סולומיה קרושלניצקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סולומיה קרושלניצקה
סולומיה קרושלניצקה
לידה 23 בספטמבר 1872
ביליאבינצי, אוקראינה
פטירה 16 בנובמבר 1952 (בגיל 80)
לביב, אוקראינה
סוגה אופרה
סוג קול סופרן
עיסוק זמרת אופרה
www.salomeamuseum.lviv.ua

סוֹלוֹמִיָה קְרוּשֶלְנִיצְקַהאוקראינית: Соломія Крушельницька, ‏23 בספטמבר 1872, ביליאבינצי, אוקראינה - 16 בנובמבר 1952, לביב, אוקראינה) הייתה זמרת אופרה בולטת בראשית המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרושלניצקה נולדה בכפר בשם ביליאבינצי, מדרום-מערב לטרנופיל, באימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום אוקראינה). אביה היה כומר ממוצא אציל בכנסייה האוקראינית המערבית, והמשפחה הרבתה לנדוד בין יישובים בילדותה של קרושלניצקה. לימים התיישבה המשפחה בכפר בשם בילה, מצפון לטרנופיל. כתוצאה מנדודי המשפחה, סיפרה לימים, למדה בילדותה שלל שירי עם מן הכפריים בכפרים השונים שבהם גרה.

בול אוקראיני עם דמותה של קרושלניצקה, 1997.

בשנת 1891 החלה ללמוד בקונסרבטוריון של לביב, וסיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 1893. עוד במהלך לימודיה הופיעה בתפקיד לאונורה בהפקת האופרה של לביב של "לה פבוריטה" מאת דוניצטי, וזכתה לשבחים.

בשנת 1904 זכתה לתהילה כשהצילה את האופרה "מאדאם באטרפליי" מאת ג'קומו פוצ'יני: האופרה נחלה קריאות בוז מן הקהל בהצגת הבכורה בלה סקאלה במילאנו, אולם גרסה משוכתבת מקץ שלושה חודשים בכיכובה של קרושלניצקה קצרה תשואות בברשה.

בעת לימודיה במילאנו, בבית הספר L'Armonia, הקדישה זמן גם להתכתבות ערה עם חברים ומכרים, על גורל אוקראינה, מכשולי תרבות, וספרים שקראה. היא אף הופיעה בקביעות בהפקות בית הספר.

כשערכה סבבי הופעות, הייתה מסוגלת לשיר בארבע או חמש הפקות שונות באותו שבוע. היא הצליחה ללמוד תפקידים באופרות חדשות תוך יומיים, ולפתח את אופי התפקיד תוך שלושה-ארבעה ימים נוספים. לאורך הקריירה, שרה קרושלניצקה למעלה מ-60 תפקידים שונים.

קרושלניצקה הייתה פעילה בקידום יצירות מאת מלחינים בני זמנה, וכן של ריכרד וגנר. בשנת 1902 זכתה להצלחה בפריז באופרה "לוהנגרין" מאת וגנר. בשנת 1906 זכתה להצלחה בלה סקאלה במילנו באופרה "סלומה" מאת ריכרד שטראוס בניצוחו של ארטורו טוסקניני. בהופעותיה הגיעה לרחבי אירופה, מצרים, אלג'יריה, ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה ועוד.

בשנת 1910 נישאה לצ'זרה ריקוני, עורך דין איטלקי. בשנת 1920, בשיא הקריירה שלה, חדלה מלהופיע באופרה. שלוש שנים לאחר מכן החלה להופיע בקונצרטים. שליטתה בשמונה שפות אפשרה לה לשלב שירים בשפות רבות, בהתאם למדינה שבה הופיעה.

באוגוסט 1939, לאחר מות בעלה, עזבה קרושלניצקה את איטליה וחזרה ללביב, שם התגוררה עד מותה בשנת 1952. כמה שבועות לאחר ששבה ללביב, הגיעו כוחות הצבא האדום לעיר, מכוח הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. המינהל הסובייטי הלאים את ביתה. לאחר מלחמת העולם השנייה החלה קרושלניצקה ללמד בקונסרבטוריון בעיר. בשנת 1951, הוכרזה אמנית מכובדת של הרפובליקה הסובייטית של אוקראינה, ובשנת 1952, זמן קצר לפני מותה, הועלתה לדרגת פרופסור מן המניין בקונסרבטוריון. תלמידיה ועמיתיה מייחסים לה חמלה ואנושיות בהוראה.

כיבודים והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-21 נקרא תיאטרון האופרה והבלט של לביב על שמה. הבית שבו נולדה הפך למוזיאון בשנת 1963. בשנת 1966 הופק באוקראינה סרט תיעודי על אודותיה, ובשנת 1983 הופק בקייב סרט בשם "שיבת הפרפר" (רמז לאופרה של פוצ'יני).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סולומיה קרושלניצקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]