סטטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לובסטטין (Lovastatin), תרכובת שבודדה מ-Aspergillus terreus, היה הסטטין הראשון שיוצר באופן מסחרי להורדת כולסטרול

סטטין (סטטינים) (statin) או HMG-CoA reductase inhibitors, הם קבוצה של תרופות אשר מורידות את רמות הכולסטרול.

הסטטינים מורידים את רמת הכולסטרול בגוף האדם על ידי עיכוב פעולתו של האנזים HMG-CoA רדוקטז (HMG-CoA reductase), שהוא אנזים קובע הקצב בתהליך ייצור הכולסטרול (ובפרט, ב- mevalonate pathway). עיכוב פעולתו של אנזים זה בכבד, מביא להורדת רמת הכולסטרול בגוף וכן לעליה בקולטני LDL, המביאה לעליה בפינוי LDL מהדם. התרופה משפיעה כבר לאחר שבוע, והאפקט המקסימלי שלה מושג לאחר 4-6 שבועות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר אקירה אנדו ומסאו קורודה מטוקיו שביפן פרסמו ב-1971 מחקר על הסטטינים, כשגילו שישנם מיקרואורגניזמים מסוימים, אשר יודעים לפתח חומרים המעכבים את פעולתו של האנזים HMG-CoA רדוקטז, כדרך להגן על עצמם מאורגניזמים אחרים. ה-mevastatin היה הסטטין הראשון שהתגלה, מולקולה המיוצרת על ידי הפטריה Penicillium citrinum. חברת התרופות Merck Sharp & Dohme בודדה לאחר מכן את הלובסטטין (lovastatin), שהינו הסטטין המסחרי הראשון ששווק כתרופה, מהפטרייה Aspergillus terreus.

אופן פעולתם של הסטטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטטינים פועלים כמעכבים תחרותיים של האנזים HMG-CoA רדוקטז, מאחר שהם דומים לליגנד של אנזים זה (החומר עליו האנזים פועל). הם "תופסים את מקומו" של הליגנד המקורי (HMG-CoA) עליו האנזים HMG-CoA רדוקטז פועל באופן נורמאלי, ובכך מחבלים ביכולת ההמרה של HMG-CoA ל-Mevalonate שהוא חומר הגלם הנחוץ ליצירת הכולסטרול ותירכובות נוספות אחרות.

עיקר הכולסטרול הקיים בגוף הוא כתוצאה מייצור עצמי בכבד ורק מיעוט ממנו מגיע מתזונה. ולכן עיכוב פעולתו של האנזים HMG-CoA רדוקטז יביא להורדת רמות הכולסטרול בדם. עיקר הייצור של כולסטרול בכבד מתבצע בלילה, ולכן סטטינים בעלי משך זמן חיים קצר נלקחים בערב כדי למקסם את השפעתם.

בנוסף להורדת רמת הכולסטרול בגוף, מביאים הסטטינים גם לייצור מוגבר של קולטני LDL- תאי הכבד חשים את הירידה ברמות הכולסטרול ומפצים על ידי סנתוז מוגבר של קולטני LDL במטרה לפנות את הכולסטרול מזרם הדם. לסטטינים קיימים אפקטים נוספים - כך למשל, במחקר ASTEROID נמצא כי לסטטין יש תפקיד בהקטנת נגע טרשתי (atheroma). נטען, כי לסטטינים תפקיד מניעתי במחלות קרדיו-ווסקולריות באמצעות 4 מכניזמים שונים:

  1. שיפור תפקוד האנדותל
  2. ממתנים תהליכי דלקת
  3. שומרים על יציבות הפלאק הטרשתי.
  4. מונעים יצירת טרומבוס (פקקת)- (על ידי עיכוב האנזים מטלופרוטאינז, שהוא אנזים התלוי באבץ ואחראי על הפיכת רובד יציב לרעוע.

לססטינים יש השפעה מיטיבה גם על אנשים שאינם סובלים מכולסטרול גבוה. במחקר JUPITER משנת 2008 נמצא כי לקיחת סטטינים אצל אנשים שלא סבלו מרמת כולסטרול גבוהה, הביאה לירידה בהיארעות לשבץ, ירידה בהתקפי לב ובניתוחים. סטטינים מקושרים גם לירידה משמעותית בסרטן הערמונית, הגדלה שפירה של הערמונית, אין-אונות ואי שליטה על מתן שתן אצל גברים מבוגרים.

