סופיה דוליפ סינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סופיה דוליפ סינג
Sophia Duleep Singh
1910-Sophia-Suffragette-Duleep-Singh-fixed.jpg
סופיה דוליפ סינג מוכרת את עיתונה "הסופרג'יסטית" ב-1913
לידה 8 באוגוסט 1876
סאפוק, אנגליה
פטירה 22 באוגוסט 1948 (בגיל 72)
בקינגהאמשייר, אנגליה
מדינה הודו, אנגליה
מקום מגורים לונדון
כינויים נוספים הנסיכה סופיה אלכסנדרה דוליפ סינג
פעילות בולטת קידום זכות בחירה לנשים, התנגדות למיסוי, ועצמאות להודו
מקצוע פמיניסטית, סופרג'יסטית, סופרג'יסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר נסיכה
השקפה דתית סיקית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שלוש האחיות משמאל לימין: במבה, קתרין וסופיה

הנסיכה סופיה אלכסנדרה דוליפ סינג (8 באוגוסט 187622 באוגוסט 1948)[1] הייתה סופרג'יסטית מובילה בממלכה המאוחדת.[2] אביה היה המהרג'ה דוליפ סינג, בנו של המהרג'ה רנג'יט סינג, שהיה מכונה "אריה הפונג'אב", ואשר נאלץ לוותר על ממלכתו לטובת הממשל הבריטי בעקבות תמרונים פוליטיים של המושל הכללי דאלהוזי בהודו,[3] והוגלה לאנגליה שם הוא המיר את דתו לנצרות.[4] אמה של סופיה הייתה המהראני במבה מילר. המלכה ויקטוריה הייתה סנדקיתה. היא הייתה פמיניסטית נלהבת, והתגוררה בהמפטון קורט בדירה שהוענקה לה על ידי המלכה ויקטוריה, כמחוות רצון טוב והכרה במעמדה ושירותיה לממלכה. היו לה ארבע אחיות (שתיים מהן אחיות למחצה) וארבעה אחים.[3] היא החזיקה עצמה כאשת אצולה אדוארדית, אם כי שחומת עור.[4] בשנת 1895, סופיה ואחיותיה הנסיכה במבה והנסיכה קתרינה, הוצגו בחצר המלוכה כיאה לחברות המעמד האריסטוקרטי האנגלי.[5][6]

יומניה שנמצאו חשפו את זהותה כ"פורעת חוק", וגילו כי היא הייתה בקשר עם המנהיגים של התנועה הלאומית ההודית, כמו גופאלקרישנה גוחאלה, סראלה דווי, ולאלה לאג'פאט ראי.[4] בתחילת המאה העשרים, היא הייתה אחת הנשים הדרום-אסייתיות המובילות שפעלו למען זכויות נשים בבריטניה.[7]

היא זכורה בעיקר בשל תפקידה בליגת הנשים להתנגדות למיסוי, אך היא פעלה גם בקבוצות סופרג'יסטיות שונות, כגון איגוד הנשים הפוליטי והחברתי.[4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופיה דוליפ סינג הייתה הבת השלישית של המהרג'ה דוליפ סינג (המלך האחרון של האימפריה הסיקית) עם אשתו הראשונה במבה מולר.[3] במבה הייתה בתו של בנקאי גרמני יחד עם סופיה, המאהבת שלו, שהייתה ממוצא אביסיני.[8] למהרג'ה ובמבה היו עשרה ילדים, מהם שרדו שישה.[5][6][8] סופיה ייצגה, אם כן, מוצאים אפריקניים, הודיים ואירופאיים, בשילוב עם חינוך של האצולה הבריטית. אביה דוליפ סינג, ויתר על כס מלכותו לטובת הממלכה הבריטית, בגיל 11, וגם מסר את היהלום המפורסם, קוהינור, לידי המלכה ויקטוריה. הוא הוגלה מהודו על ידי הבריטים, ובגיל חמש-עשרה עבר לאנגליה, שם המלכה ויקטוריה התייחסו אליו בנדיבות רבה וסיפקה לו מגורים והכנסה. בלונדון, המיר דוליפ סינג את דתו לנצרות,[6] אך מאוחר יותר חזר לדת הסיקית,[8] כאשר הוא הבין שהוא איבד את האימפריה כתוצאה ממרמה, ואימץ את מטרות התנועה לעצמאות בהודו.[3]

סופיה חלתה במחלת הטיפוס בגיל 10. אמה, שטפלה בה, נדבקה במחלה, נכנסה לתרדמת ומתה ב-17 בספטמבר 1887. אביה התחתן בשנית עם אדה ותריל, שהייתה משרתת,[5] ב-31 במאי 1889.[1] לזוג נולדו שתי בנות.[8]

גם שתי אחיותיה של סופיה - קתרין דוליפ סינג ובמבה דוליפ סינג - היו סופרג'יסטיות.[8]

סופיה ירשה הון משמעותי מאביה כשמת ב-1893, ב-1898 הסנדקית שלה, המלכה ויקטוריה, העניקה לסופיה בית לגור בו, בהמפטון קורט כאות כבוד למעמדה.[1]

