לדלג לתוכן

אוקלהומה סיטי ת'אנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סיאטל סופרסוניקס)
אוקלהומה סיטי ת'אנדר
Oklahoma City Thunder
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1967
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולם ביתי צ'ספיק אנרג'י ארנה (18,203 מושבים)
מיקום אוקלהומה סיטי, אוקלהומה, ארצות הברית
כינוי OKC
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הצפון-מערבי
היסטוריה סיאטל סופרסוניקס (1967–2008)
אוקלהומה סיטי ת'אנדר (2008–הווה)
בעלים קלייטון בנט
מנכ"ל סם פרסטי
מאמן מארק דייגנולט עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעי תלבושת כחול, כתום, שחור, לבן
תארים
אליפויות ליגה 1
1979
אליפויות אזוריות 4
1978, 1979, 1996, 2012
תלבושת
מדי בית וחוץ של אוקלהומה סיטי ת'אנדר
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
אתר הקבוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הלוגו האחרון של הקבוצה בזמן שנקראה סיאטל סופרסוניקס

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (אנגלית: Oklahoma City Thunder) היא קבוצת כדורסל מהעיר אוקלהומה סיטי שבאוקלהומה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הצפון-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם צ'ספיק אנרג'י ארנה. הת'אנדר הם מועדון הספורט היחיד מאוקלהומה המשחק באחת מארבע הליגות המקצועניות בצפון אמריקה (NBA‏, NFL, MLB, ו-NHL).

מאז שנת 1979 שיחקו הת'אנדר בסיאטל שבוושינגטון, תחת השם סיאטל סופרסוניקס (Seattle SuperSonics), ועברו לאוקלהומה סיטי בשנת 2008 לאחר חילוקי דעות בין בעלי המועדון, קליי בנט, לבין המחוקקים בסיאטל. הסופרסוניקס העפילו למשחקי הפלייאוף של ליגת ה-NBA‏ 22 פעמים, זכו ב-6 אליפויות הבית וזכו באליפות ה-NBA בעונת 1978/1979.

קבוצת הבת של הת'אנדר, אוקלהומה סיטי בלו, משחקת בליגת הפיתוח של ה-NBA ונמצאת בבעלות הת'אנדר[1].

1967-2008: סיאטל סופרסוניקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1967-1973: שנים ראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בדצמבר 1966 קיבלו אנשי העסקים סם שולמן ויוג'ין קליין את הזיכיון להקמת קבוצת NBA בעיר סיאטל. הקבוצה נקראה "סופרסוניקס" (בעברית: על קולי) על שם הפרויקט בואינג 2707 של חברת בואינג, הממוקמת בסיאטל, שניסתה לבנות מטוס נוסעים על-קולי שיתחרה עם מטוס הקונקורד האירופאי. הסופרסוניקס הייתה הקבוצה הראשונה של העיר באחת מארבע הליגות הבכירות בארצות הברית. הקבוצה הצטרפה לפעילות בליגה בעונת 1967/68, במקביל ליוסטון רוקטס. אל ביאנקי מונה למאמן והקבוצה כללה את וולט האזרד, שנבחר כחלק מדראפט ההרחבה ובוב רול ואל טאקר, שנבחרו בדראפט. במשחק הבכורה שלה הפסידה הקבוצה בתוצאה 116–144 ואת עונת הבכורה סיימה במאזן 59-23[2].

לקראת עונת 1968/69 נשלח האזרד לאטלנטה הוקס תמורת לני וילקינס. בעונתו הראשונה בקבוצה רשם וילקינס ממוצעים של 22.4 נקודות, 8.2 אסיסטים ו-6.5 ריבאונדים למשחק. בוב רול, בעונתו השנייה בליגה שיפר את הנתונים האישיים שלו ורשם ממוצע של 24 נקודות ו-11.5 ריבאונדים למשחק. למרות ההישגים המרשימים של שני השחקנים הקבוצה סיימה את העונה עם 30 ניצחונות בלבד, דבר שהוביל לפיטוריו של ביאנקי ולמינוי של וילקינס כמאמן/שחקן במקומו. וילקינס ורול נבחרו למשחק האולסטאר של 1970. ווילקינס הוביל את הליגה באסיסטים למשחק (9.1 אסיסטים בממוצע) בסיומה של העונה. הקבוצה שיפרה את מאזנה ב-6 ניצחונות, אך עדיין נשארה מחוץ לתמונת הפלייאוף. וילקינס נבחר ל־MVP של משחק האולסטאר בשנת 1971, אך החדשות הטובות מבחינתה של סיאטל הגיעו באמצע העונה כאשר סאם שולמן, הבעלים של הקבוצה, הצליח לצרף לקבוצה את ספנסר הייווד. הייווד, שיחק בליגת ה-ABA וזכה בתואר רוקי העונה וה-MVP, אך העברתו לליגה דרשה את התערבות בית המשפט העליון של ארצות הברית[3]. הייווד הגיע לקבוצה במרץ כשמאזנה עמד על 46 ניצחונות ו-24 הפסדים. בתשעת המשחקים שנותרו עד סוף העונה סבלה הקבוצה מפציעות של 3 שחקנים חמישייה (הייווד, דיק שניידר ודון סמית'), והקבוצה הפסידה בשמונה משחקים והחמיצה את האפשרות לשחק בפלייאוף.

לפני עונת 1972/73 נשלח וילקינס בטרייד לא פופולרי לקליבלנד קאבלירס[4], ובלעדיו צנח מאזנה של הקבוצה ל-26–56 בסיום העונה.

