סופרארוגציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סופרארוגציהאנגלית: Supererogation) היא מושג מתחום הפילוסופיה של המוסר, המתאר פעולות הנתפסות באופן מסורתי כפעולות טובות מבחינה מוסרית שנמצאות מעבר לחובה המוסרית (Moral obligation). דוגמה בולטת לפעולה זו היא קפיצה על רימון.

מקור המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג הופיע לראשונה בספרות הקתולית, בגרסה הלטינית של משל השומרוני הטוב. תומאס אקווינס טוען בספרו מכלול התאולוגיה כי סופרארוגציה היא הדרך הבטוחה להשגת חיי נצח. הדיון סביב מושג זה התקיים היסטורית בזירה התאולוגית, והיה נתון במחלוקת עזה בין הגישה הקתולית לגישה הפרוטסטנטית. רק בשנת 1958, עם פרסום מאמרו של האתיקן ג'יי. או ארמסן (J. O. Urmson)‏ 'Saints and Heroes', החלה הספרות האתית בפילוסופיה המודרנית לגלות בו עניין.

טיב המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיסוק התאורטי בטיבה של הסופרארוגציה כרוך בשאלות על טיבה של החובה המוסרית וגבולותיה, על הקשר בין חובה לערך, על תפקיד האידיאל והתירוצים בשיפוט מוסרי ועל טיבה של השכילה המוסרית (Moral reason). עיסוק זה מצוי גם במטא אתיקה (בתחום הלוגיקה הדאונטית (Deontic logic)) וגם באתיקה הנורמטיבית (בסוגיות העוסקות בהצדקות של חובות מוסריות).

המאפיינים של פעולה המוגדרת כסופרארוגציה נמצאים במחלוקת, ואין הגדרה רשמית וברורה המקובלת לחלוטין בספרות הפילוסופית. רוב ההגדרות קושרות מושג זה עם כוונות אלטרואיסטיות, עם הקרבה עצמית או נכונות להקרבה עצמית, עם רצון חופשי ועם אופי התנדבותי. לפי התפיסה הרווחת בספרות, קיים קשר הכרחי בין פעולות סופרארוגציה לבין פעולות הראויות לשבח. פעולות סופרארוגציה נחשבות לפעולות שהן טובות מבחינה מוסרית, אך לא לפעולות שהמוסר מחייב אותן. בניגוד לפעולה הנתפסת כחובה מוסרית (אותה טוב לעשות, ורע לא לעשות), פעולת סופרארוגציה נמצאת בקטגוריה נפרדת של פעולות שטוב לעשותן, אולם לא רע לא לעשותן. פעולה כזו ראויה לשבח מוסרי אולם אם נמנעים ממנה: אין הדבר כרוך בגינוי מוסרי. סוכן מוסר המבצע פעולה שנתפסת כסופרארוגציה נתפס לעיתים רבות כגיבור או כקדוש, ופעולתו זוכה לשבחים. אדם שלא מבצע פעולה המוגדרת כסופרארוגציה - לא יהיה נתון לגינוי מוסרי (בניגוד לאדם שלא יבצע פעולה שנחשבת לחובה מוסרית).

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם אתיקנים (anti-supererogationists) המעלים ספק בקיומה של פעולה שיכולה להחשב לסופרארוגציה. חלקם טוענים כי כל פעולה המוגדרת כטובה מוסרית לא יכולה להיות אופציונלית אלא היא חובה, ולכן לא יכולה להיות פעולה שהיא גם טובה מוסרית וגם מעבר לחובה המוסרית. בנוסף, אף על פי שבאופן כללי אתיקנים מטילים ספק בקיומן של חובות מוסריות שיש לאדם כלפי עצמו (זאת משום שמוסר נתפס כמושג הקשור להתנהגות של סוכן מוסר כלפי אחרים), יש הרואים בהקרבה עצמית מעשה שאינו מוסרי. הפילוסופית איין ראנד למשל טוענת בספרה 'מעלת האנוכיות' (The Virtue of Selfishness) כי אדם שמנסה להציל אדם זר מטביעה תוך סיכון חייו שלו – עושה למעשה מעשה לא מוסרי, זאת משום שעל האדם להציב את טובתו האישית מעל טובת הזולת.

דוגמאות לסופרארוגציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1990, קפץ מבקר בגן חיות לתוך תעלת מים, תוך סיכון חייו, כדי להציל שימפנזה שטבע בתוכה[1].
  • באפריל 2012, חזר ראש עיריית ניוארק, קורי בוקר, לביתו וראה כי בבניין מולו מתחוללת שריפה. אף על פי שמאבטחו ניסה למנוע זאת ממנו, בוקר רץ אל תוך הבניין הבוער תוך סיכון חייו, חילץ את שכנתו מהקומה השנייה ובכך הציל את חייה[2].
  • בשנת 2013, אישה קפצה למסילת רכבת תוך סיכון חייה כדי להציל גבר זר שנפל אליה[3].
  • ב-7 בנובמבר 1943, בקרב בבוגנוויל, סמל הרברט ג' תומאס ג'וניור נפל במתכוון על רימון והקריב עצמו כדי להגן על נחתים. לאחר מותו עוטר תומאס במדליית הכבוד[4].
  • בשנת 2015, אדם הקריב את חייו כדי להציל אישה זרה שנלקחה כבת ערובה בידי חמוש[5].
  • בשנת 2016, אדם קפץ למים קרים מאוד בחצי האי קרים כדי להציל כלב[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]