סוקומפה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים |
6,051 מ'  |
| נישאות טופוגרפית |
2,015 מ' |
| מדינה |
ארגנטינה, צ'ילה |
| מיקום |
סלטה, ארגנטינה |
| רכס הרים | הרי האנדים |
| התפרצות אחרונה | 5,910 ± 430 years ago[1] |
| קואורדינטות | 24°23′45″S 68°14′45″W / 24.39583°S 68.24583°W |
  | |
סוקומפה (בספרדית: Socompa) הוא הר געש שכבתי (הר געש מורכב) גדול, הממוקם על גבול ארגנטינה וצ'ילה.
גובהו 6,051 מטרים (19,852 רגל), והוא חלק מרכס הרי הגעש האנדים של צ'ילה וארגנטינה (Andean Volcanic Belt – AVB). סוקומפה נמצא בתחום האזור הגעשי המרכזי (Central Volcanic Zone) – אחד המקטעים של רצועת הרי הגעש האנדים, הכולל כ-44 הרי געש פעילים. האזור מתחיל בפרו, עובר תחילה בבוליביה ובצ'ילה, ובהמשך בארגנטינה ובצ'ילה. הר הגעש שוכן סמוך למעבר ההררי הנושא את אותו השם, שבו חוצה מסילת הרכבת סלטה–אנטופגסטה את גבול צ'ילה.
רוב המדרון הצפון-מערבי של הר סוקומפה קרס באופן קטסטרופלי לפני כ-7,200 שנים, וכתוצאה מכך נוצר משקע עצום של מפולת סחף געשית (debris avalanche). קריסת סוקומפה היא מהגדולות ביותר הידועות על פני היבשה, עם נפח של כ-19.2 קילומטרים מעוקבים ושטח פנים של כ-490 קילומטרים רבועים. תצורתה נשמרה היטב הודות לאקלים הצחיח באזור. בתחילה סברו שהמשקע הוא מורנה קרחונית או תוצר של זרם פירוקלסטי, עד אשר התפרצות הר סנט הלנס ב-1980 העלתה את המודעות לחוסר היציבות של מבנים געשיים ולקיומן של קריסות גדולות מסוג זה. בתוך מכתש הקריסה נותרו גושי סלע עצומים מסוג "בלוקי טורבה" (Toreva blocks), שנותרו במקומם לאחר הקריסה. לאחר המפולת, הר הגעש נבנה מחדש כתוצאה מזרימות לבה, וחלק ניכר מהצלקת שנוצרה התמלא מאז.
סוקומפה בולט גם בשל קיומן של קהילות אורגניזמים בגובה רב, הקשורות לפומרולות (פתחים געשיים הפולטים גזים חמים) על ההר. קהילות אלו מתקיימות בגבהים שמעל לגבול הצמחייה הרגילה והדלה של האזור, שאינה מגיעה כלל למדרונות ההר. האקלים בהר סוקומפה קר ויבש במיוחד, מה שמבליט עוד יותר את נדירותן של מערכות חיים אלה.
גאוגרפיה וגיאומורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר הגעש סוקומפה ממוקם על גבול ארגנטינה-צ'ילה, דרומית-מזרחית לתחנת הרכבת מונטוראקי של קו הרכבת סלטה-אנטופגסטה.[2] הרכבת חוצה את הגבול בין שתי המדינות ממש למרגלות סוקומפה, מה שהופך את ההר לנגיש יחסית – על אף מיקומו הנידח. מעבר ההרים הסמוך היה נתיב תחבורה חשוב בין שתי המדינות, ויש דיווחים כי בין השנים 1940–1970 החזיקו כוחות הקרבינרוס של צ'ילה תחנת משמר במקום. פסי הרכבת והכבישים באזור סוקומפה מגיעים עד לגובה של כ-3,860 מטרים, ומנקודה זו ניתן לטפס על ההר מצידו הדרומי, המזרחי או הצפוני.[3] ההר נחשב ל"אפו" (apu) – הר מקודש – בקרב האוכלוסייה המקומית, ונמצאו בו שרידים של מבנים אינקיים, בין אם על מדרונותיו או על פסגתו.[4]
שם ההר מגיע משפת הקונסה (Kunza), וייתכן שהוא נגזר מהמילים socke ו-sokor, שפירושן "מעיין" או "זרוע של מים".
כיום שוכן סוקומפה בתוך שני אזורים מוגנים.
ההר שייך לאזור הגעשי המרכזי (Central Volcanic Zone), אחד מארבעת האזורים הגעשיים של רצועת הרי הגעש של האנדים (Andean Volcanic Belt). אזור זה משתרע על פני פרו, בוליביה, צ'ילה וארגנטינה, וכולל כ-44 הרי געש פעילים, לצד הרי געש מונוגנטיים (שמתפרצים פעם אחת) והרבה הרי קלדרה סיליקיים. חלק מהרי הגעש הקדומים שאינם פעילים נשמרו היטב בזכות האקלים הצחיח של האזור. רבים מהרי הגעש הללו ממוקמים באזורים נידחים ולכן נחקרו באופן מוגבל, אך לרוב הם אינם מהווים סכנה ממשית לאוכלוסייה.