1974-1983: פלייאוף ואליפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1973/1974 מונה ביל ראסל לאימון הקבוצה' ובעונתו השנייה כמאמן הוביל אותה למאזן 43–39 ולהופעה ראשונה בפלייאוף. בסיבוב הראשון גברה הקבוצה על דטרויט פיסטונס בשלושה משחקים[5], אך בסיבוב השני הפסידה אחרי שישה משחקים לגולדן סטייט ווריורס, שזכתה באותה שנה באליפות. לפני עונת 1975/76 הועבר ספנסר הייווד בטרייד לניו יורק ניקס. פרד בראון, בעונתו החמישית בקבוצה, נבחר למשחק האולסטאר של שנת 1976 וסיים את העונה במקום החמישי בליגה בממוצע נקודות למשחק. סליק ווטס הוביל את הליגה באסיסטים ובחטיפות ונבחר לחמישיית ההגנה של העונה. הקבוצה נכנסה ישירות לסיבוב השני של הפלייאוף, אך הפסידה בסדרה בשישה משחקים לפיניקס סאנס.

ראסל עזב את תפקידו כמאמן בסיום עונת 1976/77 ובמקומו מונה בוב הופקינס. לאחר שהקבוצה החלה את העונה במאזן 5–17 פוטר הופקינס ובמקומו הוחזר לתפקיד לני וילקינס. עם הגעתו של וילקינס חל היפוך מגמה מיידי, כאשר הקבוצה ניצחה 11 מ-12 המשחקים הראשונים וסיימה את העונה במאזן 47–35, זכתה באליפות המערב והובילה 2–3 בסדרת הגמר, לפני שהפסידה ב-2 המשחקים האחרונים לוושינגטון בולטס. למעט מרווין ובסטר, שעזב לניו יורק ניקס, סגל הקבוצה נשאר יציב לקראת העונה הבאה. בגמר המערב התמודדה הקבוצה מול פיניקס סאנס בסדרה צמודה, שהסתיימה לאחר 7 משחקים. גמר הפלייאוף היה שחזור של גמר העונה הקודמת, אך הפעם הייתה זאת סיאטל שניצחה בסדרה ב-5 משחקים, וזכתה בתואר האליפות הראשון של הקבוצה.

בעונה שלאחר הזכייה באליפות המשיכו לבלוט שחקני הקבוצה - ג'ק סיקמה נבחר למשחק האולסטאר בפעם השנייה, גאס ויליאמס ודניס ג'ונסון נבחרו לחמישיית העונה השנייה וג'ונסון נבחר גם לחמישיית ההגנה של העונה עונה שנייה ברציפות. בסיום העונה סיאטל הגיעה לגמר המערב, עונה שלישית ברציפות, אך נכנעה ללוס אנג'לס לייקרס בחמישה משחקים. בסיום העונה ג'ונסון נשלח בטרייד לפיניקס סאנס, וויליאמס לא שיחק במשך העונה עקב מחלוקת הנוגעת לחוזהו. ללא שני שחקניה הגבוהים התקשתה הקבוצה לנצח, וסיימה את עונת 1980/81 במקום האחרון בבית הפאסיפי במאזן 34–48. ויליאמס חזר לשחק בעונה הבאה ויחד איתו השתפר מאזן הקבוצה ל-52–30 ו-48–34 בשתי העונות הבאות.

1984-1989: נסיגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1983 מכר סם שולמן את הקבוצה לברי אקרלי, נקודת ציון המהווה את תחילת תקופת הנסיגה של הקבוצה. פרד בראון פרש ממשחק בסיום עונת 1983/84 לאחר 13 עונות, כולן במדי הקבוצה. לני וילקינס עזב את הקבוצה בסיום עונת 1984/85 וג'ק סיקמה הועבר בטרייד בעונת 1985/86.

אחת מנקודות האור היחידות של הקבוצה במהלך שנות ה-80 היה טום צ'יימברס שזכה בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר ב-1987, והוביל את הקבוצה להופעה מפתיעה בגמר המערב באותה שנה. בעונת 1987/88 בלטה בקבוצה שלישיית שחקנים שכללה, מלבד צ'יימברס, גם את אקסבייר מקדניאל ודייל אליס. שלושת השחקנים סיימו את העונה עם ממוצע של יותר מ-20 נקודות למשחק כאשר אליס קולע 25.8 נקודות למשחק, אקסבייר 21.4 וצ'יימברס הוסיף 20.4. עונה לאחר מכן עבר צ'יימברס לפיניקס סאנס וממוצע הנקודות של אליס עלה ל-27.5 נקודות. הסוניקס הגיעו לסיבוב הפלייאוף השני בו נעצרו.

1989-1998: שון קמפ וגארי פייטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליכי השינוי החלו עם בחירתו של שון קמפ בדראפט של 1989. שנה מאוחר יותר נבחר הרכז גארי פייטון. במהלך עונת 1990/91 העבירה הקבוצה את מקדניאל ואליס בטריידים לקבוצות אחרות. הגעתו של ג'ורג' קארל כמאמן בשנת 1992 סימנה את השלמת המהפך שעברה הקבוצה.

