סונינקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנשי הסונינקה (נקראים גם סרקולה, סרהולי) הם קבוצה אתנית, החיה במדינות שונות כגון: צרפת, גמביה, חוף השנהב, גינאה, מאלי, מאוריטניה, סנגל, גינאה ביסאו וארצות הברית.

מקור השם "סונינקה" בזרם האסלאם הסוני. בני הסונינקה הם אחת הקבוצות האתניות הראשונות במערב אפריקה, שהתאסלמו ככל הנראה במאה ה-10[1] מדת פגנית.

אנשי הסונינקה שולטים במספר שפות ממשפחת שפות מאנדה. שפות אלה הן שפות טונאליות, כלומר לאותה מילה יש מספר משמעויות שונות בהתאם לגובה הטון בו היא נאמרת.

במהלך ימי הביניים, הקימה קבוצה אתנית זו את אימפריית גאנה העתיקה, שהייתה לאימפריית המסחר הראשונה ממערב אפריקה. האימפריה הייתה ממוקמת באזור דרום-מזרח מאוריטניה ומערב מאלי של ימינו. יצוין כי אימפריית גאנה העתיקה אינה קשורה למדינת גאנה המודרנית, השוכנת כ-1500 ק"מ מהמיקום המשוער של אימפריית גאנה העתיקה.

לאחר התפרקותה של האימפריה, אנשי הסונינקה התפזרו והגיעו למדינות מאלי, סנגל, מאוריטניה, גמביה וגינאה. ישנם כ-2,700,000 אנשים הדוברים את שפת הסונינקה.

ההיסטוריה של אנשי הסונינקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין ממצאים חד משמעיים לגבי ההיסטוריה המוקדמת של אנשי הסונינקה או פרטים לגבי מתי בדיוק הוקמה ממלכת גאנה. המעט שידוע מגיע מהמסורת, ממחקרים ארכאולוגיים וממחקרים של כתבים מוסלמיים.

המסורת שבעל פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

[2]על פי המסורת, אבי אנשי הסונינקה היה אדם בשם דינגה. מקורו של דינגה אינו ידוע בוודאות, אך מספרים שהגיע מאזור מצרים, מאלי או סנגל. דינגה נדד הרבה בחבל סהאל שבמערב אפריקה, ובמהלך נדודיו נשא לעצמו נשים שהביאו לו צאצאים. אותם צאצאים על פי המסורת הם אנשי הסונניקה. לאחר מותו, על פי המסורת שני בניו של דינגה, קאיין ודייבה, התחרו על כס המלוכה ודייבה הפסיד בתחרות לאחיו. עקב ההשפלה שחש דייבה, החליט זה לכרות ברית עם נחש עצום ממדים בשם בידה- בתמורה לכס המלכות, דייבה הבטיח שכל שנה הוא יקריב נערה יפהפייה כקורבן.

בהתאם לאמונה לאחר כינון הברית, בנוסף לכס המלכות הנחש הוריד גשם של זהב על ממלכת גאנה וזה המקור לעושר הרב של הממלכה. גם כיום, על פי האמונה אנשי המעמד הגבוהה בקהילת הסונניקה הנקראים "וואגו" הם צצאיו של דינגה[2].

ממצאים מכתבים מוסלמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע נוסף שניתן למצוא על ההיסטוריה של אנשי הסונינקה נמצאים בכתביו של היסטוריון מוסלמי בשם אל באקרי[3] הנכתבו במאה ה7, על פי ההערכה מאות שנים אחרי שממלכת גאנה באמת הוקמה. אחת העדויות להערכות הנ"ל היא העובדה שהמלכים הראשונים שעמדו בראש הממלכה כונו "גאנה", משמעות שם זה בשפות mande היא "מלך מלחמה"[4] אך לפי האזכורים המופיעים בכתבים המוסלמיים המלך מכונה – "מלך הזהב".

