סטפנוס התשיעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סטפנוס התשיעי
Stefanus Nonus
Pope Stephen IX.jpg
לידה דוכסות לורן
פטירה 29 במרץ 1058 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Santa Reparata, Florence עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כומר קתולי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־154
3 באוגוסט 105729 במרץ 1058
(34 שבועות ויום)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האפיפיור סטפנוס התשיעילטינית: Stephanus IX;‏ 1020[1] -‏ 29 במרץ 1058) היה האפיפיור מ-3 באוגוסט 1057 עד מותו בשנת 1058.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם פרידריך בשנת 1020,[2] הוא היה אחיו הצעיר של גוטפריד השלישי, דוכס לורן התחתית,[3] והשתייך לשושלת הארדנים-ורדן אשר מילאה תפקיד בולט בפוליטיקה של התקופה, שכללה קשרים חזקים שלהם עם מנזר סנט ואן.[3]

פרידריך היה בתחילה ראש קתדרלה בלייז' בשם סנט למברט.[3] הוא מונה לקרדינל-דיאקון של סנטה מריה בדומניקה על ידי האפיפיור לאו התשיעי, ולאחר מכן מונה לקרדינל פרסביטר של סן Crisogono על ידי האפיפיור ויקטור השני.[4] בשנת 1054 הוא ביטל את תפקידו של אחד משלושת הנציגים של האפיפיור בקונסטנטינופול, והשתתף באירועים שהובילו לפילוג הכנסייה הנוצרית.[5] בשנת 1057 הוא מונה לאב המנזר של מונטה קאסינו.[6] חמישה ימים לאחר מותו של ויקטור השני, הוא נבחר לאפיפיור במקומו, ונטל את השם סטפנוס התשיעי.

הוא כפה את המדיניות של הרפורמה הגרגוריאנית על פרישות פקידותית. בפוליטיקה האזורית הוא תכנן את גירושם של הנורמנים מדרום איטליה, וכדי להשיג זאת החליט בתחילת שנת 1058 לשלוח משלחת לקיסר הביזנטי החדש איסאקוס קומננוס. הצירים של האפיפיור עזבו את רומא, אבל בדרכם לביזנטיון, בהיותם בארי, הגיעו הידיעות שסטפנוס התשיעי מת, והמשימה ננטשה.[6]

בתחילת 1058 הוא תכנן גם את עליית אחיו לכס הקיסר, כאשר הוא נתקף במחלה קשה, שממנה הוא התאושש חלקית ורק באופן זמני. סטפנוס התשיעי נפטר בפירנצה ב-29 במרץ 1058 והוחלף על ידי האפיפיור ניקולאי השני, אם כי אחרים מחשיבים את יורשו את האנטי-אפיפיור בנדיקטוס העשירי, שנחשב רשמית כאנטי-אפיפיור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטפנוס התשיעי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mittermaier, Karl (2006). Die deutschen Päpste. Benedikt XVI. und seine deutschen Vorgänger. עמ' 102. 
  2. ^ Kelly, Thomas Forrest, The Beneventan Chant, (Cambridge University Press, 1989), 39.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Patrick Healy, The Chronicle of Hugh of Flavigny: Reform and the Investiture Contest in the Late Eleventh Century, (Ashgate Publishing, 2006), 50.
  4. ^ Charles Radding and Francis Newton, Theology, Rhetoric, and Politics in the Eucharistic controversy, 1078–1079, (Columbia University Press, 2003), 89.
  5. ^ Siecienski 2010.
  6. ^ 6.0 6.1 Bloch 1986, p. 38.


הקודם:
ויקטור השני
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
ניקולאס השני