החיבור המוצלח בין קמפ ופייטון הוביל את הקבוצה למאזן 27–55 בסיום עונת 1992/93 והגעה לגמר המערב, בו הפסידו לפיניקס סאנס בשבעה משחקים. עונה לאחר מכן השיגה סיאטל את המאזן הטוב בליגה, כשסיימה במאזן 19–63, אך הפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף לדנוור נאגטס, שדורגה שמינית בסיום העונה הסדירה, הפעם הראשונה בתולדות הליגה שמדורגת ראשונה הודחה בסיבוב הראשון. את עונת 1994/95 סיימה הקבוצה במקום השני בליגה עם מאזן 25–57, אך שוב לא הצליחה לעבור את הסיבוב הראשון של הפלייאוף לאחר שהפסידה ללוס אנג'לס לייקרס.

סגל הקבוצה בעונת 1995/96 נחשב לחזק ביותר בתולדות המועדון, כאשר בנוסף לקמפ ופייטון כללה החמישייה את הסנטר סם פרקינס, הפורוורד דטלף שרמפף והקלע הרסי הוקינס. את העונה סיימה הקבוצה במאזן 18–64, המאזן הטוב ביותר בתולדותיה, והגיעה לסדרת הגמר, בה הפסידה בשישה משחקים לשיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן. סיאטל המשיכה להוות כוח חשוב במערב כשסיימה את 2 העונות הבאות עם 57 ו-61 נצחנות, בהתאמה. בסיום עונת 1996/97 הועבר שון קמפ לקליבלנד קאבלירס בעסקה משולשת, שהביאה במקומו את וין בייקר ממילווקי באקס. בסיום העונה הבאה הודיע נייט מקמילן, שחקנה הוותיק של הקבוצה, על פרישה ממשחק. במקביל, אי הסכמות בין הנהלת הקבוצה והמאמן הובילו לסיום עבודתו של קארל בקבוצה, ולמינויו של פול וסטפאל לתפקיד.

1998-2008: עשור של מאבקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריי אלן במהלך זריקת עונשין מול לוס אנג'לס קליפרס

וסטפאל פוטר במהלך עונת 2000/01, ובמקומו מונה נייט מקמילן ששימש כעוזרו[6]. בעונת 2002/03 הועבר גארי פייטון בטרייד למילווקי באקס תמורת ריי אלן[7]. באותה העונה לא הגיעה הקבוצה לפלייאוף, לאחר שסיימה במאזן 40–42, פעם ראשונה מזה 11 עונות שהקבוצה סיימה עונה במאזן שלילי. בעונת 2004/05 הפתיעה הקבוצה בהובלת ריי אלן ורשארד לואיס, כשסיימה בראשות הבית במאזן 30–52. סיאטל הצליחה לעבור את סקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אך נכנעה לסן אנטוניו ספרס בשישה משחקים בסיבוב השני. הופעה זאת, הייתה ההופעה האחרונה של הקבוצה מסיאטל בפלייאוף. בסיום העונה עזב מקמילן את הקבוצה, לטובת משרת המאמן בפורטלנד טרייל בלייזרס[8].

בדראפט של 2007 ניצלה סיאטל את הבחירה השנייה, ובחרה את קווין דוראנט ומיד לאחר מכן שלחה את ריי אלן בטרייד לבוסטון סלטיקס[9]. תהליך חידוש הקבוצה המשיך עם עזיבתו של רשארד לואיס לאורלנדו מג'יק[10].

המאבק סביב העברת הקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 נמכרו הסופרסוניקס תמורת 350 מיליון דולר לקבוצת משקיעים מאוקלהומה סיטי בראשותו של קליי בנט. אישור להעברת המועדון הושג בחודש אוקטובר שלאחר מכן[11]. בשנת 2007 הודיע בנט כי המועדון יעבור לאוקלהומה סיטי ברגע שחוזה השכירות עם אולמה של הקבוצה, הקי ארנה, יפוג[12]. ביולי 2008 עבר הדיון בין הצדדים לבית משפט פדרלי, ולאחר שישה דיונים הגיעו הצדדים להסדר פשרה. על פי ההסדר נקבע כי בנט ישלם לעיריית סיאטל 45 מיליון דולר בתמורה ליציאה מוקדמת מחוזה השכירות. בנוסף, הוסכם כי הקבוצה החדשה תוותר על השם סופרסוניקס, סמל הקבוצה, וצבעי המדים, ותשאירם בסיאטל לאפשרות שמועדון עתידי יגיע, או יקום בעיר. בתמורה יקבל המועדון "נכסים" אחרים, כולל דגל האליפות וגביעים אחרים[13][14]. במהלך השנים היו שמועות שונות והתקיימו מגעים על מנת להקים את המועדון מחדש, אך הם לא הבשילו לכדי מעשה[15][16][17].

במשך 41 שנותיהם בעיר סיאטל השיגו הסופרסוניקס מאזן של 1,745-1,585 (52.4% הצלחה) במהלך העונה הסדירה ומאזן של 107–110 (49.3% הצלחה) במשחקי הפלייאוף. תוארי המועדון כללו שלוש אליפויות המערב ואליפות NBA אחת בשנת 1979.

