סוניה מוסה
 | |
| עבודת בובה סוריאליסטית בתערוכה בפריז, 1938 | |
| לידה |
27 באוגוסט 1917 פריז, צרפת |
|---|---|
| נרצחה |
30 במרץ 1943 (בגיל 25) מחנה ההשמדה סוביבור, פולין |
| מדינה |
צרפת  |
| מקצוע | אמנית, שחקנית, מעצבת, שרטטת |
סוניה מוסה (בצרפתית: Sonia Mossé; 27 באוגוסט 1917 – 30 במרץ 1943) הייתה יהודייה צרפתייה, אמנית,[1] שחקנית,[2] מעצבת פנים,[3] ושרטטת,[4] אשר היוותה השראה לאמנים רבים בני זמנה.[5] היא הייתה מקורבת לזרם הסוריאליסטי, והתיידדה עם זוג פול אלוואר, מאן ריי ואמנים חשובים נוספים בני התקופה. בשנת 1943, לאחר שסירבה לענוד את הטלאי הצהוב, ככל הנראה הוסגרה, ונשלחה למחנה ההשמדה סוביבור, שם נספתה. כאמנית, זכורה מוסה בעיקר בזכות יצירת בובת ראווה סוריאליסטית שהציגה בתערוכת הסוריאליזם הבינלאומית בשנת 1938.
ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוניה מוסה נולדה ברובע הארבעה-עשר של פריז.[6] היא הייתה ממוצא יהודי. אביה היה עמנואל מוסה (1876–1963), עורך דין בבית המשפט לערעורים של פריז, ואמה הייתה נטשה גולדפיין (1890–?). לאביה ולאמה היו ילדים מנישואין קודמים: אחותה למחצה אסתר לוין (1906–1943), בת נישואיה הראשונים של האם לבוריס לוין, שנפטר ב-1915; ואחיה למחצה ז'אן ז'וזף מוסה (1908–1995), בנו של עמנואל מנישואיו הראשונים למרגריט איקאר. הוריה של סוניה נפרדו מנשותיהם הקודמות, ונישאו אזרחית רק במרץ 1920, שלוש שנים לאחר לידתה, ובמהלך נישואיהם הכירו בה באופן רשמי כבתם. אין מידע על לימודיה או חינוכה של סוניה מוסה.
קריירה אמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים שבין שתי מלחמות העולם נפתחו בפני נשים אפשרויות תעסוקה אמנותיות רבות, בבתי תיאטרון, סטודיואים לציור ולצילום, בתי אופנה וקברטים. סוניה מוסה פעלה בכמה מתחומים אלה. במרץ 1937 ביים 'אן-לואי בארו את המחזה "נומנס" מאת מיגל דה סרוואנטס בתיאטרון אנטואן בפריז, בו גילמה מוסה את דמותה של "תהילה".[7]
כחלק מתנועת הסוריאליזם סביב אנדרה ברטון ופול אלואר, הייתה מוסה מקורבת למן ריי, ראול אובאק ואנטונן ארטו. יופייה הבלונדיני והקיצי היווה השראה לצלמים כמו מן ריי, ז'ולייט לסר ו-וולס, ולציירים כמו אלברטו ג'קומטי, בלטוס ואנדרה דרן, אשר עבורם שימשה כדוגמנית.[5]
ידידותה עם נוש אלואר מונצחת בדיוקן שצילם מן ריי בשנת 1936.[8]
בשנת 1938 השתתפה סוניה מוסה ב"תערוכה הבינלאומית של הסוריאליזם בפריז", שהתקיימה בין 17 בינואר ל-24 בפברואר בגלריה בוז-אר של ז'ורז' וילדנשטיין ברחוב פובור סן-הונורה. מוסה יצרה דמות דמוית בובה נשית, שראשה כוסה ברעלה שחורה שנשפכה עד רגליה. על שפתיה הונח חיפושית מלאכותית כהה ובטבורה שובץ עקרב קטן. גופה העירום כוסה בחבצלות מים וחרקים נוספים, ובין רגליה התרוממה גביע פרח המזכיר קלתיאה – "האמנית היחידה שיצרה גם את הפרשנות הפאלית היחידה למיניות הבובה במשמעותה המילולית".[9]