השינוי בשם המלך מעיד על שינוי העיסוק של אנשי הסונינקה- מלוחמים נוודים לסוחרים. בכתבים ההיסטוריים של אל באקרי ניתן למצוא עדות לעוצמה הכלכלית והצבאית של הממלכה, באותה תקופה למלך של גאנה הייתה עוצמה צבאית אדירה, הוא היה יכול לפקד על 200 אלף חיילים ו40 אלף קשתים[2], כוח שבאותם זמנים היה חזק מהצבאות של אירופה. באותן שנים מלח היה מוצר מבוקש באזור סודאן, לכן אנשי הסונינקה היו מחליפים זהב על אותו משקל של מלח, ממצא זה יכול לרמוז על העושר הרב שהיה לממלכה.

לאור העושר שמתואר בכתבים, ניתן להסיק שגאנה התחילה לעסוק במסחר באזור שנת 500 לספירה.

אל באקרי מציין את העיר קומבי-סאלח (אנ') כעיר הבירה של גאנה.

העיר קומבי-סאלח הייתה מחולקת לשתי ערים בפועל, כאשר מרחק של 10 ק"מ מפריד בניהן. העיר הראשונה – משכנו של המלך, והשנייה עיר מסחר מוסלמית טיפוסית בעלת 12 מסגדים ואחוזות אבן גדולות, בנוסף חפירות ארכאולוגיות בעיר קומבי-סאלח העלו כי בעיר התגוררו כ-30,000 תושבים. ממייצגים רבים שנחשפו כמו פרסות זהב, מבנים דו קומתיים, ואיתורים על קירות הבתים ניתן להסיק כי אכן קומבי-סאלח הייתה עיר בירה עשירה וגדולה.

כדי לקבור את המלכים, אנשי הסונינקה היו בונים כיפות עץ רחבות ידיים ולתוכם, על גבי מיטה היו מכניסים את גופת המלך הנפטר. ליד גופת המלך הונחו כלי הלחימה, שריון ואת הכלים ששימשו אותו לשתייה ולאכילה.

מרבית אנשי הסונינקה החזיקו באמונות הדתיות של אבותיהם. אנשי הסונינקה האמינו ברוחות ובהשפעה החזקה שלהם על בני האדם. הם האמינו כי אחרי המוות אבות אבותיהם הן רוחות. הרוחות הכי עוצמתיות לפי אותה האמונה הם הרוחות של המלכים. רוחות האבות חשובות לאנשי הסונינקה כיוון שעל פי האמונה הם מהווים גשר לעולם הבא.

כיבוש גאנה על ידי אנשי אלמוראביד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי אלמוראביד היו שבטים ברבריים מוסלמים. אותם שבטים חיו אורך חיים מוסלמי הדוק. בשנת 1076 ממלכת גאנה נכבשה על ידי אותם השבטים, דבר שהוביל, לאחר כמאה שנה להמרת רוב אנשי הסונינקה לאסלאם. למרות המעבר לאסלאם אנשי הסונינקה לא היו אנשי אסלאם הדוקים ועדיין לעיתים עסקו בפולחן המסורתי. הנ"ל הוביל למלחמות אלימות עם המרבוטים, חכמי דת מוסלמים בעלי יכולת השפעה רבה. מלחמות אלה נמשכו עד אמצע המאה ה-18.

נפילת אימפריית גאנה על פי האמונה המסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

[5]

לפי אנשי הסונינקה הסיבה העיקרית לדעיכת האימפריה, טמונה בהפרת הברית עם בידה (Biida) הנחש עצום הממדים. בהתאם להסכם, בכל שנה אנשי הסונינקה היו אמורים להקריב קורבן לטובת הנחש, נערה בתולה. על פי האמונה נערה בשם סיאה נבחר להיות הקורבן שאנשי הסונינקה היו צריכים להקריב. סיאה הייתה מאורסת. כאשר ארוסה גילה את הדבר הוא החליט להרוג את הנחש. בעקבות הפרת הברית התחילה בצורת קשה שגרמה לנפילת האימפריה.