2008 והלאה: אוקלהומה סיטי ת'אנדר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

2008-09: עונת הבכורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'יספייק אנרג'י ארנה - אולם הבית של הת'אנדר

ב-29 באוקטובר 2008 קיימו הת'אנדר את הופעת הבכורה שלהם, בהפסד למילווקי באקס. ארל ווטסון קלע את הנקודות הראשונות של הת'אנדר בזריקת המשך[18]. שלושה לילות לאחר מכן ב-2 בנובמבר, ניצחו הת'אנדר בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון כאשר גברו על מינסוטה טימברוולבס, ושיפרו את מאזנם ל-1-3[19]. לאחר הניצחון רשמה הקבוצה 10 הפסדים רצופים, דבר שהוביל לפיטורי המאמן פי. ג'יי. קרליסימו ועוזר המאמן פול וסטהד. לאחר מכן, מינתה הנהלת המועדון את עוזר המאמן סקוט ברוקס למאמן זמני[20]. הת'אנדר המשיכו והפסידו בארבעת המשחקים הבאים והשוו את שיא המועדון המפוקפק שהושג בסיאטל העומד על 14 הפסדים רצופים, אך, הקבוצה הצליחה להימנע מלעשות היסטוריה כאשר ניצחה במשחק הבא בחוץ מול הממפיס גריזליס[21]. לאחר שהחלו את העונה במאזן 3–29, סיימו הת'אנדר את 50 המשחקים האחרונים של העונה במאזן 20–30 ושיפרו את מאזנם מעונתם האחרונה בסיאטל שעמד על 20–62. הצלחתם בשלהי העונה תרמה להחתמתו של סקוט ברוקס כמאמן הקבוע של הקבוצה.

לאחר המעבר מסיאטל לאוקלהומה סיטי מצבה התפעולי של הקבוצה השתפר ללא הכר. בדצמבר 2008 המגזין פורבס העריך את שווי המועדון ב-300 מיליון דולר, עליה של 12% מהשנה הקודמת בה הוערך שוויו של המועדון ב-268 מיליון דולר, כאשר באותה עת הוא היה ממוקם בסיאטל. המגזין פורבס ציין גם עליה בכמות הכרטיסים הזמינים שנמכרו, מ-78% ממאזנו של המועדון שנה שעברה ל-100% בעונת 2008/2009.

2009-10: עונת המפנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הת'אנדר לא ביצעו התאמות גדולות במהלך הפגרה מעבר לבחירתו של ג'יימס הארדן, מאוניברסיטת המדינה של אריזונה, כבחירה השלישית בדראפט 2009[22]. מתחילת העונה נראו הת'אנדר מגובשים ונחושים. עונת 2009/2010 כללה כמה ניצחונות על הקבוצות הגדולות של הליגה, כולל ניצחון ב-28 נקודות הפרש על אלופת המזרח, אורלנדו מג'יק, וניצחון ב-16 נקודות הפרש על האלופה, המכהנת לוס אנג'לס לייקרס, ניצחונות חוץ על סן אנטוניו ספרס, יוטה ג'אז, מיאמי היט, בוסטון סלטיקס, ודאלאס מאבריקס. הת'אנדר סיימו את העונה הסדירה במאזן של 30–52, כשהם יותר ממכפילים את מספר הניצחונות מהעונה הקודמת, וסקוט ברוקס נבחר למאמן העונה[23]. קווין דוראנט הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה של ה-NBA הזוכה בתואר מלך הסלים של הליגה, כשקלע בממוצע 30.1 נקודות למשחק והשתתף בכל 82 המשחקים של העונה הסדירה[24]. הת'אנדר סיימו במקום הרביעי בבית הצפון-מערבי וזכו בכרטיס למשחקי הפלייאוף. ב-22 באפריל השיגו הת'אנדר את ניצחונם הראשון בפלייאוף לאחר שגברו באוקלהומה סיטי על האלופה המכהנת, לוס אנג'לס לייקרס, 96–101 אך, הודחו לבסוף בסיבוב הראשון של הפלייאוף בשישה משחקים, 4-2.

מצבו התפעולי של המועדון המשיך להשתפר גם בעונת 2009/10. המגזין פורבס העריך עתה את שוויו של המועדון ב-310 מיליון דולר, 10 מיליון דולר יותר בהשוואה לשנה הקודמת, עם רווח תפעולי מוערך של 12.7 מיליון דולר (הרווח התפעולי הראשון שהיה למועדון מזה שנים)[25].

2010-2014: מאבקים בצמרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2010/11 שיפרה הקבוצה את מאזן הניצחונות שלה בעונה הסדירה ל-55, וזכתה באליפות הבית הצפון-מערבי, זכייה ראשונה באליפות הבית מאז המעבר וזכייה רביעית בסך הכל[26]. בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחה הקבוצה את דנוור נאגטס בחמישה משחקים. בסיבוב השני פגשה הקבוצה את ממפיס גריזליס, שהדיחה במפתיע את סן אנטוניו ספרס, שדורגה ראשונה בסיום העונה הסדירה. אוקלהומה הובילה 2–3 בסדרה, אך משחק חלש של קווין דוראנט שקלע רק 11 נקודות אפשר לממפיס להשוות את הסדרה ולכפות משחק שביעי ומכריע. במשחק השביעי קלע דוראנט 39 נקודות וראסל וסטברוק הוסיף טריפל דאבל כשקלע 14 נקודות, מסר 14 אסיסטים ולקח 10 ריבאונדים, בדרך לניצחון בסדרה[27]. בגמר המערב הפסידה הקבוצה את הסדרה ב-5 משחקים לדאלאס מאבריקס, שזכתה באליפות בסיום העונה[28].

