סטיוארט פרנסיס ניוקומב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיוארט פרנסיס ניוקומב
לידה 1878 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1956 (בגיל 78 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
בן או בת זוג Elisabeth Chaki עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות השירות המצוין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטיוארט פרנסיס ניוקומבאנגלית: Stewart Francis Newcombe;‏ 18781956) היה קצין בריטי אשר התפרסם במיוחד עקב חלקו במרד הערבי, לצידו של תומאס אדוארד לורנס (הידוע בכינוי 'לורנס איש ערב').

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניוקומב נולד למשפחה בעלת קשרים עמוקים לתעשיית הרכבות: סביו ויליאם ליסטר ניוקומב היה המנהל הראשי של חברת הרכבות של המידלנדס, ואביו, אדוארד ניוקומב, עזר לבנות את הרכבות הראשונות ביפן, לפני שחזר לאנגליה ועבד בחברת הרכבות של המידלנדס. לאחר מותו הפתאומי של אביו בשנת 1866, נשלח סטיוארט ניוקומב ללמוד בפנימיה בלונדון, ומאוחר יותר סיים את לימודיו באסקס. בשנת 1896 הצטרף לאקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ'. בזכות הצטיינותו בלימודיו הוענק לו 'חרב הכבוד' (Sword of Honour), והוא הוצב ביחידת המהנדסים הקרביים המלכותית.

בשנים 18991900 הוצב ניוקומב בקייפטאון, דרום אפריקה והשתתף במלחמת הבורים השנייה. על פעילותו במהלך המלחמה הוענקה לו מדליית המלכה.

ב-2 באפריל 1901 הועבר ניוקומב למצרים במסגרת חברת הרכבת הממשלית הסודנית. במסגרת תפקידו זכה ניוקומב להערכה רבה בתור מודד. ניוקומב, יחד עם לוטננט ו.א. לונגפילד, השקיע חודשים רבים במיפוי תואי לרכבת המיועדת לחבר את נהר הנילוס עם הים האדום.

בסוף 1903 מיפה ניוקומב את הגבול בין אתיופיה וסודאן, מלאכה שאותה הוא סיים ב-29 בינואר 1904. ניוקומב המשיך לבצע מיפוי של אזורים באפריקה, ובמיוחד של אזור האגמים בקונגו, בשנים שלאחר מכן. בנוסף ניצל ניוקומב 'חופשות' על מנת לסייר באזור המזרח התיכון ולרגל אחר התקדמות מסילת הרכבת הבגדאדית ומסילת הרכבת החיג'אזית.

בשנת 1911 חזר ניוקומב לאנגליה לאחר 10 שנות שירות במצרים. בעזרת השתדלותו של רודיארד קיפלינג שאותו פגש ניוקומב במהלך מלחמת הבורים השנייה, נשלח ניוקומב חזרה למזרח התיכון בשנת 1913, כחלק ממשלחת שמטרתה למפות את צפון סיני ודרום ארץ ישראל.[1] אזור זה היה בשליטה עות'מאנית, ולכן היה צורך להסוות את המשלחת בתור משלחת מדעית המבצעת סקר ארכאולוגי עבור הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF- Palestine Exploration Fund). כחלק מסיפור הכיסוי צורפו למשלחת שני ארכאולוגים צ'ארלס לנרד ווּלי, ות. א. לורנס - אשר ניהלו את החפירות הארכאולוגיות בכרכמיש. אזור מדבר צין הוא האזור שבו על פי המקרא שהו בני ישראל ברוב תקופת נדודיהם במדבר בדרך לארץ ישראל, ולכן ווליי ולורנס התבקשו לחפש ממצאים ארכאולוגיים התומכים בסיפור המקראי. מפה זו, שהייתה בקנה מידה של 1:125,000, כונתה "מפת ניוקומב",[1] והייתה בעלת חשיבות בעת כיבוש צפון סיני ודרום ארץ ישראל על ידי הבריטים ב-1917. מפת ניוקומב שימשה כמסמך בעל חשיבות בקביעת קו הגבול באזור טאבה לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים.[2]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 נשלח ניוקומב לצרפת במסגרת חיל ההנדסה המלכותי, והשתתף בנסיגה ממונס. לאחר מכן חזר ללונדון שם סיים יחד עם לורנס את הכנת הדוחות והמפות של דרום ארץ ישראל ומדבר סיני, וב-9 בדצמבר הועברו ניוקומב ולורנס לקהיר, שם הוחל בריכוז מומחים לענייני המזרח התיכון. ניוקומב התבקש להקים יחידת מודיעין צבאי בפיקוד הגנרל גילברט קלייטון שעמד בראש הביון הצבאי והפוליטי במצרים. לאחר תשעה חודשים בקהיר נשלח ניוקומב לגליפולי שם הוצב ביחידת אנזא"ק; על חילוץ נפגעי גז רעיל שם, ב-29 באוקטובר 1915, הוענק לו אות השירות המצוין (DSO). לאחר הנסיגה מגליפולי המשיך ניוקומב יחד עם יחידת האנזא"ק לצרפת והשתתף בקרב על הסום. ב-1916 נשלח ניוקומב חזרה למצרים והועמד בראש המשלחת הבריטית לחג'אז. בזמן שחלף הפך ת.א. לורנס למקשר בין הכוחות הבריטיים לכוחות המרד הערבי, תפקיד אשר עתיד לזכות אותו בפרסום רב כ'לורנס איש ערב'. יחד עם כוחותיו של ת.א. לורנס, ופייסל (בנו של חוסיין בן עלי השריף ממכה), עסקה יחידתו של ניוקומב בפעולות חבלה במסילת הרכבת החיג'אזית. בפעילותו זכה ניוקומב להערכה רבה בזכות אומץ ליבו.

