סטיבן סמירק
 | |
| לידה |
1971 (בן 53 בערך) דטמולד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| מדינה |
גרמניה |
| השקפה דתית |
אסלאם |
  | |
סטיבן סמירק (סטיבן (סטפן) ג'וזף סמירק; בגרמנית: Stephan Smyrek; עם התאסלמותו אימץ את השם עבד אל-כרים; נולד ב-1971) הוא גרמני שהתאסלם, שהצטרף לארגון חזבאללה במטרה לבצע פיגוע כנגד ישראל. בנובמבר 1997 הגיע לישראל בטיסה מאמסטרדם דרך רומא, ונעצר עם הגיעו לשדה התעופה. בחקירתו הודה כי התאסלם בשנת 1994 והצטרף לחזבאללה במטרה לבצע פיגוע נגד ישראל. נדון למאסר ושוחרר בעסקת חילופי השבויים עם חזבאללה בשנת 2004.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמירק נולד בשנת 1971 בדטמולד, גרמניה. בגיל 7 משפחתו עברה לאנגליה. בגיל 18 הוא חזר לגרמניה והתגייס לבונדסוור - הצבא הגרמני, וסיים את שירותו לאחר ארבע שנים. הוא עסק בסחר בסמים והורשע בשוד. בשנת 1994, לאחר שהשתחרר ממאסר, עבד במסעדה בבעלות טורקית, הכיר בחורה מוסלמית ובהשפעתה החל לפקוד את המסגד באזור מגוריו. מאוחר יותר החליט להתאסלם. הוא היה מובטל, ולא יצא את גבולות גרמניה מאז שב אליה מאנגליה עם משפחתו. בשנת 1997 נסע ללבנון והצטרף לחזבאללה. במהלך שהותו בלבנון עבר הדרכה ואימונים מעשיים בהפעלת כלי נשק וחומרי נפץ. עם סיום אימוניו צויד בסכום כסף, מצלמה וסרטי צילום וקיבל הוראה להגיע לישראל כתייר, ולאסוף מידע לגבי מקומות פוטנציאליים לביצוע פיגועי התאבדות. טרם נחיתתו בארץ, הוא נעצר ונחקר על ידי המשטרה ההולנדית בשדה התעופה באמסטרדם ואחר כך גם בשדה התעופה ברומא. מספר ימים לפני הטיסה חלה וטופל באנטיביוטיקה, אך למרות זאת התעקש להמשיך בטיסתו לישראל, בעקבות מידע מודיעיני נעצר על ידי כוחות הביטחון מיד עם נחיתתו בארץ. בעת מעצרו בשדה התעופה בן–גוריון נשא עמו סכום כסף גדול שקיבל ממפעילו בחזבאללה, ומצלמת וידאו.
בחקירתו טען כי הגיע לישראל כתייר לביקור במקומות הקדושים. מאוחר יותר סיפר כי התאסלם והצטרף לחזבאללה וכי נשלח על ידו לישראל כדי לצלם מקומות הומי אדם בחיפה ובתל אביב, כהכנה לביצוע פיגוע. סמירק הוסיף פרטים לגבי האימונים הצבאיים שעבר. התברר כי החליט להפוך לשאהיד ולשם כך חבר באוגוסט 1997 לפעיל חזבאללה בגרמניה שקישר בינו לבין אנשי מנגנון פיגועי חו"ל של החזבאללה בלבנון, וכנראה נפגש גם עם עימאד מורנייה. סמירק היה אמור לקבל בישראל חגורת נפץ לצורך ביצוע פיגוע התאבדות. עם סיום אימוניו הצטלם בסרט וידאו, כשהוא לבוש בגדים צבאיים ולידו מונחים נשק וקוראן, תוך שהתבקש על ידי מפעיליו לומר כי הכין עצמו ללכת בדרך הג'יהאד. לאחר שהותו בלבנון חזר לגרמניה. לפי התוכנית שנתגבשה בינו לבין מפעיליו, הייתה שהותו בישראל אמורה להימשך 12 ימים במהלכם היה אמור לתעד מטרות פוטנציאליות לפיגוע המוני בתל אביב ובחיפה, כגון- דיסקוטקים, שווקים ומקומות בידור. בחקירתו הדגיש כי נשלח למשימה של איסוף מידע ולא לביצוע פיגוע. הוא הוסיף כי בדיעבד, ייתכן ומפעיליו תכננו ליצור עמו קשר בארץ לשם ביצוע פיגוע כאמור, אולם בעת יציאתו למשימה לא נאמר לו דבר על-כך. כן סיפר על אימוניו בכלי-נשק, תוך שהקפיד על דיוק רב בפירוט סוגיהם: "אחרי זה לימדו אותי על ה-7-B ובזוקה, ולאחר-מכן אימונים ב- M-15, M-18, M-16 וקלצ'ניקוב, והיה גם נשק אמריקאי קצר שאת שמו אני לא זוכר".
