סטיבן ואן זאנדט
![]() | |
סטיבן ואן זאנדט עם ספרינגסטין | |
לידה |
22 בנובמבר 1950 (בן 72) בוסטון, מסצ'וסטס ![]() |
---|---|
שם לידה |
Steven Lento ![]() |
סוגה מועדפת |
הארד רוק ![]() |
מדינה |
ארצות הברית ![]() |
תקופת הפעילות | 1975–הווה (כ־48 שנים) |
מקום לימודים |
Middletown High School North ![]() |
בן או בת זוג |
Maureen Van Zandt (31 בדצמבר 1982–הווה) ![]() |
פרסים והוקרה | |
http://www.littlesteven.com | |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |
סטיבן ואן זאנדט (באנגלית: Steven Van Zandt, נולד ב-22 בנובמבר 1950) הוא מוזיקאי, משורר, תקליטן רדיו, מעבד ומפיק מוזיקלי אמריקאי.
זאנדט משתמש לרוב בשמות הבמה שלו ליטל סטיבן (סטיב הקטן) או מיאמי סטיב. הוא ידוע בעיקר כחבר בלהקת אי סטריט בנד של ברוס ספרינגסטין בה הוא מנגן בגיטרה ובמנדולינה. הוא התפרסם גם בזכות משחקו כסילביו דנטה בסדרת הטלוויזיה של HBO "הסופרנוס".
ב-1985 הקים את הקבוצה "אמנים מאוחדים נגד אפרטהייד", שכללה 49 אמנים ולהקות, ביניהם ספרינגסטין, U2, בוב דילן, פיט טאונסנד, ג'ואי רמון, טום פטי וראן די אם סי. הקבוצה הקליטה שיר מחאה בשם "סאן סיטי".
בשנים 2012 - 2014 כיכב במשך שלוש עונות בסדרת הפשע הנורווגית "ליליהאמר" אשר שודרה ברשת הטלוויזיה הנורווגית NRK1 ובנטפליקס. בסדרה הוא גילם את פרנק טאגליאנו, ראש משפחת פשע מניו יורק שנכנס לתוכנית להגנת עדים של ה-FBI ועובר לנורווגיה עם זהות חדשה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סטיבן ואן זאנדט (באנגלית)
סטיבן ואן זאנדט, ברשת החברתית פייסבוק
סטיבן ואן זאנדט, ברשת החברתית טוויטר
סטיבן ואן זאנדט, ברשת החברתית אינסטגרם
סטיבן ואן זאנדט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סטיבן ואן זאנדט, באתר AllMovie (באנגלית)
סטיבן ואן זאנדט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
סטיבן ואן זאנדט, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
סטיבן ואן זאנדט, באתר ספוטיפיי
סטיבן ואן זאנדט, באתר AllMusic (באנגלית)
סטיבן ואן זאנדט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סטיבן ואן זאנדט, באתר Deezer
- סטיבן ואן זאנדט, באתר Yandex.Music (ברוסית)
סטיבן ואן זאנדט, באתר Discogs (באנגלית)
סטיבן ואן זאנדט, באתר Songkick (באנגלית)
- רותה קופפר, "ליליהאמר": הסדרה החדשה של סילוויו מ"הסופרנוס", באתר הארץ, 6 במאי 2012
- עמי פרידמן, "המוות של גנדולפיני היה אובדן, בסוף ניפגש", באתר ynet, 8 בדצמבר 2014