הבובה של מוסה הוצגה בחלל התצוגה "הרחובות היפים ביותר של פריז" לצד בובות אחרות של אמנים כז'ואן מירו, אנדרה מאסון, איב טנגוי, ז'אן ארפ, וולפגנג פאאלן, מרסל דושאן וסלבדור דאלי. קיימות תמונות מתערוכה זו שצולמו על ידי דניז בלון,[10] ראול אובאק,[11] פייר ז'אהן,[12] גסטון פריז,[13] גאורג רייזנר,[14] וגם על ידי מן ריי. תמונותיו פורסמו בשנת 1966 במהדורה מוגבלת בשם "תחיית הבובות".[15]
בניגוד בולט למרבית אמני הסוריאליזם, הופיעה בתערוכה גם דמות תצוגה (מאנקן) שעוצבה על ידי אישה – האמנית סוניה מוסה. המאנקן שעיצבה מוסה הופיע כשהוא עירום-למחצה, לבוש ברעלה שחורה המדמה צעיף הלוויה במקום צעיף הכלה – כרמז לכך שמוסד הנישואין מגלם כפייה פיזית ומוסרית של האישה. דימויים דומים של דמות האישה כדמות מכנית חסרת רצון חוזרים ומופיעים ביצירות סוריאליסטיות נוספות.[16]
בסוף שנת 1938, סמוך לערב סילבסטר,[17] פתחה סוניה מוסה את קברט Chez Agnès Capri[3] יחד עם הזמרת והשחקנית אינייס קאפרי ויוזמת הפרויקט מישל להה. הן זכו לתמיכתם של פרנסיס פיקבייה, מקס ארנסט, אלברטו ג'קומטי, ז'אן קוקטו, בלטוס, אנדרה דרן ומואיז קיסלינג, שתרמו ציורים ורישומים כדי לסייע במימון המיזם.[18] עיצוב הפנים של הקברט נעשה בידי סוניה מוסה.[19] בין אורחי המקום נמנו סוזי סולידור, שארל טרנה וז'אק פרוור, אשר בנוכחותם תרמו לאווירה הייחודית והבלתי נשכחת של המקום.[17]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פריז על ידי הכוחות הגרמניים, נסגר הקברט, ומסתמן כי סוניה מוסה ואינייס קאפרי נאלצו לעזוב את העיר. מתוך תיאור[20] של סימון דה בובואר:
על הטרסה ישבו אנשי "לה פלור", ואני ישבתי ממש מאחורי סוניה ואינייס קאפרי; הן נראו הרבה פחות זוהרות משהיו בעבר. כעת הן חשבו רק על דרך לעזוב את ניס. 'אני לא יכולה לעבור שוב לילה כזה', אמרה סוניה, והן ספרו כסף בקדחתנות.
עם זאת, לא ידוע אם סוניה מוסה אכן עזבה את פריז.
החל מ-19 בספטמבר 1941,[21] נאכפה בפריז הוראת המשטרה לחובת ענידת טלאי צהוב על ידי יהודים. הוראה זו סימלה הדרה, אפליה והשפלה של האוכלוסייה היהודית, והיוותה צעד גלוי נוסף בדרך למימוש השואה בעיר. סוניה מוסה לא נשאה את הטלאי הצהוב והמשיכה לפקוד בתי קפה שהיו אסורים בכניסה ליהודים.[22]
גירוש ורצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין ידוע אם סוניה מוסה נעצרה על ידי המשטרה הצרפתית או על ידי הגסטפו בפברואר 1943, אך ייתכן שלפני מעצרה קדמה הלשנה. היא נכלאה במחנה הריכוז דראנסי שליד פריז וגורשה ב-25 במרץ 1943 יחד עם אחותה למחצה אסתר לוין בשיירה 53 אל מחנה ההשמדה סוביבור.[23]
אף שתעודות הפטירה של סוניה מוסה[24] ואסתר לוין מציינות את לובלין-מיידנק כמקום הפטירה, ככל הנראה מדובר בטעות. לפי עדותו של ניצול משיירה 53,[25] ניתן לקבוע כי המגורשים נרצחו ביום הגעתם למחנה סוביבור, ב-30 במרץ 1943.
מלבד תצלומי הבובה הסוריאליסטית שעיצבה בשנת 1938, לא שרדו יצירות נוספות של מוסה.[26]
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דורה מאר, דוגמנית לא מזוהה (סוניה מוסה?), צילום, כ. 1934.
- וולס, סוניה מוסה, צילום, בערך. 1935.
- ג'ולייט לאסר, סוניה מוסה, צילום, בערך. 1937.
- מאן ריי, נוש וסוניה, ציור מאת פול אלואר, Les Mains Libres, 1937.