בעונת 2011/12 סיימה אוקלהומה במקום השני. במהלך העונה זכה קווין דוראנט בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, ובסיומה זכה בתואר מלך הסלים, עונה שלישית ברציפות. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשה את דאלאס מאבריקס, האלופה, וניצחה אותה בסוויפ. בסיבוב השני ניצחה את הלייקרס 1–4, ועלתה לגמר המערב בו פגשה את סן אנטוניו. הספרס ניצחו בשני המשחקים הראשונים, אך אוקלהומה השיגה ארבעה ניצחונות רצופים וזכתה באליפות המערב[29]. בגמר פגשה אוקלהומה את מיאמי היט בהובלתו של לברון ג'יימס. לאחר ניצחון במשחק הפתיחה, הפסידה בארבעת המשחקים האחרים והפסידה בסדרה 4-1[30].

3 ימים לפני פתיחת עונת 2012/13, לאחר שלא הגיעה להסכמות על גובה החוזה, ביצעה הקבוצה טרייד מפתיע והעבירה את ג'יימס הארדן ליוסטון רוקטס תמורת קווין מרטין, ג'רמי לאמב ובחירת דראפט עתידית[31]. את העונה הסדירה סיימה הקבוצה במאזן 22–60 וזכתה באליפות אזור המערב, לראשונה מאז עברה הקבוצה לאוקלהומה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף פגשה הקבוצה את הרוקטס וג'יימס הארדן. במהלך המשחק השני בסדרה נפצע ראסל וסטברוק בברכו, פציעה שסיימה עבורו את העונה[32]. דוראנט התאמץ לחפות על העדרו של וסטברוק, כשקלע ממוצע של 30.8 נקודות, קטף 9 ריבאונדים ומסר 6.3 אסיסטים ב-44 דקות בממוצע למשחק[33]. המאמץ הספיק בשביל לגבור על הרוקטס בשישה משחקים, אך בסיבוב השני, פגשה הקבוצה את ממפיס גריזליס שהדיחה את הת'אנדר לאחר חמישה משחקים.

הפציעה של וסטברוק מנעה ממנו לפתוח את העונה הבאה, אך הוא חזר למגרשים במחזור השלישי. בסוף דצמבר נאלץ לעבור ניתוח נוסף עקב נפיחות בברכו, ניתוח שהשבית אותו עד אמצע חודש פברואר[34]. חסרונו של וסטברוק כמעט ולא הורגש הודות לעונה המצוינת של קווין דוראנט שנבחר 4 פעמים לשחקן החודש במערב, קלע 25 נקודות או יותר ב-41 משחקים רצופים, קלע שיא אישי של 54 נקודות במשחק, סיים את העונה כמלך הסלים עם ממוצע של 32 נקודות למשחק, ונבחר כ-MVP של העונה הסדירה. את העונה סיימה הקבוצה במאזן 23–59, במקום השני במערב. בפלייאוף הגיעו הת'אנדר עד לגמר המערב בו הפסידו בשישה משחקים 4:2 לסן אנטוניו ספרס, שהמשיכה וזכתה באליפות ה-NBA.

2014-15: מאבק בפציעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2014 התגלה שבר מאמץ ברגלו של קווין דוראנט, פציעה שאילצה אותו לעבור ניתוח ולהחמיץ את 17 המשחקים הראשונים בעונה[35]. במהלך המשחק השני של העונה נפגע ראסל וסטברוק בכף ידו והחמיץ את 14 המשחקים הבאים[36]. בהיעדרם של שני הכוכבים הצליחה הקבוצה לנצח רק ארבעה מתוך שישה עשר המשחקים הראשונים בעונה. דוראנט חזר למגרשים בסוף חודש דצמבר, אך בשל הפציעה הושבת עוד מספר פעמים במהלך העונה, ובמהלך חודש פברואר הודיעה הקבוצה שהשחקן סיים את העונה. הפעם היה זה תורו של וסטברוק להוביל את הקבוצה - הוא זכה בתואר שחקן העונה במערב 3 פעמים ברציפות, השיג 11 טריפל דאבלים וסיים כמלך הסלים של הליגה עם ממוצע 28.1 נקודות למשחק. בשבועות האחרונים של העונה ניהלה הקבוצה מאבק צמוד עם ניו אורלינס פליקנס על המקום השמיני במערב, המוביל לפלייאוף, אך בסופו של דבר סיימה הקבוצה רק במקום התשיעי ולא העפילה לפלייאוף, לראשונה מאז מונה סקוט ברוקס למאמן. בעקבות חוסר ההצלחה פוטר ברוקס ובמקומו מונה לתפקיד בילי דונובן[37].

2015-16: חזרה לצמרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2015/16 חזרה הקבוצה לימיה כמובילה, וסיימה את העונה הרגילה בראשות הבית הצפון מערבי עם מאזן 27–55, שזיכה את הקבוצה במקום השלישי במערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחה הקבוצה את דאלאס מאבריקס בתוצאה 1–4. בסיבוב הפלייאוף השני ניצחה הקבוצה את סן אנטוניו ספרס בשישה משחקים ועלתה לגמר המערב, בו התמודדה מול גולדן סטייט ווריורס. במשחק הראשון בסדרה ניצחו הת'אנדר בחוץ, ובהמשך עלו ליתרון 1–3 לאחר שני ניצחונות ביתיים במשחקים 3 ו-4. עם זאת, בשלושת המשחקים הבאים הפסידו, והודחו מהפלייאוף בשלב גמר המערב בפעם השנייה בשלוש עונות. בסיום העונה קווין דוראנט עזב לגולדן סטייט ווריורס.