אנשי הסונינקה במהלך השלטון הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 1700 צרפת כבשה את אזור סנגל, בתקופה זו כבר הייתה התיישבות רחבה של אנשי סונינקה באזור זה. הניסיון של אנשי הסונינקה לחיות במקומות אחרים בעולם תחת שלטון זר תרם רבות לעובדה שהם הצליחו להתפתח תחת השלטון הצרפתי. לאור הקשר החיובי עם השלטון אנשי סונינקה רבים התגייסו לצבא הקולוניאלי הצרפתי או למשטרה הצבאית. הם השתלבו ביחידות שבהמשך לחמו במזרח הרחוק ובמלחמות העולם. אנשי סונינקה שעבדו בספינות צרפתיות הפיצו את התרבות הצרפתית בקרב הקהילות שלהם. השליטה בתרבות הצרפתית גרם לעלייה במעמד אנשי הסונינקה אל מול שאר העמים שהיו תחת שלטון צרפתי. כתוצאה, בתקופה זו אנשי סונינקה רבים צברו מעמד גבוהה שהתבטא בתפקידי צבא בכירים ותפקידי ממשל.

תרבות ודת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיקום הגאוגרפי של אימפריית גאנה בקרבת נתיבי המסחר היבשתי בין אנשי "ברבר" ממגרב לאימפריות במערב אפריקה הדרומית לסהרה אפשר לממלכת גאנה להפוך למרכז מסחר גדול ומשמעותי באפריקה המערבית. הנ"ל הוביל בעקיפין לכיבוש ממלכת גאנה על ידי אנשי האלמורביד- שושלת שהתפתחה בתחילת המאה ה-11 בין שבטי הברברים במערב הסהרה. השושלת שהחלה פעילותה בישום קפדני של עקרונות האסלאם והתפתחה לאחר 1054 לשושלת צבאית. לאחר הגעת אנשי האלמורביד באזור 1076, אנשי הסונינקה החלו להתאסלם, כעבור כעשור רוב אנשי הסונינקה כבר אימצו את האסלאם. אנשי הסונינקה הם אחת מהקבוצות האתניות ממערב אפריקה הראשונות שהתאסלמו. מאז ועד היום אנשי הסונינקה מוסלמים. יצוין כי מקור השם "סונינקה" אף הוא קשור לדת האסלאם, השם נלקח מהזרם המרכזי בדת האסלאם "האסלאם הסוני", זהו גם הזרם הדתי המרכזי אצל אנשי הסונינקה[דרוש מקור].

מחקרים חדשים מראים שבני הסונינקה דווקא התחברו מאוד לאנשי האלמורביד ולא היו אויביהם, אלא דווקא חברים. ולכן מפני שאנשי האלמורביד היו מוסלמים סונים, הם הצליחו לשכנע את בני הסונינקה לאמץ את האסלאם הסוני[6].

מדרג חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את הסונינקה לשבעה תת-מעמדות. לכל מעמד זכויות וחובות משלו:

