סטיבן שמואל וייז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שמואל סטיבן וייז
Stephen Samuel Wise
לידה 17 במרץ 1874
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 1949 (בגיל 75)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות וסטצ'סטר הילס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק רב, מנהיג קהילתי, פעיל ציוני
השקפה דתית נצרות רפורמית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Louise Waterman Wise עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב סטיבן סמואל וייזאנגלית: Stephen Samuel Wise, נולד Weisz;‏ 17 במרץ 1874, בודפשט19 באפריל 1949, ניו יורק) היה רב רפורמי וממנהיגי יהדות ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה העשרים.

בשנים 38–1936 היה נשיא ההסתדרות ציוני אמריקה. בשנים 45–1943 היה יו"ר ועדת החירום שנהפכה למועצת החירום american jewish emergency council, מועצת ציוני אמריקה לשעת חירום.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבן סמואל וייז נולד בבודפשט, בירת הונגריה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, לשושלת של רבנים אורתודוקסיים; סבו היה הרב יוסף הירש וייס (אנ'), מהמתנגדים העיקריים לחלוצי הרפורמה בפשט שבהונגריה, ואילו אביו הרב אהרן וייז (אנ') היה מתלמידיו של הרב עזריאל הילדסהיימר. בינקותו היגרה משפחתו לארצות הברית, לשם הוזמן אביו לשמש כרבהּ של קהילת בית ישראל אנשי אמת בברוקלין. וייז גדל בניו יורק. למד באוניברסיטת קולומביה, שבה קיבל דוקטורט בשנת 1901. בשנת 1902 הוציא לאור את כתב היד הערבי של ספר תיקון מידות הנפש של שלמה אבן גבירול יחד עם תרגום ומבוא באנגלית. לאחר מכן המשיך בלימודי הרבנות עד להסמכתו.

וייז היה ציוני, בשונה מרוב הרבנים הרפורמים של אותה תקופה, והשתתף כבר בקונגרס הציוני השני ב-1898.

ביחד עם הרב הרפורמי יהודה לייב מאגנס והרופא הארי פרידנוואלד הוביל וייז את הקהילה היהודית-אמריקאית לתוך תקופת המלחמה. הם הובילו את התנועה הציונית, גייסו כספים וביקרו בא"י, הם עוררו את דעת הקהל בארצות הברית ברעיון הציוני של יהדות אמריקה לשנים רבות[1]

ב-1917 מילא תפקיד במהלך שהוביל לשכנועו של הנשיא וודרו וילסון לאשר את פרסומה של הצהרת בלפור[2]. מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה הוביל וייז את הקמת הקונגרס היהודי האמריקני – ארגון שלראשונה איגד ארגונים יהודיים מכל רחבי ארצות הברית בעיקר לאור גילויי האנטישמיות באירופה ולצורך ייצוג היהדות בוועידת השלום בפריז ב-1919.

וייז התנגד נחרצות להגבלת המכסות להגירת יהודים לארצות הברית בשנים שבהן יהודים יכלו עדיין לעזוב את אירופה. בשנת 1937 (תקופת שפל כלכלי בארצות הברית) כתב:

הוחלט ששום ארגון יהודי לא יתמוך בימים אלה בחוק שישנה באופן כלשהו את חוקי ההגירה הקיימים. כל מאמץ שייעשה בזמן הזה כדי לבטל את חוקי ההגירה, יביא לידי הבלטה חמורה של הרגש האנטישמי בארצנו.

The Times of Israel: German Zionism and the German Jews by Ariel Lekaditis

בזמן השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מברק ריגנר נשלח ב-8 באוגוסט 1942 לראשי הארגונים היהודים בלונדון ובארצות הברית והודיע על השמדת יהודי אירופה. וייז קיבל עותק של המברק ב-28 באוגוסט. בעקבות המברק נפגש וייז עם תת-שר החוץ האמריקאי,[3] והלה ביקש ממנו לחכות עם פרסום המברק עד לאימותו. וייז הסכים, אך יידע מספר חברי קבינט, את הנשיא רוזוולט, את שופט בית המשפט העליון פליקס פרנקפורטר וכמרים נוצרים. כאשר לבסוף שוכנעה ממשלת ארצות הברית ב-24 בנובמבר 1942 בנכונות המידע, קיים וייז מסיבת עיתונאים באותו היום והודיע על המברק, עם מידע תומך נוסף, כי הנאצים מגרשים יהודים מכל הארצות שבשליטתם לפולין ושם רוצחים אותם. לדבריו, מעל שני מיליון כבר נרצחו.[4] רוב העיתונים בארצות הברית פרסמו את הידיעה בעמודים הפנימים,[5] ורק 5 מתוך 19 העיתונים הנפוצים פרסמו בעמוד הראשון.

וייז המשיך בפעילותו הפוליטית (מפגש עם הנשיא, פניות חוזרות לחברי הקונגרס), הציבורית (אסיפות מחאה, צעדות) למען יהודי אירופה, ועם תוכניות קונקרטיות (במחצית 1943, יהודי ארצות הברית ישלמו כופר נפש להצלת 70,000 יהודים ברומניה[4]).

בימי השואה, כאשר הגיעו לארצות הברית ידיעות על ממדי רצח העם היהודי, פעלה הנהגת יהדות ארצות הברית, בראשות וייז, במגמה להסתיר את המידע ולפעול בשקט כדי להשפיע על נשיא ארצות הברית רוזוולט לפעול להצלת היהודים. פעולה שקטה זו לא השיגה את מטרתה. וייז היה בין המנהיגים שנפגשו עם יאן קרסקי, לוחם המחתרת הפולנית שהוברח למערב כדי לספר לבנות הברית על השמדת יהדות אירופה.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה חבר המשלחת הציונית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 במגילת האומות המאוחדות. לאחר השואה תמך וייז בתנועה הציונית ואף עמד בראשות ארגון ציוני אמריקה. בין השנים 19461949 היה יושב ראש הוועד הפועל הציוני.

על שמו המושב כפר שמואל שמדרום לרמלה.[6][7] כמו כן הונצח שמו ברחובות רבים ברחבי ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיבן שמואל וייז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]