2016-17: ללא דוראנט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עזיבת דוראנט הקבוצה הביאה את ויקטור אולדיפו בטרייד תמורת סרז' איבקה, כשראסל ווסטברוק מקבל את הנהגת הקבוצה בעקבות עזיבת דוראנט. הייתה זו עונתו הטובה ביותר של ראסל ווסטברוק, והוא שבר בה את שיאו של אוסקר רוברטסון משנת 1961 בכמות טריפל דאבלים בעונה. ראסל וסטברוק סיים עם 42 טריפל דאבלים לעומת 41 של אוסקר רוברטסון. בסיום העונה הסדירה הגיעה הקבוצה למקום השני בבית הצפון-מערבי ולמקום בפלייאוף, לסדרה מול יוסטון רוקטס, אשר בסיומה הודחה 2–4. בסיום העונה נבחר וסטברוק ל-MVP של העונה הסדירה.

2017–2019: ניסיון חזרה לצמרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום עונת 2017/2016 ערכה ההנהלה טרייד על ויקטור אולדיפו ודומנטאס סאבוניס תמורת פול ג'ורג' מאינדיאנה, כדי להחזיר את אוקלהומה לקדמת הבמה אחרי עזיבת דוראנט. בנוסף צורף גם כרמלו אנתוני כדי ליצור "סופר-טים" אשר תוכל להתמודד מול ענקיות הליגה. בסופו של דבר הקבוצה לא הצליחה בגלל חוסר האחדות וחוסר בשחקנים משלימים, והגיעה למקום הרביעי במערב. היא הודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי יוטה ג'אז. בסיום עונה זו הקבוצה שלחה את כרמלו אנתוני בטרייד משולש תמורת דניס שרודר מאטלנטה הוקס. בעונה שלאחר מכן הצליחו שני כוכבי הקבוצה ברמה האישית - פול ג'ורג' נבחר לחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר, הגיע למקום השלישי בהצבעה ל-MVP של העונה הסדירה, ונבחר לחמישיית העונה הראשונה, וראסל וסטברוק נבחר למשחק האולסטאר ולחמישיית העונה השלישית. אולם, ברמה הקבוצתית הקבוצה הגיעה למאזן 49-33 בעונה הסדירה, וסיימה במקום השישי במערב. בשתי עונות אלו המשיך וסטברוק בממוצע הטריפל-דאבל שלו, אולם הוא קיבל ביקורת על כך שהממוצע האישי חשוב לו יותר מהצלחת הקבוצה. בסיבוב הראשון בפליאוף התמודדה הקבוצה נגד פורטלנד טרייל בלייזרס והפסידה 1-4, כאשר במשחק החמישי שחתם את הסדרה קלע כוכבה של הקבוצה היריבה דמיאן לילארד שלשת ניצחון.

2019-הווה: בנייה מחדש

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיי גילג'ס-אלכסנדר

לקראת עונת 2019/2020 שלחה אוקלהומה סיטי את ראסל ווסטברוק ליוסטון רוקטס תמורת כריס פול ובחירת דראפט עתידית, ופול ג'ורג' נשלח בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס תמורת שיי גילג'ס-אלכסנדר, דנילו גלינארי וחמש בחירות דראפט עתידיות. באותה העונה הציפיות מאוקלהומה סיטי לא היו גבוהות במיוחד, אך היא הפתיעה וסיימה את העונה במקום החמישי במערב, כאשר כריס פול נבחר לחמישיית העונה השנייה. בסיבוב הראשון בפלייאוף היא פגשה את יוסטון רוקטס, והפסידה לאחר סדרה מותחת שארכה 7 משחקים.

לקראת עונת 2020/2021 אוקלהומה סיטי ביצעה כמה טריידים. תחילה היא העבירה את כריס פול ועבדל נאדר לפיניקס סאנס תמורת ריקי רוביו, טיי ג'רום, ג'יילן לקיו, בחירת דראפט עתידית, וכן קלי אוברה, אותו העבירו בטרייד לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לשתי בחירות דראפט עתידיות. היא גם העבירה את דניס שרודר ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לג'יידן מקדניאלס ודני גרין, שגם אותו היא העבירה מעט אחר כך ביחד עם ונסן פוארייה וטרנס פרגוסון לפילדלפיה 76', בתמורה לאל הורפורד, תאו מלדון ובחירת דראפט עתידית. בטרייד משולש הת'אנדר ויתרו על ליאנדרו בולמארו, ועל עוד שני שחקנים שהם קיבלו באותו הקיץ – רוביו ומקדניאלס – וקיבלו את ג'יימס ג'ונסון, אלכסיי פוקושבסקי ובחירת דראפט עתידית. בעוד טרייד, הפעם מרובע, הת'אנדר וויתרו על סטיבן אדמס, וקיבלו את ג'ורג' היל, דריוס מילר, קנריץ' ויליאמס, ג'וש גריי, זיילן צ'יטם ובחירת דראפט עתידית. ב-1 במאי 2021, הת'אנדר הפסידו בבית לאינדיאנה פייסרס ב-57 נקודות, 152–95, ההפסד הביתי הגדול ביותר בעונה הסדירה בתולדות ה-NBA ונקודה אחת פחות מהשיא הכללי שהיה רשום על שם ניו אורלינס הורנטס בהפסד הפלייאוף הביתי ב-2009[38]. עונה זו הסתיימה באכזבה גדולה, כאשר הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום ה-14, הלפני האחרון, במאזן שלילי של 50:22.

