סטיריקון (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיריקון
Fellini Satyricon
מבוסס על סטיריקון עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי פדריקו פליני
הופק בידי אלברטו גרימלדי
תסריט ברנרדינו זאפוני
פדריקו פליני
עריכה רוגרו מסטרויאני
שחקנים ראשיים מרטין פוטר
הירם קלר
מקס בורן
סלבו רנדונה
מגלי נואל
אליין קוני
לוסיה בוסה
גורדון מיטצ'ל
ג'וסף ווילר
מוזיקה נינו רוטה
צילום ג'וזפה רוטונו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 4 בספטמבר 1969
משך הקרנה 129 דקות
שפת הסרט לטינית, איטלקית
סוגה סרט פנטזיה, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט להט"בי, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטיריקוןאיטלקית: Fellini Satyricon) הוא סרט איטלקי משנת 1969 אשר בוים על ידי פדריקו פליני, ומבוסס בצורה חופשית על הנובלה "סטיריקון" מאת פטרוניוס. הסרט מציג את רומא העתיקה בתקופה בה הנצרות לא הייתה קיימת, ובה כללי ההתנהגות היו שונים מאלו של ימינו.

גדעון בכמן צילם סרט תיעודי בשם Ciao, Federico!, על תהליך צילומי הסרט סטיריקון.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטודנט ל"חיים", כפי שהוא מוצג בסרט, מחפש את פשר חייו במסע התבגרות. הוא מתנדנד בין אהבתו לצעיר בן גילו ובין אהבתו לילד צעיר.

בסופו של הסרט, לאחר שהרג את אלוהים בעקבות התקף שחווה, אחרי שראה כיצד אוכלים את גופו של המשורר המת, מתחבר הגיבור לחבורת מלחים צעירים העומדת להפליג למרחקים. על רקע ציורי קיר ההולכים ונמוגים שומעים את קולו האופטימי של המספר, האומר שיש עוד כל כך הרבה לראות בעולם, כל כך הרבה לגלות. שהעולם כה יפה ומבטיח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיריקון בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא סרטים איטלקיים ובנושא להט"ב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.