בנובמבר 1917 במהלך קרב עזה השלישי נפל ניוקומב בשבי הטורקים. ניוקומב עמד בראש כוח רכוב על גמלים אשר הסתנן מעבר לקוי האויב אשר מצפון לבאר שבע במטרה לחתוך את קווי התקשורת העות'מאניים. הכוח שלו זוהה על ידי הטורקים, כותר ואולץ להיכנע. ניוקומב נשלח למחנה שבויים בבורסה, בעוד שרבים מחייליו נשלחו רגלית למחנות שבויים באנטוליה. רבים מהם מתו בדרך. בעת שהיה מאושפז בבית חולים באיסטנבול עקב מחלת אבעבועות שחורות שבה לקה, פגש באליזבת (אלסא) חאקי, צעירה צרפתייה אשר מאוחר יותר עזרה לו לברוח ממחנה השבויים. ניוקומב נשאר באיסטנבול, שם הוא הקים במחתרת רשת ריגול והחל לטוות קשרים עם גורמים פוליטיים שונים שם. ב-16 באפריל 1919 נישא ניוקומב לאליזבת חאקי בלונדון. בשנת 1920 נולד בנם הראשון, סטיוארט לורנס ניוקומב, אשר נקרא כך על שם ידידותו של אביו עם ת.א. לורנס, ובשנת 1921 נולדה בתם דיאנה (אנ'), ששירתה במלחמת העולם השנייה בקבוצת מפענחי הצפנים שפעלה בפארק בלצ'לי וזכתה מאוחר יותר לתואר ברונית בזכות פעולותיה בבריטניה ובמשרד החוץ הבריטי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במסגרת הסכם ניוקומב-פולה, עסק ניוקומב במיפוי קו הגבול בין המנדט הבריטי בארץ ישראל לבין המנדט הצרפתי בסוריה. ניוקומב פעל בשנות ה-20 לארגון תנועת יישוב של אנגלים באוסטרליה. ב-1929 מונה לתפקיד המהנדס הצבאי הראשי במלטה, בה שירת עד פרישתו משרות בשנת 1932. במסגרת שירותו החל להתעניין ולערוך מחקר במערכות חימום ובידוד ביתיות - נושא שהפך לעיסוק מרכזי בחייו. בשנת 1935 היה אחד מששת נושאי ארונו של ת.א. לורנס, אשר נהרג בתאונת דרכים.

כמומחה לענייני ערב המשיך ניוקומב להיות מעורב בנושאים פוליטיים במזרח התיכון, ותמך ללא סייג במדינות המוסלמיות. על אף שהיו לו חברים יהודיים רבים, היה ניוקומב אנטי-ציוני בדעותיו. בשנת 1937 התמנה כמזכיר כבוד של המרכז למידע על פלשתינה בלונדון. בשנת 1938 הציע ליישב פליטים מצ'כוסלובקיה (אשר ברחו משם לאחר הסיפוח על ידי היטלר) באוסטרליה. בשנת 1939 גייס כספים ותמיכה בשיקום העיר הטורקית ארזינג'אן אשר נהרסה ברעידת אדמה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ניוקומב (בגיל 62) השתתף במשלחת ריגול לעיראק, וחזר לשם גם בשנת 1943. ניוקומב עזר בהקמתו של המסגד הראשון בלונדון. המסגד אשר שימש גם כמרכז לתרבות איסלמית נפתח בשנת 1941, וניוקומב שימש בו כמזכיר כבוד לא-מוסלמי. ב-18 ביולי 1956 נפטר ניוקומב בביתו באוקספורד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]