עד קיץ 2021, צברו הת'אנדר 36 בחירות דראפט לשבע השנים הבאות, 18 בסיבוב הראשון ו-18 בשני[39]. בדראפט 2021, אוקלהומה סיטי בחרה בג'וש גידי, אלפרן שנגון וטרה מאן בסיבוב הראשון, ולאחר מכן הועבר שנגון ליוסטון רוקטס תמורת שתי בחירות דראפט עתידיות. ב-6 באוגוסט 2021, חתם שיי גילג'ס-אלכסנדר על הארכת חוזה מקסימלית ל-5 שנים בשווי 172 מיליון דולר[40]. באותו יום, הקבוצה ניפתה את קמבה ווקר מהסגל בביי אאוט[41].

עונת 2021/2022 הייתה מאכזבת, כמו קודמתה. ב-2 בדצמבר 2021, הת'אנדר הפסידו בחוץ לממפיס גריזליס ב-73 נקודות, 79–152, ההפסד הגדול ביותר בתולדות ה-NBA[42]. את העונה אוקלהומה סיטי סיימה שוב במקום ה-14, במאזן שלילי של 58:24.

בדראפט 2022, הת'אנדר השתמשו בבחירה השנייה בדראפט כדי לבחור בצ'ט הולמגרן ובבחירה ה-12 כדי לבחור בג'יילן וויליאמס. ב-25 באוגוסט 2022, הוכרז שהולמגרן יחמיץ את כל עונת 2022/2023 בעקבות שבר ליספרנק בכף הרגל שנגרם במהלך משחק בליגת הקיץ של ג'מאל קרופורד[43]. את העונה הסדירה סיימו הת'אנדר עם המאזן העשירי בטיבו במערב עם מאזן חיובי של 40:42 והעפילו לפלייאין. לאחר שהביסה את ניו אורלינס פליקנס במשחק הראשון, אוקלהומה סיטי הפסידה למינסוטה טימברוולבס ולא העפילה לפלייאוף למרות ההפיכה של גילג'ס-אלכסנדר לכוכב עם ממוצעים של 31.1 נקודות למשחק.

את עונת 2023/2024 סיימה אוקלהומה במקום הראשון במערב עם מאזן של 57:25 כאשר מארק דייגנולט זוכה בפרס מאמן השנה ושיי גילג'ס-אלכסנדר מגיע למקום השלישי בבחירת ה-MVP של העונה הסדירה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף היא גברה בסוויפ (4:0) על ניו אורלינס פליקנס והפכה לקבוצה הצעירה ביותר שזוכה בסדרת פלייאוף בגיל ממוצע של 25 שנים[44]. למרות השיפור הניכר ביכולות הקבוצה הפסידה הת'אנדר לדאלאס מאבריקס ולוקה דונצ'יץ 4:2, זאת למרות יתרון של 17 נקודות במשחק השישי[45].

בקיץ לאחר מכן אוקלהומה סיטי שלחה את ג'וש גידי לשיקגו בולס תמורת אלכס קארוסו, שנבחר לחמישיות ההגנה של הליגה בשתי העונות הקודמות[46]. איזאיה הרטנשטיין הוחתם גם כגיבוי לצ'ט הולמגרן. בדארפט 2024 הת'אנדר בחרה בניקולה טופיץ' בבחירה ה-12 ובדילון ג'ונס בבחירה ה-26.

סמלי המועדון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
אל ביאנקי 1967–1969 164 53 111 0.323
לני וילקינס 1969–1972 246 121 125 0.492
טום ניסאלקי 1972–1973 45 13 32 0.289
באקי באקוולטר 1973 37 13 24 0.351
ביל ראסל 1973–1977 328 162 166 0.494 15 6 9 0.400
בוב הופקינס 1977 22 5 17 0.227
לני וילקינס (2) 1977–1985 634 357 277 0.563 69 37 32 0.536 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1979)
ברני ביקרסטאף 1985–1990 410 202 208 0.493 27 12 15 0.444
קיי. סי. ג'ונס 1990–1992 118 59 59 0.500 5 2 3 0.400
בוב קלופנבורג 1992 4 2 2 0.500
ג'ורג' קארל 1992–1998 534 384 150 0.719 80 40 40 0.500
פול וסטפאל 1998–2000 147 76 71 0.517 5 2 3 0.400
נייט מקמילן 2000–2005 395 212 183 0.537 16 8 8 0.500
בוב וייס 2005–2006 30 13 17 0.433
בוב היל 2006–2007 134 53 81 0.396
פי. ג'יי. קרליסימו 2007–2008 95 21 74 0.221
סקוט ברוקס 2008–2015 545 338 207 0.620 73 39 34 0.534 זכייה בפרס מאמן העונה (2010)
בילי דונובן 2015–2020 400 243 157 0.608 41 18 23 0.439
מארק דייגנולט 2020–הווה 318 143 175 0.450 10 6 4 0.600 זכייה בפרס מאמן העונה (2024)

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
דון ריצ'מן 1967–1968
דיק ורטליב 1968–1969
זולי וולקוק 1969
בוב הוברגס 1969–1973
ביל ראסל 1973–1977
זולי וולקוק 1977–1983 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1979)
זכייה בפרס מנהל העונה (1983)
לס הבגר 1983–1985
לני וילקינס 1985–1986
בוב וייטסיט 1986–1994 זכייה בפרס מנהל העונה (1994)
וולי ווקר 1994–2001
ריק סאנד 2001–2007
סם פרסטי 2007–הווה

הישגים ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 58, פרד בראון נגד גולדן סטייט ווריורס, 23 במרץ 1973, וראסל וסטברוק נגד פורטלנד טרייל בלייזרס, 8 במרץ 2017.
ריבאונדים: 30, ג'ים פוקס נגד לוס אנג'לס לייקרס, 26 בדצמבר 1973.
אסיסטים: 25, נייט מקמילן נגד לוס אנג'לס קליפרס, 23 בפברואר 1987.
חטיפות: 10, פרד בראון נגד פילדלפיה 76', 3 בדצמבר 1976.
חסימות: 11, סרז' איבקה נגד דנוור נאגטס, 19 בפברואר 2012.