  1. אנשי המעמד הגבוהה ביותר הם משפחת המלוכה וצאצאי האבות המייסדים.
  2. צאצאי הלוחמים.
  3. החקלאיים החופשיים, אשר מחויבים לעבוד עבור המעמדות הגבוהים יותר אם יידרשו לכך.
  4. צאצאי המשפחות הראשונות להתאסלם – כאשר רוב אנשי הסונינקה עדיין עסקו באמונה הישנה שלהם, משפחות שעברו לאסלאם בודדו את עצמן משאר האוכלוסייה ולכן לבני המשפחות הנ"ל היה אסור להפוך ללוחמים או למנהיגים. מפני שלא יכלו להיות לוחמים מעמד זה הוא המעמד הגבוהה ביותר שהם יכולים להשיג. הצאצאים של אותן המשפחות עדיין ממשיכים עם מנהג זה. רוב מלומדי האסלאם בני דת הסונינקה הם בני המעמד הזה.
  5. המעמד החמישי מורכב מכל העניים וכל מי שהצטרף לחברה מבחוץ, קרי מהגרים. לבני מעמד זה אין זכויות כיוון שהם אינם יכול לשייך את עצמם בקשר דם לאבות הסונינקה.
  6. בעלי המלאכה- נגרים, נפחים, וכו אף על פי שחלק מבעלי המלאכה הם עשירים בני מעמד זה חייבים להתחתן עם מישהו בן אותו מעמד.
  7. עבדים – בתרבות הסונינקה עבדים יכלו לקנות את חירותם, אבל מעטים מאוד באמת הצליחו. בנוסף, היציאה לחירות הייתה תלויה בהסכמה של הבעלים. במקרה של חתונה בין עבדים הבעל היה מחויב גם לקנות את חירותה של אשתו.

נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הסונינקה, נישואין הם לא רק איחוד בין זוג אוהבים, אלא איחוד פוליטי וכלכלי בין שתי משפחות ולכן בני מעמדות חברתיים שונים לרוב אינם מתחתנים זה עם זה. לסונינקה חשוב מאוד לקיים את הסדר החברתי הזה כך שאדם חופשי לא יתחתן עם אדם פשוט יותר או עם עבד. לדוגמה כומר יכול להתחתן עם נסיכה; עם זאת, נסיך לא יכול להתחתן עם כוהנת. ישנם צעדים שונים שצריך לנהוג כשרוצים לקיים נישואים בחברת סונינקה. אם גבר רוצה להתחתן הוא צריך לשלוח נציג מטעמו למשפחת האישה אשר מבקש את ידה בשמו. הבקשה מלווה במתן מתנות למשפחת הכלה. פעולה זו חוזרת על עצמה שלוש פעמים ולאחריהם משפחת הכלה צריכה להחליט האם הם נענים לבקשה. אם שתי המשפחות הסכימו הן יעשו מה שמכונה "I na tamma lag" האירוסין. הם עושים את זה במסגד. לאחר צעד זה כל חודש נותן הארוס למשפחתו "נחאפה", כלומר את תרומתו של הארוס למשפחת אשתו לעתיד למזונותיהם והוצאות אחרות. בכל החגים, הוא גם נותן בשר למשפחת הכלה. הנ"ל לא חובה אם אין לחתן את האמצעים לעשות זאת. אם שתי המשפחות הסכימו שהגיע הזמן שהזוג החדש יחיו יחד הם עושים את מה שמכונה "פוּטוּ" את ההסכמה המוחלטת של הנישואין. בדרך כלל הם עושים זאת ביום חמישי אחר הצהריים, הם שולחים את הנערה לבית בעלה. באותה הזדמנות חברי הזוג החדש באים לבלות את היום איתם בחדרים נפרדים בבית ההורים. אירוע זה הוא "karikompe". לזוג הנשוי החדש יש יועצים, היועץ של הגבר הוא "Kussussmanta-yougo" והיועץ של האישה הוא "kussussmanta-yakhare". אחרי חגיגה בת שבוע ימים, הנשים נפגשות כדי להראות את המתנות שקיבלו הזוג מהוריהם בעיקר מאמה של האישה. אספקט אחד של תרבות הסונינקה שתואם את המקובל באסלאם הוא פוליגמיה. אבי הסונינקה דינגה נשא מספר נשים ונוהג זה נשאר עד ימינו. אישה בלבוש חתונה מסורתי:

מלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הסונינקה היו בעלי מלאכה מיומנים מאוד, אומנים, עובדים, עובדים חקלאיים ואפילו מסגרים, שאת יצירותיהם אף מחקים שבטים מקומיים אחרים כמו 'המנדה'. סונינקה נחשבים לאחד השבטים הראשונים שהשתמשו בכלי הברזל באזור מערב אפריקה הסהלית. על פי רוב הארכאולוגים והמלומדים מאמינים שהם השבט העיקרי האחראי להתנחלויות המופלאות ביותר במערב אפריקה שנמצאו עוד באלף השני לפנה"ס. הסיבות לכך שאנשי סונינקה היו הראשונים ליצור מערכת היררכיה שלטונית באזור גאנה אינם בטוחים אך השימוש בברזל הוא בהחלט אלמנט שניתן להוכיח זאת. מה שידוע הוא שהסונינקה היו הראשונים במערב אפריקה הסהלית, שהשתמשו בברזל טוב יותר מאשר רוב השבטים הסמוכים להם. הם לא רק הצליחו לכבוש את השבטים הסמוכים, אלא הם גם הצליחו להשיג יד עליונה בגלל השימוש שלהם בכלי ברזל המשמשים לעיבוד האדמה בייצור חקלאי. גידולים כמו דוחן וסורגום הם אחד הגידולים הרבים שייצרו ומכרו אנשי הסונינקה, הדבר הניב עודף בגידולים מה שהקפיץ את השליטה הכלכלית שלהם באזור. הסונינקה היו נפחים מצוינים, ונפחי "הבמנה" של שבט מנדינקה, שהיה שבט כפוף בראשות הסונינקה, היו ידועים בעבודות המדהימות שלהם שמכרו את כלי הברזל שייצרו בשווקים סואנים במוצב האימפריה של גאנה.

שפה – שפת הסונינקה (המוכרת גם בשמות "סראקולי" או "סראחולי") היא שפת "מנדה" ממשפחת שפות הניגר-קונגו, המדוברת על ידי אנשי הסונינקה. כ-2,706,000 (נכון לינואר 2020) בני אדם דוברים שפה זו. רוב דוברי השפה נמצאים בעיקר במאלי, ובנוסף ישנם דוברי סונינקה במדינות צרפת, ארצות הברית, סנגל, גמביה, מאוריטניה, חוף השנהב, גינאה, גינאה-ביסאו. שפת הסונינקה אף נחשבת שפה לאומית במדינות מאלי, סנגל, גמביה ומאוריטניה. בכל המדינות בהן יש דוברי סונינקה, השפה היא מיעוט ולכן רוב אנשי הסונינקה דוברים שני שפות: שפת הסונינקה והשפה הלאומית של המדינה בה הם חיים, ישנם אפילו בני סונינקה שלא דוברים את השפה בכלל. השפה בספרות : אין ספרות מפותחת אלא השפה התגלגלה מסיפורי עם, אגדות ושירים מסורתיים ומודרניים.

מספר דוברי שפת הסונינקה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מעודכן לינואר 2020[7])
צרפת 41,000
גמביה 230,000
חוף השנהב 198,000
מאלי 1,684,000
מאוריטניה 231,000
ארצות הברית 5,400
גינאה-ביסאו 5,600
סנגל 299,000
גינאה 12,000

מסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הסונינקה מאמינים שרוחות של מתים יכולות להגן עליהם, אך גם לגרום לנזק. הרבה מהטקסים הדתיים שלהם מבוססים על אמונה זו. הטקסים מכוונים להלל את הרוחות ולרצות אותם. הם מאמינים שהתנהגות הטבע והיצורים שחיים בטבע נותנים סימנים שיכולים לעזור להם לחזות את העתיד אם קוראים את אותם סימנים בצורה הנכונה.