ויקטוריה מאוד אהבה את דוליפ סינג ומשפחתו, ובמיוחד את סופיה, והיא תמכה בה ובאחיותיה בקבלתן לחברה הגבוהה כבנות מלוכה. סופיה נהגה ללבוש שמלות אופנתיות מפריז, גידלה כלבים, צילום, רכבה על אופניים, הלכה למסיבות מפוארות, ובאופן כללי הייתה הנסיכה ההודית האהודה ביותר בסביבה. היא הייתה מעשנת כבדה - כ-600 סיגריות כל חודש; את הסיגריות זני טבק טורקי. היא אפילו הפכה נערת פוסטר עבור רכיבה על אופניים הנהיגה שלה "קולומביה דגם 41 בנות בטיחות אופניים".[3][6]

כשהייתה סופיה בת עשר, אביה, שחווה קשיים כלכליים בלונדון כתוצאה מאורח חיים פזרני, רצה לחזור להודו, ולקח איתו את בנותיו. אך כשהגיעו אלה לנמל בעדן, הוא גילה שיש נגדו צו מעצר בריטי לפיו ייעצר אם יחזור להודו, ונאלץ לחזור לאנגליה.[3][4] מאוחר יותר, אביה של סופיה התכחש לה,[4] אך היא הצליחה לשרוד בשל נדיבותה של המלכה ויקטוריה, שסיפקה לה קורת גג ואמצעי מחיה בשנת 1896.[1] האב מת בודד בבית מלון בפריז[4] ב-22 באוקטובר 1895 בגיל 55.[1]

כיוון שהייתה ידועה בין היתר כנערת מסיבות, הרשויות הבריטיות הקלו את שליטתם בסופיה, ואילו זו, הייתה גם מעוניינת במורשתה ובמולדתה, וב-1907 נסעה להודו, שם פגשה בני משפחה וראתה לראשונה את המצב של ההודים ואת עוניים, והבינה בדיוק מה איבדה המשפחה כאשר אביה ויתר על ממלכתו. כשחזרה לאנגליה, החלה בפעילות פוליטית-חברתית מסורה.

תקופת האקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שיבתה מהודו, החלה נאבקת על זכויותיהם של הודים ששרתו בצבא המלכה, וכן עבור פעילי עצמאות הודית אשר נאסרו על ידי הבריטים. בנוסף, החלה ברצינות לקדם את זכות הבחירה לנשים באנגליה, וב-1909 הצטרפה לשורות איגוד הנשים הפוליטי והחברתי. בשלב זה, ג'ורג' החמישי כבר היה המלך, ולא היו ביניהם את היחסים הקרובים שהיו לה עם המלכה ויקטוריה. כחלק מהפעילות שלה, סופיה השתתפה בצעדה למדרגות בית הפרלמנט שהסתיים במהומות, ואף סירבה לשלם מיסים, והייתה בכך לסמל סופרג'יסטי, למורת רוחו הרבה של המלך, ששאל "האם אין לנו כל רסן עליה?".

בתור אזרחית בריטית, היא התמקדה במיוחד בזכויות האישה באנגליה. היא וחברותיה הסופרג'יסטיות רצו גם לקדם זכויות נשים בקולוניות הבריטיות. בפעילות זו, התואר "נסיכה" סייע בידה. שמה עזר לה למכור עותקים של העיתון הסופרג'יסטי באזור שבו התגוררה. יש עדויות לכך שהפעילות הזו יכלה להוות בסיס לסילוקה על ידי המלך מהמגורים שהוענקו לה על ידי המלכה ויקטוריה.[9]

במסגרת האקטביזם שלה, היא אף הייתה מעורבת במהומה. ב 18-בנובמבר 1910, במהלך מצעד לבית הפרלמנט בהובלת אמילין פנקהרסט עצמה,[9] הותקפו הפעילות על ידי אזרחים ואף על ידי המשטרה. המאורע נקרא "יום שישי השחור".[1]

בתחילה, היא שמרה על פרופיל נמוך מאוד כפעילה, ולא רצתה לשאת נאומים או לנהל את הפגישות של אגודת הנשים. עם הזמן, הסכימה לקחת חלק פעיל יותר. היא נהגה לענות סיכה בצבעי ירוק-צהוב, עליה היה הכיתוב "זכות הצבעה לנשים".[10]

