סורמלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סורמלו
סורמלו בשנות ה-70
סורמלו בשנות ה-70
לידה 1898
סוראמי, גאורגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באוגוסט 1979 (בגיל 81 בערך)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 21 באוגוסט 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סורמלו או סורמלו הגדול (1898 - 21 באוגוסט 1979) (לעיתים מאוית סוראמלו או סוראמללו) הוא כינויו המפורסם של אברהם סורמלו, שהיה מספר סיפורים פופולרי בנושאי פולקלור ירושלמי. סורמלו סיפר בגוף ראשון על הווי סמטאות ירושלים ואנשיה, ממחנה יהודה ועד רחביה, והיה מוכר בקרב הבוהמה הירושלמית. יוסי בנאי ודן בן אמוץ נהגו לספר את סיפוריו של סורמלו בהופעותיהם בטלוויזיה, ברדיו ובספרים שכתבו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סורמלו נולד כאברהם ג'נאשווילי (או דג'נאשווילי) בעיירה סוראמי שבגאורגיה, אולם איש לא הכיר אותו בשם זה. כיוון שנולד וגדל בעיירה סוראמי הוא זכה לכינוי סורמלו (בתרגום חופשי מגאורגית 'איש סוראמי') ובשמו זה נודע ברבים.

שנת עלייתו של סורמלו לארץ ישראל אינה ברורה. באחד המקורות מצוין כי עלה ברגל מגאורגיה בגיל 14 (1912). ואילו במקור אחר מצוין כי שנת עלייתו הייתה 1918. מקור נוסף מציין את שנת 1921 כשנת עלייתו. מכל מקום, אין עוררין על כך שהתגורר במשך 4 שנים בשפלה ולאחר מכן עבר להתגורר בנחלת שבעה שבירושלים. היה בין נהגיה הראשונים של ירושלים, ועבד כנהג אמבולנס להובלת מתים וכנהג מונית. בראיון לרדיו קול ישראל בשנת 1960 סיפר כי בזמן עבודתו כנהג הסיע את משה שרת לשכונת בית הכרם, וכי שרת נותר חייב 25 גרוש על הנסיעה. בתגובה, פנה שרת להנהלת "קול ישראל" וביקש סיוע לאתר את סורמלו על מנת לשלם את החוב[1].

במהלך חייו פתח מועדונים שהמפורסם בהם הוא "המרתף של סורמלו" שבכיכר ציון. לקוחות המועדון, אנשי הבוהמה הירושלמית, נהנו מסיפוריו של סורמלו והוא התפרסם ברחבי העיר. ב-1969 פתח את מסעדת עלי-בבא במוסררה יחד עם שותפו הערבי אבו עאבד. על הסיסמה המיועדת למסעדה אמר:

המקום הזה נועד עבור החיים בשביל לאכול, ולא עבור אלה האוכלים בשביל לחיות. מן האחרונים לא תהיה פרנסה.

השתתף, יחד עם יעקב דוד אברמסקי בתוכניות של "ירושלים של מטה" שהוקלטו במרתפי סורמלו ו"עירי שלי" ששודרו בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20[3].

סורמלו הוא ההשראה לדמותו של סוראמלו הגדול (שייקה אופיר) בסרט "השכונה שלנו" בבימויו של אורי זוהר[4].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סורמלו נישא לדבורה (1912–1969), ולהם נולדו רבקה (1932), יוסף (1933–1976) ומאיר (1941). נישא בשנית למרגלית.

מאימרות סורמלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סורמלו לא הרוויח הרבה, כנראה, מקשריו עם בן אמוץ, ולכן תיאר אותו כקמצן נורא. עד כדי כך הגיעה קמצנותו של בן אמוץ, סיפר סורמלו, שלימד את ילדיו כתב ברייל כדי לחסוך בחשמל[5].
  • כשהיה הברמן שואל אותו: "מה תשתה אברם? וודקה, עראק, קוניאק, בירה?" היה סורמלו משיב לו: "הסדר לא חשוב"[6].
  • "הייתי פעמיים בחיפה. בשתי הפעמים היה סגור".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה שרת פורע "חוב", הצופה, 3 בנובמבר 1960
  2. ^ במקור לקוח מהמחזה הקמצן של מולייר
  3. ^ בחייהם ובמותם (רדיו), רשת ב', דבר, 1 בפברואר 1980
  4. ^ תמר אבידר, שיא ישראלי: סרט ב-24 ימים, מעריב, 6 בנובמבר 1968
    הבמה, השכונה שלנו, קומדיה, בימוי: אורי זהר, שחקנים: שייקה אופיר, ישראל פוליאקוב, שייקה לוי, גברי בנאי
  5. ^ דני רובינשטיין, ירושלמי נכנס למסעדה בהודו ומזמין כוס תה, הארץ, 24.6.2007
  6. ^ יוסי בנאי, "מסיפורי אברם סוראמלו"