שימוש ואינדיקציות לשימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר השפעתם של הסטטינים הוא בהפחתת רמות גבוהות מדי של LDL כולסטרול ("הכולסטרול הרע" אשר מזיק ללב ולכלי הדם- תפקידו, כזכור, כנשא של כולסטרול בנוזל הפלסמה, אשר אחראי על אספקת דרישות הכולסטרול של תאי הגוף, כולל תאי האנדותל- קיימת לו נטייה לשקוע על דפנות עורקי הדם ולגרום לטרשת עורקים). קבוצת הסטטינים מורידה את רמת ה-LDL ("הכולסטרול הרע") ב- 1.8 מילימול לליטר, אשר מתורגם ל- 60% ירידה בסיכוי למאורעות לבביים כגון מוות לבבי פתאומי או התקף לב, וירידה של כ- 17% בסיכוי לשבץ. האינדיקציות למרשם סטטינים השתנו במהלך השנים וכיום הם ניתנים כטיפול ראשוני או שניוני במניעת התפתחות מחלה קורונרית, אוטם לבבי, שבץ ומחלת עורקים פריפרית.

הסטטינים הקיימים כיום מחולקים לשתי קבוצות- סטטינים סינתטיים, ו- Fermentation derived. להלן מספר דוגמאות לסטטינים המשווקים כיום:

  • atorvastatin (שם מסחרי- ליפיטור, torvast)- סטטין סינתטי. בין עשרה מ"ג ל- 80 מ"ג, ניתן פעם ביום, ללא קשר לארוחות.
  • Fluvastatin (שם מסחרי- lescol)- בין עשרים מ"ג ל- 80 מ"ג, ניתן פעם ביום.
  • לווסטטין (שם מסחרי- lovalip, mevacor)- בין עשרים מ"ג ל- 80 מ"ג, ניתן פעם ביום, עם האוכל.
  • סימבסטטין- (שם מסחרי- zocor, lipex, simovil)- בין עשרים מ"ג ל- 80 מ"ג, ניתן פעם ביום.
  • סריווסטטין- (שם מסחרי- lipogis, baycol)- בין 0.4 מ"ג ל- 0.8 מ"ג פעם אחת ביום, בערב, עם הארוחה.
  • פרהווסטטין (שם מסחרי- lipidal, pravachol, lipostat)- בין 20 מ"ג ל- 40 מ"ג פעם אחת ביום, בערב.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסטטינים יש שתי תופעות לוואי עיקריות אשר מתרחשות לעתים נדירות-

  1. עליה באנזימי הכבד (עד 2% מהמקרים יכולה להיות פגיעה בתפקודי כבד עם עלייה באנזימים, אולם היא לרוב אינה משמעותית אם היא אינה מעל סף מסוים)
  2. כאבי שרירים - אצל כ- 1.5% מהאנשים הנוטלים סטטינים יש סיכון לכאבי שרירים. מלבד כאבי שרירים תיתכן התפרקות והתנוונות של רקמת שריר השלד, הקרויה- רבדומיוליזיס (תמס שריר).

רבדומיולוזיס כשלעצמו עלול להביא לאי ספיקת כליות חריפה ולמוות. במחקר Graham משנת 2004 נבדקו הנתונים של 250,000 מטופלים שנטלו סטטינים בין השנים 1998-2001. הסיכון לרבדומיוליזיס היה 0.5% במרבית הסטטינים למעט אם נלקח cerivastatin (בשמה המסחרי- lipobay) אשר הגדילה את הסיכון לרבדומיוליזיס. תרופה זו הורדה מהמדפים בשנת 2001 כתוצאה מהסיכון המוגבר לרבדומיוליזיס.

תופעות לוואי נוספות שדווחו הן כאבי ראש, שלשולים, גזים, בחילות, נדודי שינה.

אין ליטול סטטינים בתקופת ההיריון.

בנוסף, שתיית מיץ אשכוליות מקטינה את המטבוליזם של הסטטינים (מנגנון ציטוכרום p450) ולכן מעלה את רמת התרופה בגוף כתוצאה מפירוק מוקטן של התרופה בכבד, ועל כן לא מומלץ לשתות מיץ אשכוליות יחד עם נטילת סטטינים, לאור החשש מהעלאת תופעות הלוואי כתוצאה מהעלאת רמות התרופה בדם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברברה רוברטס, האמת על הסטטינים: מדוע התרופות להורדת כולסטרול מסוכנות ומהם התחליפים הבטוחים לשימוש, רמת גן: פוקוס, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.