בהסכמתה, הנשים מליגת הנשים להתנגדות למיסוי אירגנו מכירה פומבית של נכסיה שהוחרמו. היא פעלה נמרצות לגיוס כספים למען המטרה, ואף למכירת עיתוני הסופרג'יסטית.[11] הרשויות ניסו להניא אותה באמצעות קנסות והצקות - למשל, ב-22 במאי 1911, היא נקנסה £3 על ידי בית המשפט על כך שהחזיקה בכרכרה בלתי-חוקית, ובדצמבר 1913, הוטל עליה קנס של £12 ו-10 שילינג, מכיוון שסירבה לשלם דמי רישיון עבור שני כלבים, כרכרה, ומשרת.[10] במקרה אחר, ביולי 1911, פקיד בית המשפט הגיע לביתה לגבות תשלום על קנס של 14 שילינג, אשר היא סירבה לשלם. כתוצאה מכך, הוחרמה ממנה טבעת יהלום, אשר נמכרה לאחר מכן במכירה פומבית. היא נקנתה על ידי חברה שלה, אשר החזירה לה אותה.[1] ב-13 בדצמבר 1913 היא שוב זומנה על ידי בית המשפט. יחד עם נשות הליגה, שוב בעוון החזקת כלבים ללא רישיון. בהזדמנות אחרת, היא ניסתה ליפול לפני מכוניתו של ראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית', כשבידיה כרזה אשר קראה "תנו לנשים להצביע!".[1][11] ועם כל זאת, ויחד עם השם שיצא לה כגורמת למהומות, היא מעולם לא נעצרה, אף על פי שפעילותה הייתה תחת השגחה מתמדת של הרשויות; יש סוברים שהם לא רצו להקנות לה סטטוס של קדושה מעונה למען המטרה.[5]

במהלך מלחמת העולם הראשונה היא תמכה בחיילים הודים וממדינות אסייתיות אחרות, אשר שרתו בכוחות הבריטיים.[4] היא הצטרפה למחאה של 10,000 נשים נגד האיסור על נשים להתנדב למען מאמץ המלחמה. ולבסוף, היא הצטרפה לשורות הצלב האדום, ועבדה כאחות.[5] היא טיפלה בפצועים הודים בבית החולים בברייטון אשר פונו מן החזית המערבית באירופה.[3] החיילים הסיקים בהם טיפלה נדהמו ש"נכדתו של רנג'יט סינג סועדת אותם בתלבושת של אחות".[5]

ב-1918, נחקק בבריטניה "חוק ייצוג העם", אשר העניק לנשים מעל גיל 30 את זכות הבחירה. בשלב זה, הצטרפה סופיה לארגון אחוות הסופרג'יסטיות, בו הייתה חברה עד מותה.

בשנת 1918, היא גרמה לשערורייה ברחבי בריטניה וניו דלהי, כאשר היא ארגנה יום דגל מוצלח עבור החיילים ההודים.[5] בספטמבר 1919, היא גם אירחה בביתה את החיילים ממשלחת השלום.[12] ב-1924, היא ביקרה בפעם השנייה בהודו, יחד עם אחותה במבה ובעלה קולונל סאת'רלנד. היא ביקרה בקשמיר, לאהור, אמריצר ומורה, שם הוצפה באנשים שבאו לראות את בנותיו של המהרג'ה לשעבר שלהם.[1] הביקור הזה היה עודד וקידם אקטיביזם למען זכות הבחירה לנשים בהודו. הסיכה אשר היא ענדה הפך לסמל מוכר בבריטניה ובעולם.[11]

ב-14 ביוני 1928, היא הייתה לנשיאת וועדת האחווה הסופרג'יסטית, לאחר מותה של המייסדת אמלין פנקהרסט.[1] אחד מהישגיה הבולטים הוועדה תחת הנהגתה היה האישור המלכותי לחוק ייצוג העם (שוויון בזכות הבחירה) של 1928, שאיפשר לנשים מעל גיל 21 להצביע באופן שווה לגברים.[1] במהדורת "מי ומי" של שנת 1934, היא הצהירה שמטרת חייה היא "קידום נשים".[1]

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופיה מתה בשנתה ב-22 באוגוסט 1948 בביתה של אחותה קתרין. גופתה נשרפה ב-26 באוגוסט 1948 במשרפת גולדרס גרין,[1] ואת האפר שלה פיזרו בבית סבה בממלכה הסיקית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סופיה דוליפ סינג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 "Princess Sophia Duleep Singh – Timeline". History Heroes organization. 
  2. ^ "With 'Sophia,' A Forgotten Suffragette Is Back In The Headlines". NPR.org. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2016. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 Sarna, Navtej (23 בינואר 2015). "The princess dares: Review of Anita Anand's book "Sophia"". India Today News Magazine. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 Anand, Anita (14 בינואר 2015). "Sophia, the suffragette". The Hindu. 
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 Tonkin, Boyd (8 בינואר 2015). "Sophia: Princess, Suffragette, Revolutionary by Anita Anand, book review". The Independent. 
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Kellogg, Carolyn (8 בינואר 2015). "'Sophia' a fascinating story of a princess turned revolutionary". LA Times. 
  7. ^ Ahmed & Mukherjee 2011, p. viii.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 "Maharani Bamba Duleep Singh". DuleepSingh.com. אורכב מ-המקור ב-19 September 2013. 
  9. ^ 9.0 9.1 Suffragette Sophia Duleep Singh, 1910, British Library, retrieved 13 February 2015
  10. ^ 10.0 10.1 Ahmed & Mukherjee 2011, p. 171.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Ahmed & Mukherjee 2011, p. 175.
  12. ^ Ahmed & Mukherjee 2011, p. 173.