סול סטיינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סול סטיינברג
Saul.jpg
מדינה רומניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 15 ביוני 1914
מקום לידה רמניקו סראט עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 12 במאי 1999 (בגיל 84)
מקום פטירה ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אמן קומיקס, צייר, מאייר
http://www.saulsteinbergfoundation.org/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סול סטיינברג (בכתיב לטיני: Saul Steinberg;‏ 15 ביוני 1914 - 12 במאי 1999) היה קריקטוריסט, ואמן רישום אמריקאי, יהודי יליד רומניה, אשר נודע בעיקר בזכות עבודתו למגזין הניו יורקר. [1] אמנותו, המקורית משהו, "הושפעה מן האוונגרד הפוטוריסטי, הקונסטרוקטיביזם ובמיוחד על ידי האמנות הפופולרית המתוזמרת על ידי התקשורת"[2] היסטוריון האמנות ארנסט גומבריך העריך כי "אולי אין אף אמן החי בימינו ששולט טוב ממנו על הפילוסופיה של הייצוג". לפי ההגדרה של הרולד רוזנברג, סטיינברג היה "כותב תמונות".

רקע משפחתי וראשית חייו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סול סטיינברג נולד בשנת 1914 כ"סאול (שאול) שטיינברג" בעיירה הרומנית רמניקו סראט כילד השני של כורך הספרים ובעל המפעל לקרטונים ולאריזות, מוריץ שטיינברג, ושל אשתו, רוזה לבית יעקובזון. הייתה לו אחות מבוגרת יותר שנקראה ליקה. את רוב ילדותו בילה סול סטיינברג בבירת רומניה, בוקרשט.

סול סטיינברג בשנת 1937 ליד שולחן הכתיבה שלו במילנו
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

למד במשך שנה סוציולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת בוקרשט והחל משנת 1932 עבר למילנו, שם נרשם בשנה הבאה ללימודי אדריכלות במכון ה"פוליטקניקו" המקומי. בזמן הלימודים התחיל לצייר ולפרסם את רישומיו בדו-שבועון ההומוריסטי "ברטולדו" שהקים בשנת 1936 יחד עם העיתונאי האיטלקי ג'ובאנינו גוארסקי (אנ'). באיטליה יצר סטיינברג קשר ארוך שנים עם אמנים ואקדמאים איטלקים, במיוחד עם האדריכל, התסריטאי והסופר אלדו בוצי (אנ'). עוד בעת שהותו באיטליה החלו רישומים שלו להופיע במגזינים האמריקאים "לייף" ו"הארפר'ס בזאר". בשנת 1940 כאזרח רומני, התאפשר לו, למרות יהדותו,[3] לסיים את התואר באדריכלות, עם דיפלומה שעליה צויין היותו "בן גזע יהודי". בהמשך חייו, לא עבד סטיינברג מעולם במקצוע זה.

בגלל חוקי הגזע נגד היהודים שהונהגו באיטליה בשנת 1938, נאלץ סטיינברג לעזוב את איטליה ב-1940.

אמריקה ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 הצליח סטיינברג להימלט מאירופה מפני האיום הנאצי ולהגר, דרך פורטוגל, בעזרת דרכון עם חותמת מזויפת, ולהגיע לאליס איילנד בניו יורק. בנימוק שמכסת המהגרים מרומניה כבר מלאה, הוא גורש מארצות הברית לרפובליקה הדומיניקנית. משם שלח למגזינים האמריקאים "הרפרס בזאר", "לייף" ו"ניו יורקר" מספר רישומים בתקווה לזכות בהכרה ובסופו של דבר, באשרת כניסה לארצות הברית. ואכן, בשנת 1942, בעזרת ערבות מצד העורך של "ניו יורקר", התאפשר לו להיכנס לארצות הברית דרך מיאמי. הוא התקבל לעבודה ב"ניו יורקר" ושיתוף הפעולה הפורה עם מגזין זה נמשך כששים שנה. סטיינברג יצר ב"ניו יורקר" כ-1,200 איורים ו-90 תמונות שער. הוא צייר גם למגזינים "פורצ'ן", "מדמואזל" (אנ') ואחרים.

ב-1943 הציג סטיינברג לראשונה בתערוכה שנערכה בגלריה וייקפילד בניו יורק ונערכה על ידי בטי פרסונס (אנ'). באותה שנה התגייס סטיינברג לחיל הים של ארצות הברית וקיבל אזרחות אמריקאית. הוא נשא לאשה את הציירת ילידת רומניה, הדה סטרן, שהייתה ידועה כאמנית מופשטת אקספרסיוניסיטית. בשנת 1960 הם נפרדו ללא גט, אך נשארו ידידים.

בשרותו הצבאי שרת סטיינברג בשורות המודיעין של הצי האמריקאי; קודם בתפקיד של "צופה מזג אוויר", בגבול בין הודו וסין והוטס מספר פעמים לקונמינג במשימה להעביר לפרטיזנים מאואיסטיים, בעזרת רישומים, שיעורים על שיטות לפוצץ גשרים יפאניים. לאחר מכן נשלח על ידי ראש המשרד לשירותים אסטרטגיים, ויליאם דונובן לצפון אפריקה ואיטליה. משימתו הייתה לתרום לתעמולה האנטי-נאצית על ידי הפצת קריקטורות מעבר לקווים. חלקן פורסמו בעיתון "נוייס דויטשלנד". ב-1946 סיקר סטיינברג, מטעם המגזין "ניו יורקר", את משפטי נירנברג. מאוחר יותר יצא למסעות ברחבי אירופה, דרום אמריקה, ברית המועצות, אפריקה ואסיה.