דרך פעולתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדרכון עמו הגיע סמירק לישראל היה דרכון חדש שהוצא מספר ימים לפני הטיסה. הוא קיבל הוראה ממפעיליו להשחית את דרכונו הישן ולהוציא בגרמניה דרכון חדש על-מנת שלא יתגלה כי שהה בלבנון. בין יתר המסמכים שנמצאו בכליו, נתפסה גם תעודת הלידה שלו. עצם העובדה שנשא עמו תעודת לידה תמוהה, ומוסברת על פי הודאתו כי לקח עמו את תעודת הלידה למקרה שיצטרך להחליף דרכון פעם נוספת. הוא סיפר לחברתו על רצונו לבצע פיגוע התאבדות. במכתב שנתפס אצלו היו גזורים שני קטעים. הוא סיפר כי גזר את הקטעים במכתב מאחר שהיו כתובים בערבית, בהם היה כתוב בערבית "בשם אללה הרחום החנון". זאת בגלל שקיבל הוראה ממפעיליו בחזבאללה להקפיד שלא יימצא באמתחתו חומר הכתוב בשפה הערבית. בבית המשפט סיפר שהגיע לישראל כדי ללמוד ערבית ולנסוע למצרים וכי עליו להמשיך מישראל לצורכי עסקים. זאת על אף שהיה מובטל ועל אף שכרטיס הטיסה חזור שנתפס בכליו היה לאמסטרדם.
גזר דינו ושחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1999 הורשע סמירק בעבירות של קשירת קשר וסיוע לאויב, קשירת קשר למסירת ידיעה לאויב, בכוונה לפגוע בביטחון המדינה וכן חברות בארגון טרור. בית המשפט המחוזי גזר עליו 10 שנות מאסר. סמירק ערער לבית המשפט העליון על ההרשעה ועל חומרת העונש, אך ערעורו נדחה.[2] סמירק השתחרר בעסקת חילופי השבויים עם החזבאללה בשנת 2004,[3][4] הוא לא הסכים לחתום על הודאה כי יפסיק את פעילות הטרור נגד ישראל, אלא טען כי ימשיך לתמוך בחזבאללה, ולהתעסק בטרור, תוך שהוא מצהיר: "להרוס את האויב הציוני היא המטרה החשובה ביותר בעולם". לאחר שחרורו הוא חי בגרמניה ונמצא במעקב של המשטרה. קרין ווד, אימו, אמרה לאחר שחרורו כי "אני מפחדת ממה הוא יכול לעשות, לא רק לעצמו אלא גם לאנשים תמימים".
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אור פיאלקוב, שימוש בזרים על ידי ארגון חזבאללה לביצוע משימות איסוף מידע או לביצוע פיגועי טרור, מבט מל"מ 87, המרכז למורשת המודיעין, אוקטובר 2020, עמ' 25-27
- רונן ברגמן, נקודת האל חזור, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2004, עמ' 49-50
Matthew Levitt, Hezbollah: The Global Footprint of Lebanon's Party of God, Georgetown University Press, 2013, pp. 213-218
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפרת וייס, נדחה ערעורו של אזרח גרמני שהצטרף לחזבאללה, באתר ynet, 4 במרץ 2002
- סטפאן יוזף סמיראק: עבריין גרמני בשירות חיזבאללה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2003
- ע"פ 6613/99 סטיבן סמירק נ' מדינת ישראל, ניתן ב־4 במרץ 2002
- Norbert Jessen, Die Irrwege eines deutschen Ausreißers. Velt, 24.03.1998
- Lisa Erdmann, Ich habe Angst, wenn er rauskommt, Spiegel Online, 15.01.2004
- Justin Sparks, Freed terrorist vows hell fulfil suicide mission, The Sunday Times, 8.2.2004
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אור פיאלקוב, שימוש בזרים על ידי ארגון חזבאללה לביצוע משימות איסוף מידע או לביצוע פיגועי טרור, מבט מל"מ 87, המרכז למורשת המודיעין, אוקטובר 2020, עמ' 25-27
- ^ פסק הדין: ע"פ 6613/99 סטיבן סמירק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 529, 556-557 (2002)
- ^ מזכירות הממשלה, עיקרי מסגרת להסכם שחרורם של שבויים וחטופים ישראלים בלבנון, החלטה מס. 1392 של הממשלה מיום 25.01.2004, ממשלת ישראל, 25.01.2004
- ^ רשימת האסירים והעצורים המועמדים לשחרור, משרד המשפטים, 26.01.2004