ההתפרצות ההיסטורית הגדולה ביותר באזור זה התרחשה בשנת 1600 בהר הגעש הוואינאפוטינה (Huaynaputina) שבפרו, ואילו הר הגעש הפעיל ביותר בשנים האחרונות הוא לסקר (Lascar) שבצ'ילה.[5]
סוקומפה הוא הר געש שכבתי (stratovolcano) בגובה 6,051 מטרים (19,852 רגל), המורכב ממבנה חרוטי מרכזי וכמה כיפות לבה. זהו הר הגעש בעל הנפח הגדול ביותר באזור הגעשי המרכזי של האנדים (Central Volcanic Zone), ואחד המבנים הגבוהים ביותר באזור, כשהוא מתנשא לגובה של יותר מ-2 ק"מ מעל השטח שמסביב לו.[6]
מספר זרמי לבה דקיטיים יוצרים את אזור הפסגה של ההר, כאשר הצעיר מביניהם יוצא מכיפת לבה בפסגה. כיפה זו מסתיימת במכתש לוע הר הגעש, בגובה של כ-5,850 מטרים. ארבעה מכתשים נוספים נמצאים מצפון-מזרח לפסגה, בגבהים של 5,600–5,800 מטרים. צפון-מערבית לפסגה קיימת כיפת לבה דקיטית שממנה יוצא מדרון סחף בגובה של 500 מטרים. אזור הפסגה מוקף במדרון תלול שצונח פנימה ונפתח לכיוון צפון-מערב, כאשר שפתו הדרומית קבורה בזרמי לבה. באזור הצפון-מערבי נחשפים זרמים פירוקלסטיים מתחת לזרמי הלבה, בתוך המדרון. בצד הדרומי והמזרחי של ההר ישנם מצוקים בגובה של 200–400 מטרים ובאורך של כ-5 ק"מ. המדרון הדרומי משתרע לאורך של כ-9 ק"מ בסך הכול. במדרון הצפון-מערבי קיימת צלקת ענקית בצורת טריז, המוגדרת על ידי מדרונות חדים בצדדים המערביים והצפוניים של ההר.[7]
קיימים דיווחים על אגם הנמצא באזור הפסגה, בתוך תחום הצלקת, בגובה של כ-5,300 מטרים.[8]
מרבץ אבן ספוג נראה בצידו הצפון-מזרחי של הר סוקומפה. כיפות לבה בצורות שונות ניתנות לזיהוי במדרונות הדרומיים והמערביים, בעוד שזרמי לבה מופיעים בעיקר במדרונות המזרחיים והצפוניים. כל המבנה הגעשי (החרוט) מתפרש על פני קוטר של כ-16 ק"מ, וכמו הרי געש רבים בהרי האנדים המרכזיים, הוא כנראה מורכב מכיפות לבה, זרמי לבה ותצורות פירוקלסטיות. נפחו של ההר מוערך בכ-102 קילומטרים מעוקבים, מה שהופך את סוקומפה לאחד מהרי הגעש השכבתיים הגדולים ביותר עם פעילות גאולוגית. נראה שההר התפתח בתוך עמק בכיוון צפון-מערב, אשר חלקו הדרומי מכיל את אגם סוקומפה (Laguna Socompa), שנמצא בגובה של כ-3,400 מטרים. מצפון להר משתרע אגן מונטוראקי (Monturaqui Basin), שגובהו כ-3,200 מטרים.
מפלס מי התהום באזור נע בין 100 ל-200 מטרים עומק, אך הנגר עילי (מים זורמים על פני השטח) מופיע רק לעיתים נדירות ובאופן זמני.
מחקר מגנטוטלורי (magnetotelluric) זיהה מבנה תת-קרקעי בעומק של 2 עד 7 קילומטרים אשר עשוי להיות תא המאגמה של סוקומפה.[9]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Grosse, Pablo; Danišík, Martin; Apaza, Facundo D.; Guzmán, Silvina R.; Lahitte, Pierre; Quidelleur, Xavier; Self, Stephen; Siebe, Claus; van Wyk de Vries, Benjamin; Ureta, Gabriel; Guillong, Marcel; De Rosa, Rosanna; Le Roux, Petrus; Wotzlaw, Jörn-Frederik; Bachmann, Olivier (17 באוגוסט 2022). "Holocene collapse of Socompa volcano and pre- and post-collapse growth rates constrained by multi-system geochronology". Bulletin of Volcanology (באנגלית). 84 (9): 85. Bibcode:2022BVol...84...85G. doi:10.1007/s00445-022-01594-0. ISSN 1432-0819. S2CID 251599027. ארכיון מ-26 באוקטובר 2022.
{{cite journal}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Grosse et al. 2022, p. 4.
- ^ Elizabeth K. Costello, Stephan R. P. Halloy, Sasha C. Reed, Preston Sowell, Steven K. Schmidt, Fumarole-Supported Islands of Biodiversity within a Hyperarid, High-Elevation Landscape on Socompa Volcano, Puna de Atacama, Andes, Applied and Environmental Microbiology 75, 2009-02, עמ' 735–747 doi: 10.1128/AEM.01469-08
- ^ Fundación Miguel Lillo 2018 (עמ' 436), www.lillo.org.ar
- ^ Christian Vitry, CEREMONIAL ROADS IN THE APUS OF TAWANTINSUYU, Chungará (Arica) 52, 2020-09, עמ' 509–521 doi: 10.4067/S0717-73562020005001802
- ^ Charles R. Stern, Active Andean volcanism: its geologic and tectonic setting, Revista geológica de Chile 31, 2004-12, עמ' 161–206 doi: 10.4067/S0716-02082004000200001
- ^ Socompa, Volcano World, 2017-12-14
- ^ S. Halloy, Islands of Life at 6000 M Altitude: The Environment of the Highest Autotrophic Communities on Earth (Socompa Volcano, Andes), Arctic and Alpine Research 23, 1991-08-01, עמ' 247–262 doi: 10.1080/00040851.1991.12002843
- ^ Volcán Socompa - Peakbagger.com, www.peakbagger.com
- ^ 3-D Magnetotelluric Inversion for Geothermal Exploration in Socompa Volcanic Zone, NW Argentina, Docslib