שטפן צווייג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סטפן צווייג)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטפן צווייג

שטפן צווייגגרמנית: Stefan Zweig;‏ 28 בנובמבר 1881, וינה22 בפברואר 1942, פטרופוליס, ליד ריו דה ז'ניירו) היה סופר אוסטרי, יהודי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1881 עד 1918[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שחיה שנים רבות עם משפחתה באיטליה. כבן שני (לאחיו הבכור קראו אלפרד) היה פטור שטפן מלהיכנס לעולם העסקים, ולכן היה חופשי להקדיש עצמו לכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה". כשהיה ילד היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, ולכן התקרב לסבתו מצד אביו. ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "מקורותיה של צרפת בת ימינו".

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו שלו, תרגם צווייג גם מעבודותיהם של פול ורלן, שארל בודלר ובמיוחד משל אמיל ורהארן, וכן עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה. עם שובו לגרמניה הצטרף כחבר מערכת להוצאת אינזל, בה הוציא מאז את ספריו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. תחילה שירת כספרן, ולאחר מכן הוצב בשירות העיתונאות הצבאית. מאוחר יותר כתב צווייג באוטוביוגרפיה שלו כי סלד מפעילויות צבאיות ובחר שלא להתגייס, אולם מה שגרם לו להתנדב לשירות צבאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח ולצפות בנעשה במלחמה, ולדווח על הנעשה בה כעיתונאי. כמו כן כתב כי חש אי נוחות שלא לשרת כלל. מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולן. בשנת 1917 שוחרר מהשירות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העיתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse). צווייג כתב בעבור משורר היידיש מלך רביץ' מכתב לצבא האוסטרו-הונגרי הממליץ לשחרר אותו בתור משורר מוכשר, לאחר שרביץ' הראה לו שירים שכתב בתרגום לגרמנית.

1919 עד 1933[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות גדולה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו. רק כשהוכנסו יצירותיו אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו להצטמצם באופן חד.

1934 עד 1942[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת אינזל הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא פסקו באופן מוחלט, ובשנת 1935 חיבר צווייג את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל.

בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין. עם הצטרפות אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938, עקר צווייג באופן סופי לבריטניה. בבריטניה נישא בפעם השנייה, לשרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בדרך שהה גם בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיעה הנובלה שלו, משחק המלכים (Die Schachnovelle). שנה מאוחר יותר, לאחר מותו, יצאה לאור האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני מותו, בפברואר 1942. צוויג התאבד עם רעייתו, בעיירת הנופש פטרופוליס. הם נטלו תרופות במינון גבוה, "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה" ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה".

ב-2013 הפיק וביים הבמאי האמריקאי וס אנדרסון את מלון גרנד בודפשט, על פי כמה מסיפוריו של צווייג.

הקשר עם זיגמונד פרויד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל פעם שצווייג הוציא ספר חדש, שלח העתק לפרויד. פרויד קרא מיד והגיב במכתב בפירוט, תוך שהוא נכנס לדקויות הדמויות ועושה להן מעין פסיכואנליזה.[1].

כתביו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיתרים כסופים: שירים (1901).
  • סוד בוער: נובלה (1911).
  • בלהט סוד, תרגם אברם קנטור, ספרית הפועלים, 1997.
  • פושה: ביוגרפיה, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר (1929); מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, הוצאת גרעיני זהב, 1958; מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, תרגמה טלי שוורצשטיין-בסר, ספרי עליית הגג, 2003.
  • מרי אנטואנט: ביוגרפיה (1932), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, 1987.
  • מרי סטיוארט: ביוגרפיה (1935).
  • מגלן (1938), תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר.
  • קוצר רוחו של הלב (1939), תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • העולם של אתמול (Die Welt von Gestern): ביוגרפיה (1942), תרגם ברוך קרופניק, הוצאת ליינמן, 1954; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1982.
  • משחק המלכים (Die Schachnovelle)(1941), תרגם פסח ליפובסקי, הוצאת ליינמן; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • בלזק: ביוגרפיה ופרגמנטים אודות אונורה דה בלזק.
  • שעות הרות גורל: שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.
  • עשרים וארבע שעות בחיי אשה: תרגם א. כהן, הוצאת מסדה; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • הרחוב באור הירח: סיפורים, הוצאת מסדה.
  • אמוק: נובלה, תרגם שמעון הלקין, הוצאת משרד הביטחון (ספריית תרמיל), 1964; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • אראסמוס מרוטרדם: ביוגרפיה של דזיריוס אראסמוס, מבוא מאת פרופ' יעקב גולומב על אודות צווייג והזיקה שלו ליהדות, הוצאת כרמל, תשס"ד 2004.
  • במבוכת הרגשות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985.
  • אנשים וגורלות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986.
  • ירמיהו: מחזה. פיוט דרמטי, עברית- אביגדור המאירי הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההתסדרות הציונית ירושלים תש"י (1950)
  • מכתבה של אלמונית: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • לילה מופלא: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • הנערה מהדואר, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2013. רומן שנמצא בעיזבון של צווייג ופורסם לראשונה ב-1982.
  • היה זה הוא?, תרגם הראל קין, הוצאת זיקית, 2015. נובלת מתח קצרה.
  • עיני האח הנצחי, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2015, אגדה פילוסופית.
  • מנדל של הספרים, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016.
  • קלריסה, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2016.
  • הכוכב מעל היער, לראות אשה, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016.
  • פחד, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר סטפן ליט ממחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית, והאחראי על אוספים ארכיוניים בלועזית, (כרמית ספיר ויץ, "סופר הנצח", מעריב-המוסף, עמוד 45, 17.6.2016)