סופיה קיסלוב

סופיה קיסלוב
	קיסלוב בעת לימודיה בבצלאל
לידה	14 בפברואר 1923; קרקוב, פולין
פטירה	25 באפריל 2018 (בגיל 95); תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין הדרום
לאום	ישראלית
מקום לימודים	בצלאל
תחום יצירה	ציור, פיסול
	האתר הרשמי

סופיה קיסלוב (14 בפברואר 1923 – 25 באפריל 2018) הייתה אמנית ופסלת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיסלוב נולדה בקרקוב, פולין לשלמה צוקר וקרולה (קיילא שיינדל) לבית רוטנברג, אמה היא דודתו של הרב הצרפתי חיים יעקב רוטנברג. יחד עם אחיה נפתלי כוריאל, שרדה את מלחמת העולם השנייה והחלה ללמוד באקדמיה המפורסמת לאמנות בעיר. עם עלייתה ארצה בשנת 1946, המשיכה את לימודיה בבית הספר לאמנות בצלאל בירושלים ועסקה כבר מראשית דרכה בציור דיוקנאות.

בשנת 1949 נישאה לאדריכל תיאודור (תדי) קיסלוב, להם נולדו שתי בנות; ליאורה ותאה.

קיסלוב התמידה ויצרה מאות דיוקנאות במשך עשרות שנים במרחב עשיר, עקבי ומובהק.

עבודותיה מאופיינות באלמנטים ביוגרפיים רבים המתארים חברה בה תרבויות מתנגשות, מתערבבות ומתחלקות בסופו של דבר להוויה חדשה.

ציוריה משקפים שברי זכרונות, חמלה, סבל ובמיוחד, רצון עז לחיות.

עבודותיה מושפעות מהכשרתה הקלאסית ומהזירה המזרח תיכונית בה היא חיה ועובדת, המקורות המגוונים והטעונים האלה יוצרים עבודות מודרניות וחדשות לחלוטין.

המשכן לאמנויות עין חרוד קיים רטרוספקטיבה של יצירותיה בסתיו 2007.^[1]

מספרה של ד"ר גליה בר-אור:

התמקדותה העקבית בדמות היחיד והדגש על יסוד הארעיות המשתקף בעבודתה, מייחד את קיסלוב בהקשר של האמנות הישראלית ומדגיש את עיסוקה בדיוקן בתקופה שבה היה נדיר באמנות המקומית. ציוריה החלליים משתלבים כחלק בלתי נפרד בציורי הדיוקן. חלליהם הריקים, המוארים, המוגדרים במישורים צבעוניים דקורטיביים ושטיחים פרחוניים מייצגים סוכות. הסוכה, מרחב ארעי המגדיר מקום שנפתח לשמיים, לאינסוף, משקפת את מרחב היחיד המובחן של סופיה קיסלוב.

עולם הילדות, בית המשפחה שנמחה בשואה, נקשר בסטודיו ביפו העתיקה ודיוקן היחיד הממוקם בו מודע לארעיות הקיום. דווקא משום חוויית הארעיות הנוכחת בכל, ומשום שהעולם איננו מתוקן ואין בו עוד דבר שהוא מובן מאליו, נשמת חייו של אדם, הבל פיו, אינה הבל הבלים. יסוד התיקון המתגלם בציורי דיוקן היחיד של סופיה קיסלוב מתבהר בזיקה מטפורית למרחב הארעי המשתקף בציוריה כולם.

מה יתרון לאדם, כי זה כל האדם.

סופיה הקדישה את חייה למשפחתה ולאמנותה. כשרונה, חוכמתה ויופייה ייזכרו לעד.

נפטרה באפריל 2018.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת יחיד, גלריה כמרינסקי, תל אביב (1963)
תערוכה קבוצתית לציירים ישראלים, תל אביב (1963)
תערוכה קבוצתית לציירים ישראלים, תל אביב (1966)
תערוכה קבוצתית לציורי שמן, מוזיאון ישראל, ירושלים (1968)
תערוכת יחיד, גלריה לאמנות יפו העתיקה (1977)
תערוכה לציירים ישראלים, סטנפורד, קונטינקט (1982)
תערוכת יחיד, גלריה לאמנות יפו העתיקה (1983)
תערוכת מסכות, גלריית כיכר יפו (1985)
תערוכה קבוצית, גלריית עקד, תל אביב (1988)
תערוכת יחיד, אנטוורפן ובריסל (1989)
תערוכה קבוצית, גלריית הוראס ריכטר, יפו העתיקה (1994)
רטרוספקטיבה במשכן לאמנות, מוזיאון עין חרוד, אוצרת ד"ר גליה בר-אור (2007)
תערוכה קבוצתית, "הם מציירים פרחים", סלון יפו לאמנות, נמל יפו, אוצר עמית קבסה (2016)
תערוכת יחיד, הגלריה בקיבוץ גן שמואל, אוצרת ענת בן-הגיא (2020)