עונות השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

[2]

הסתיו הוא הזמן שבו הרבה מבני הסונינקה עורכים בו טקסים. בראש כל קבוצת משפחה עומד הצ׳יף, הוא מקריב שור בצד המערבי של הכפר, הם עושים זאת כאשר האנפה הלבנה והחסידה נודדות מכיוון שזהו סימן ברור לכך שהחורף מגיע. בזמן זה הצ׳יף והאנשים העשירים שיכולים להרשות לעצמם, מקריבים חיות יקרות לכבוד הרוחות, בתקווה לקבל מהן ברכת שגשוג והצלחה בשנה החדשה. הם יודעים שהשנה החדשה הגיעה כאשר והשועלים והצבועים חוזרים לכפר, אך כולם חוששים מפני חזרה מוקדמת מהצפוי של הצבוע, אם הוא חוזר מוקדם מדי זהו סימן לכך שה"קאיה מאגאה", כלומר המלך שלהם, ימות במהלך השנה החדשה.

טקס הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

[2]

איש הדת בקהילת הסונינקה נקרא "גסר" (gessere), הוא אחראי על הטקסים האישיים של המשפחות והאנשים הבודדים, טקסים שקשורים לחיים הפרטיים שלהם. לאחר הלידות הגסר נותן לרך הנולד חלב עזים כדי לקבל אותו לעולם. כאשר התינוק בין שישה ימים, הגסר מגלח את ראשו של התינוק ומוסר את שיערו לאם. את השיער האם שומרת עד שהילד הופך לנער, ובגיל זה האם נותנת את השיער בחזרה לנער והוא לובש אותו כקמע. כאשר התינוק בן שבעה ימים, בוחרים לו שם, והגסר מנקב את אוזן התינוק. שמו נקרא בכל רחבי הכפר כדי שהשכנים ישמו את החדשות הטובות, הם יצעקו שלוש פעמים את שם הבת, וארבע פעמים את שם הבן. כעת זה הזמן להכין את הסעודה הגדולה, מעלים שור כקורבן והשכנים באים לאחל להורים החדשים מזל טוב, הם מביאים איתם מתנות וזהב לחגיגה. ארבעים ימים לאחר טקס הכרזת השם, צמיד כסף או מתכת מונחים על יד שמאלו של התינוק, מתנה מיוחדת מסמלת את קבלתו לעולם.

טקס חניכת הנער[עריכת קוד מקור | עריכה]

[2]

טקס החניכה של הנער והכנתו לבגרות קורה כאשר הנער יכול להוכיח שהוא אחראי מספיק כדי לקחת אחריות על סוס בעצמו, טקס חניכה זה הוא בעל חשיבות גדולה מאוד בקהילה כולה. כל כמה שנים מספר רב של בנים נבחנים באותו הזמן. אלו שמוכנים לעבור את הטקס ישנים בתוך בקתה מבודדת ביער. שם מלמדים אותם התנהגות ראויה ובוגרת ואת אומנות הלוחם. המבוגרים מסבירים לבנים על הקבוצות שנמצאות בתוך הכפר ואת חשיבותם בחברה שלהם, לכל קבוצה מעמד שונה, הקבוצות המיוחדות הללו שהבנים הצעירים ינסו להתקבל אליהם מקנות סטטוס ומעמד בחברת אנשי הסונינקה. כאשר טקס החניכה מסתיים, הכפר חוגג בסעודה, חלוקת מתנות והבנים הצעירים מוכנים לחתונה.

לבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבוש חשוב מאוד אצל אנשי הסונינקה. דרכי הלבוש השונים מראים מהי רמת החיים אצל כל משפחה ואת עושרה. בכך שהם מראים את עושרם הם גם מפחידים את האויבים שלהם, למשל, בנות של גברים עשירים ( גם אם הן נשואות) מתבקשות ללבוש שמלות יקרות ותכשיטים, המראה החיצוני חשוב מאוד כדי להראות שהן באות ממשפחות מכובדות. בעבר היו בני הסונינקה עורכים תהלוכות עם רקדנים שלובשים על עצמם מסיכות ותחפושות, כיום, מכיוון שבני הסונינקה מוסלמים הם פחות מייחסים חשיבות לתהלוכות אלו אך עדיין שומרים על המסורת ומקיימים את התהלוכות. גם המסיכות עצמן היו מצביעות על מעמד האדם בחברה. לדוגמה מסיכות עם ברדס נלבשו על ידי אנשים במעמד חברתי נמוך לעומת מסיכות מעץ שנלבשו על ידי אנשים במעמד גבוהה בחברה. המעמד הגבוה ביותר היה לובש מסיכות מזהב.