חייו ופעילותו אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הפך סגנונו למופשט, פילוסופי וסימבולי יותר. בשנים הראשונות לפעילותו האמנותית בניו יורק פקדו סטיינברג ואשתו, את חוגי הבוהמה הניו יורקית שבהם התחכך עם אמנים, עורכי מגזינים, מעצבים ואדריכלים מפורסמים. ב-1946 נמנה, יחד עם ארשיל גורקי, איסאמו נוגוצ'י ורוברט מאד'רוול, עם "ארבעת-עשר האמריקאים" שיצירותיהם הוצגו בתערוכה שנחשבה ציון דרך במוזיאון לאמנות מודרנית. סטיינברג עבד בחייו עם שלוש גלריות חשובות בעיר: בתחילה במקביל - בטי פרסונס וסידני ג'ניס ואחרי 1982 - פייס (אנ').

ספר הרישומים הראשון שלו "All in Line", שיצא לאור ב-1945, זכה להצלחה. בשנים 19471961 יצר סטיינברג סדרות של ציורי קיר למען לקוחות שונים. כשגריר של האמנות האמריקאית שלאחר המלחמה, התבקש סטיינברג ליצור ציור קיר בטריאנלה העשירית לאדריכלות ועיצוב במילנו ב-1954 שהתפרש על ששת הקירות המתפתלים של מבוך הילדים. הרישום, ששמו "הקו" מתאפיין, בהתאם למתודולוגיה אופיינית לסטיינברג, בסוג של אסוציאציות חופשיות חזותיות, לפיהן יד האמן הופכת לזרם של נושאים - בניינים, גשרים, שחיינים, מטוס וכו' ומסתיים בגולש סקי בתנועה ההופך לחתימת הצייר.

בגישתו ההומוריסטית - פילוסופית המאפיינת את "הספרות המצוירת" שיצר, מצא סטיינברג מודל ספרותי בכתבי הסופר האמריקאי הנערץ עליו, ס. ג'. פרלמן (אנ'), שפרסם את רשימותיו ב"ניו יורקר". בשנת 1955 יצר את סדרת הרישומים "דרכונים" (The Passport) המשלבת טביעות אצבעות. קולאז' פנורמי תחת הכותרת "האמריקאים" הציג בביתן ארצות הברית בתערוכה העולמית בבריסל בשנת 1958. ב-1966 יצר סטיינברג בגלריה מאג (Maeght) בפריז קולאז'ים על הקירות בשם "מסיכה". אחד מרישומיו המפורסמים "I Do, I Have, I Am", שהופיעו בשער ה"ניו יורקר" בשנת 1971, העביר לקח מוסרי לגבי מרכיבים שונים של חיי האדם: עולם העשייה, עולם החומר ועולם הזהות - זאת בעזרת המיקום בדף והצבעים.

בסוף שנות השישים הפכו ציוריו על העיר ניו יורק ועל העולם לפסימיים יותר. הוא הציג את חזיתות הבתים כמבוכים מפחידים ואת מיקי מאוס, למשל כטרוריסט במגפיים. אימת חוסר היציבות בעולם משתקפת, למשל, ביצירה "מלחמת רחוב" (Street War) ‏(19721974).

במהלך השנים יצירותיו של סטיינברג הוצגו בשמונים תערוכות יחיד בגלריות ובמוזיאונים ברחבי אמריקה ואירופה, לרבות אחת רטרוספקטיבית במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בשנת 1978 ושנייה ב-IVAM, המכון לאמנות מודרנית בוולנסיה, בספרד בשנת 2002. תערוכה מיוחדת בשם "סטיינברג: איורים", שהעניקה מבט מקיף על קריירת האמן, הוצגה ב-2006 בשמונה תחנות בארצות הברית ובאירופה.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • All in Line, New York, Duell, Sloan & Pearce, 1945
  • The Art of Living, New York, Harper & Bros., 1949
  • The Passport, New York, Harper & Bros., 1954
  • Dessins, Paris, Gallimard, 1956
  • The Labyrinth, New York, Harper & Row, 1960
  • The New World, New York, Harper & Row, 1965
  • Le Masque, Paris, Maeght Editeur, 1966
  • The Inspector, New York, Viking Press, 1973
  • Saul Steinberg, New York, Alfred A. Knopf, 1978
  • The Discovery of America, New York, Alfred A. Knopf, 1992
  • Reflections and Shadows, New York, Random House, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סול סטיינברג בוויקישיתוף
  • Joel Smith - Saul Steinberg Illuminations,, Introduction by Charles Simic, Yale University Press ,New Haven, London,2006
(ג'ואל סמית - "סול סטיינברג איורים" עם מבוא מאת צ'ארלס סימיץ', הוצאת אוניברסיטת ייל, ניו הבן, לונדון, 2006) (באנגלית)
  • Jane Kramer Portfolio by Saul Steinberg, The artist's wartime adventures - Mission to China in New Yorker, 10.7.2000, p.58-59
  • על הגבול הדק

מאמר רוויו לתערוכה "סטיינברג: איורים" מאת גרייס גלוק, תרגום מהעיתון ניו יורק טיימס מדצמבר 2006 - ב"הארץ" ב-23.1.2011

מאת מריו טדסקיני לאלי ב Quest.Issues in Contemporary Jewish History הגיליון 2, אוקטובר 2011

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    2000 p.58 "Jane Kramer "New Yorker
  2. ^ Nelly Feuerhahn ב- Encyclopedia Universalis כרך 22, עמוד 626, פריז 2008
  3. ^ בשנת 1938 הונהגו באיטליה של מוסוליני חוקי גזע נגד היהודים.