סטייה מגנטית (מצפן)
סטייה מגנטית מקומית (באנגלית: Deviation, נקראת לעיתים גם "דֶווִויאציה") היא שגיאה בקריאת מצפן הנגרמת משדה מגנטי מקומי – לרוב עקב נוכחות מתכות ממוגנטות או מקורות שדה מגנטי בקרבתו. בניווט ימי או אווירי יש לקחת שגיאה זו בחשבון, בנוסף לנטייה מגנטית (באנגלית: Variation; במדע: Declination), על מנת לחשב כיוונים מדויקים.[1][2]
קריאת מצפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי לקבוע את כיוון הצפון האמיתי באמצעות מצפן, יש לבצע תיקון עבור שני גורמים עיקריים:
נטייה מגנטית – ההפרש הזוויתי בין הצפון המגנטי (כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ) לבין הצפון האמיתי.[3]
סטייה מקומית – ההפרש הזוויתי בין הצפון המגנטי לבין כיוון מחט המצפן, הנגרם ממקורות הפרעה סמוכים כגון גופים בעלי חדירות מגנטית או שדות מגנטיים נוספים בסביבה.[1][4]
מקורות הסטייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרות הניווט, המונח "סטייה מגנטית" מתייחס לרוב לשגיאת מצפן הנגרמת על ידי ברזל ממוגנט בספינה או במטוס.[5] ברזל זה נושא שילוב של מגנטיות שאריתית ומגנטיות מושרת (זמנית) מהשדה המגנטי של כדור הארץ. המגנטיות המושרת תלויה בכיוון הכלי ביחס לשדה, ולכן קשה לחזות ולתקן אותה.
את השפעתה מצמצמים באמצעות הצבת מגנטים קטנים ומפצים מברזל רך ליד המצפן. לתיקון המגנטיות המושרת מותקנות גם שתי ספֵרות ברזל רך על זרועות צד. מכיוון שה"מטען המגנטי" של כל ספינה משתנה עם הזמן והמיקום, נדרש לכוונן את המפצים מעת לעת.[6]
מקורות הסטייה משתנים בין כלי שיט ומצפנים, אך אינם תלויי מיקום – ולכן ניתן לכייל את המצפן בהתאם. שיטות ניווט שאינן תלויות בשדה המגנטי, כגון ג'יירו-מצפן, תצפיות אסטרונומיות, GPS או ניווט רדיו, אינן מושפעות מסטייה מקומית, והשוואת הקריאות שלהן לקריאת מצפן מאפשרת לחשב את הסטייה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספינות מפרש נהוג היה להשתמש בשני סוגי מצפנים: מצפני היגוי, שהותקנו בבינאקל שליד ההגה; ומצפן כיוונים למדידת אזימוטים של גופים שמימיים, נקודות ציון או שובל הספינה. מצפן הכיוונים היה נייד, והבחינו כי קריאותיו משתנות ממקום למקום בספינה. החוקר ז'ואאו דה קסטרו היה הראשון שדיווח על תופעה זו בשנת 1538, וייחס אותה לתותחי הספינה.
בהמשך נמצא שמקורות נוספים לסטייה כוללים חלקיקי ברזל בקערות פליז של מצפנים, מסמרי ברזל בתיבות עץ, חלקי מתכת בבגדים, ואף הפרעה הדדית בין מצפני היגוי אם מוקמו קרוב מדי.[7] כדי לצמצם את ההשפעה, המודד ג'ון צ'רצ'מן הציע ב־1794 שיטה הקרויה "נענוע הספינה" - מדידת הסטייה בכיוונים שונים של המצפן. השיטה הפכה לנוהג מקובל במאה ה־19 עם הגידול בשימוש בברזל בבניית ספינות.[7]
לאחר כיוון המצפן באמצעות מגנטים וכדורי ברזל רך, נרשמת הסטייה שנותרה כטבלה או כגרף – כרטיס תיקון מצפן, הנשמר ליד המצפן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 דרך הים - תתחיל לחיות (2019-07-07), חישוב הדוויאציה
- ↑ אומנה - הדרכת תיאוריה לרישיון טיס - מגנטיות, כוונים ומצפן, באתר sites.google.com
- ↑ Admiralty Manual of Navigation, Vol. 1, 1964, p. 12
- ↑ Doerfler, Ron. "Magnetic Deviation: Comprehension, Compensation and Computation (Part I)". Dead Reckonings: Lost Art in the Mathematical Sciences.
- ↑ Dodds, Don (2001). Modern Seamanship: A Comprehensive Ready-Reference Guide for All Recreational Boaters. Guilford, Conn.: The Lyons Press. ISBN 9781585745289.
- ↑ National Geospatial-Intelligence Agency (2004). "Handbook of Magnetic Compass Adjustment" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2004.
- 1 2 Jonkers, A.R.T. (2003). The Earth's Magnetism in the Age of Sail. Baltimore: Johns Hopkins University Press. pp. 168–169. ISBN 0801871328.