |
196 ק"מ (כדור הארץ) ![]() | ||
זמן הקפה |
88.6 דק' ![]() | ||
נטיית מסלול |
51.66 מעלה ![]() | ||
צוות | |||
אנשי צוות |
בוריס וולינוב, אלכסיי יליסייב, יבגני חרונוב ![]() | ||
משימות קשורות | |||
| |||
![]() ![]() |
סויוז 5 (ברוסית: Союз 5, "ברית 5") הייתה משימת חלל מאוישת במסגרת תוכנית החלל סויוז של ברית המועצות. מפקד החללית מסוג סויוז היה הקוסמונאוט בוריס וולינוב, עמו בחללית היו הקוסמונאוטים אלכסיי יליסייב ויבגני חרונוב. החללית המריאה מקוסמודרום בייקונור ב־15 בינואר 1969.
משימת החללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
משימת החללית הייתה להתחבר עם החללית המאוישת סויוז 4, שעליה הקוסמונאוט ולדימיר שאטאלוב. לאחר ששתי החלליות עגנו, יצאו שני קוסמונאוטים מחלליתו של וולינוב לריחוף בחלל, ועברו לחללית סויוז 4, ושבו לכדור הארץ. וולינוב נותר לבדו בחללית וחזר עמה לכדור הארץ ב־18 בינואר 1969. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הטיסות לחלל ששתי חלליות מאוישות עגנו יחדיו בחלל, ובוצעו חילופי צוותים.
כמעט אסון בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהפעיל וולינוב את מנועי הבלימה של חלליתו, תא החזרה לכדור הארץ היה צריך להתנתק מתא השירות של החללית, אך עקב תקלה ניתוק זה לא התבצע. החללית של וולינוב החלה בנפילתה אל כדור הארץ כשחרטום החללית מופנה קדימה במקום מגן החום. הטמפרטורה עלתה באופן ניכר, ותא החללית של וולינוב החל להתמלא בעשן כתוצאה מאטמי הגומי של הפתח, שהחלו נשרפים. דלת התא, העשויה טיטניום, החלה להתעוות מהחום, ושניות שלפני שהחללית החלה להישרף ולהתפרק, נותק תא השירות ותא הפיקוד של החללית החל לייצב עצמו עם מגן החום כלפי מטה.
נחיתה קשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב הסחרור של החללית, משנפרש המצנח שלה, הוא לא התנפח כראוי, והחללית צנחה במהירות רבה הרבה יותר מהמתוכנן. החללית פגעה בקרקע בעוצמה רבה, ולוולינוב נגרמו פציעות מרובות, ובהם שברים בצלעות, בלסת, ורוב שיניו נשברו. כשהוא פצוע קשה, יצא מחלליתו על מנת לגלות כי נחת בהרי אורל, בשלג עמוק, עקב תקלה במערכת הניווט של החללית. הטמפרטורה הייתה 38 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, וולינוב הבין כי אם ימתין לחילוץ, סביר שלא ישרוד, לכן יצא למסע מילוט רגלי, ולאחר כעשרה קילומטרים הגיע לבית של אזרח מקומי, שם קיבל מחסה, והוזעקה עזרה.
סיפור הנחיתה הקשה, שכמעט הסתימה באסון לא פורסם עד שנת 1997, אז התראיין וולינוב לראשונה. פרטים מלאים על קורותיו במשימת חלל זו נתן וולינוב בראיון מקיף בשנת 2003, עת ביקר בישראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]