אנשי הסונינקה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום אנשי הסונינקה מפוזרים על פני מספר רב של מדינות. לאורך ההיסטוריה הם למדו להסתגל ולחיות תחת שלטון של תרבות זרה. בגלל תכונה זו חיי היום יום של בני הסונינקה שונים מאוד מאזור לאזור ומאוכלוסייה לאוכלוסייה. ככלל רוב אנשי הסונינקה עדיין חיים בכפרים ושם גם ניתן למצוא סממנים של תרבות זו. לרוב בכפרים אלה יש בני מעמד אחד מסוים ששולט בכפר ולכן קיימים כפרים של בני המעמד הגבוהה, הנמוך וכך הלאה.לא קיימים כפרים של עבדים. בתוך הכפר השלטון המקומי מתבסס על זקני הכפר, והזקן ביותר הוא השליט העליון. בתוך המשפחה הזקן ביותר הוא לא רק מנהיג המשפחה אלה גם מהווה קשר בין המשפחה לשלטון המקומי. בכפרים לעיתים כאשר הצעירים חוזרים מהערים עם עושר רב הם מעוניינים להפוך למנהיגי משפחות, אך הם אינם יכולים כל עוד זקני המשפחה עדיין בחיים. הדבר מוביל לתסכול רב ולעיתם גורם לצעירים לפצל את המשפחה ולהקים משפחה חדשה בה הם הראש שלה. כך למעשה נוצרת יריבות גדולה בין המשפחות בכפר.

בכפרים יש מונח שנקרא "כיתות גיל" – ילדי סונינקה בני אותו גיל מתקבצים ביחד ועוזרים אחד לשני בבעיות היום יום. פורום זה מאפשר לבני גיליים זהים ממשפחות שונות להיפגש לעבוד וללמוד ביחד הניהול של כיתות הגיל מבוצע על ידי הילד הבוגר ביותר מהמעמד הגבוהה ביותר. אנשי הסונינקה מאוד מודעים למעמד שלהם, אנשי המעמד הגבוהה לעולם לא יעסקו בחקלאות, אבל כדי לשמר את חוזקם הכלכלי, הם ישכרו את שירותיהם של בני המעמד הנחות יותר לעבד את אדמותיהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סונינקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Soninke | people | Britannica.com, web.archive.org, ‏2016-11-05
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 C. Onyeka Nwanunobi, Soninke, Rosen Pub. Group, 1996, עמ' 20,21,26,38
  3. ^ Valerie Hansen, Kenneth Curtis, Voyages in World History, Cengage Learning, 2008-12-30, ISBN 978-0-618-07723-6. (באנגלית)
  4. ^ West Africa, from the Wagadu Empire to Mali's Decline, 790 to 1500 CE, www.fsmitha.com
  5. ^ Dierk Lange, Ancient Kingdoms of West Africa: African-centred and Canaanite-Israelite Perspectives ; a Collection of Published and Unpublished Studies in English and French, J.H.Röll Verlag, 2004, ISBN 978-3-89754-115-3. (באנגלית)
  6. ^ Unesco International Scientific Committee for the Drafting of a General History of Africa, UNESCO General History of Africa, Vol. III, Abridged Edition: Africa from the Seventh to the Eleventh Century, University of California Press, 1992-11-03, ISBN 978-0-520-06698-4. (באנגלית)
  7. ^ Soninke Language | Joshua Project, joshuaproject.net