- מאן ריי, בובת הראווה של סוניה מוסה, תצלום, תערוכה בינלאומית של סוריאליזם א-לה גלריית לאמנויות יפות, פריז, 1938.
- גיאורג רייזנר, פול אלואר והדוגמנית של סוניה מוסה, צילום, תערוכת תערוכת בינלאומית של סוריאליזם א-לה גלריית לאמנויות היפות, פריז, 193828.
- ראול אובק, Mannequin de Sonia Mossé, Photograph, Exposition International du surrealisme à la galerie des Beaux Arts, פריז, 1938.
- אנטונין ארטו, כישוף לסוניה מוסה, מכתב, 14 במאי 1939.
- אנטונין ארטו: סוניה מוסה, ציור, מרץ 1946.
/image%2F1270432%2F20210106%2Fob_a91a2d_1-photographie-du-manequin-de-sonia-mo.png){kind=link}
מחווה ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברובע השביעי של פריז, לוח זיכרון מנציח את חייה וגירושה של סוניה מוסה. הוא נחנך ב-20 בספטמבר 2023 במעון האחרון שלה ב-104 Rue du Bac.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ader. PHOTOGRAPHIES ADER Catalogue 14 Juin 2022. pp. 96–97.
- ^ L'Intransigeant, Gallica, 1937-04-14
- ^ 1 2 Paris qui chante : revue hebdomadaire illustrée des concerts, théâtres, cabarets artistiques, musics-halls / Polin, rédacteur en chef, Gallica, 1939-02-01
- ^ MOSSE_Sonia, ressources.memorialdelashoah.org
- ^ 1 2 Michèle Pellevilain, VOIR-OU-REVOIR, archive.wikiwix.com
- ^ "Visionneuse – Archives de Paris". archives.paris.fr. p. 22. נבדק ב-23 בספטמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ce soir : grand quotidien d'information indépendant / directeur Louis Aragon ; directeur Jean Richard Bloch". Gallica. 26 באפריל 1937. p. 4. נבדק ב-24 בספטמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ray, Man 1890–1976 (2011). Man Ray, Portraits : Paris, Hollywood, Paris ; aus dem Man Ray-Archiv des Centre Pompidou. Internet Archive. München : Schirmer/Mosel. p. 199. ISBN 978-3-8296-0503-8.
- ^ "Ringvorlesung Avantgarden der Kunst und Literatur". homepage.ruhr-uni-bochum.de. IV. נבדק ב-24 בספטמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "akg-images – Search Result". www.akg-images.de. נבדק ב-26 בספטמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mannequin de Sonia Mossé | Paris Musées". www.parismuseescollections.paris.fr. נבדק ב-4 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Roger-Viollet – Photo agency since 1938". Roger-Viollet. נבדק ב-4 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Untitled (Mannequin by Sonia Mossé) – DMA Collection Online". www.dma.org. נבדק ב-4 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "[Paul Éluard and the Mannequin by Sonia Mossé] (The J. Paul Getty Museum Collection)". The J. Paul Getty Museum Collection. נבדק ב-4 באוקטובר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Resurrection des Mannequins (The J. Paul Getty Museum Collection)". The J. Paul Getty Museum Collection. נבדק ב-26 בספטמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fondazione Università Ca’ Foscari, MDCCC 1800 - 6 | 2017, 2017-07-31
- ^ 1 2 Confédération générale du travail (France) Auteur du texte, Le Peuple : organe quotidien du syndicalisme, Gallica, 1939-01-03
- ^ Ce soir : grand quotidien d'information indépendant / directeur Louis Aragon ; directeur Jean Richard Bloch, ??, 1938-12-13
- ^ Excelsior : journal illustré quotidien : informations, littérature, sciences, arts, sports, théâtre, élégances, Gallica, 1938-12-20
- ^ Beauvoir, Simone de (1990). Lettres à Sartre. Internet Archive. Paris : Gallimard. p. 94. ISBN 978-2-07-071829-0.
- ^ Internet-Portal "Westfälische Geschichte", www.lwl.org
- ^ blog mmediene écritures, web.archive.org, 2022-10-07
- ^ - Mémorial de la Shoah, ressources.memorialdelashoah.org
- ^ Visionneuse - Archives de Paris, archives.paris.fr
- ^ Klarsfeld, Serge. "Le Mémorial de la Déportation des Juifs de France édition 1978" (PDF). p. 174.
- ^ Page en mémoire de Sonia Mossé[ - | www.cimetiere-virtuel.fr], web.archive.org, 2022-10-04