שיאי קריירה בקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הרגילה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974[47].

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

MVP של סדרת הגמר

שחקן ההגנה של העונה

השחקן המשתפר של העונה

השחקן השישי של העונה

רוקי העונה

MVP של משחק האולסטאר

מלך הסלים

מאמן העונה

מנהל השנה

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

מאמנים במשחק האולסטאר

שחקנים במשחק האולסטאר

סיאטל/אוקלהומה סיטי העלתה שישה מספרים לתקרת האולם, כמו גם דגל עם סמל מיקרופון עליו כהוקרה לשדרן בוב בלאקבורן, ששידר את משחקי הקבוצה בין השנים 1967–1992‏:[48]

מספר שחקן שנים בקבוצה שנת הפרשה
1 גאס ויליאמס 1977–1984 26 במרץ 2004
4 ניק קוליסון 2003–2018 20 במרץ 2019
10 נייט מקמילן 1986–1998 24 במרץ 1999
19 לני וילקינס 1968–1972 19 באוקטובר 1979
24 ספנסר הייווד 1971–1975 26 בפברואר 2007
32 פרד בראון 1971–1984 6 בנובמבר 1986
43 ג'ק סיקמה 1977–1986 21 בנובמבר 1992
מיקרופון בוב בלאקבורן 1967–1992

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוקלהומה סיטי ת'אנדר
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PG/SG 2 קנדהקנדה שיי גילג'ס-אלכסנדר 1.98 מטרים 12 ביולי 1998 אוניברסיטת קנטקי
SG/SF 3 ארצות הבריתארצות הברית דילון ג'ונס 1.98 מטרים 29 באוקטובר 2001 אוניברסיטת המדינה של ובר
SG/SF 5 קנדהקנדה לוגנץ דורט 1.93 מטרים 19 באפריל 1999 אוניברסיטת המדינה של אריזונה
PF/C 6 ארצות הבריתארצות הברית ג'יילין ויליאמס 2.06 מטרים 29 ביוני 2002 אוניברסיטת ארקנסו
C 7 ארצות הבריתארצות הברית צ'ט הולמגרן 2.16 מטרים 1 במאי 2002 אוניברסיטת גונזגה
SG/SF 8 ארצות הבריתארצות הברית ג'יילן ויליאמס 1.96 מטרים 14 באפריל 2001 אוניברסיטת סנטה קלרה
PG/SG 9 ארצות הבריתארצות הברית אלכס קארוסו 1.96 מטרים 28 בפברואר 1994 אוניברסיטת טקסס A&M
SG 11 ארצות הבריתארצות הברית אייזיאה ג'ו 1.91 מטרים 2 ביולי 1999 אוניברסיטת ארקנסו
SF 13 צרפתצרפת עוסמאן דיינג 2.06 מטרים 21 במאי 2003 צרפת
SG 14 ארצות הבריתארצות הברית אדם פלגלר (כ) 1.91 מטרים 1 בדצמבר 1999 אוניברסיטת ביילור
PF/C 15 ארצות הבריתארצות הברית אלכס ריס 2.06 מטרים 21 במרץ 1999 אוניברסיטת אלבמה
SG/SF 21 ארצות הבריתארצות הברית ארון ויגינס 1.96 מטרים 2 בינואר 1999 אוניברסיטת מרילנד
PG 22 ארצות הבריתארצות הברית קייסון וולאס 1.91 מטרים 7 בנובמבר 2003 אוניברסיטת קנטקי
PG/SG 25 בלגיהבלגיה אג'אי מיטשל (כ) 1.96 מטרים 25 ביוני 2002 אוניברסיטת סנטה ברברה
SF 34 ארצות הבריתארצות הברית קנריץ' ויליאמס 1.98 מטרים 2 בדצמבר 1994 אוניברסיטת טקסס כריסטיאן
PG 44 סרביהסרביה ניקולה טופיץ' 1.98 מטרים 10 באוגוסט 2005 סרביה
C 55 גרמניהגרמניה איזאיה הרטנשטיין 2.13 מטרים 5 במאי 1998 גרמניה
SG/SF 88 אוסטרליהאוסטרליה אלכס דוקאס (כ) 2.01 מטרים 11 בדצמבר 2000 מכללת סנט מרי
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית מארק דייגנולט


מקרא


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ האוקלהומה סיטי ת'אנדר קונים את הטולסה 66
  2. ^ David Andrieson,Sonics ushered Seattle into the big time 40 years ago Saturday, seattlepi.com, 12 October 2007
  3. ^ באותה תקופה חוקי ה-NBA לא איפשרו לשחקני מכללות לשחק בליגה עד שבני גילם יסיימו את 4 שנות לימודיהם. בעקבות המקרה נחקק "סעיף המצוקה" (Hardship Case) המאפשר לשחקני מכללות לעזוב ל-NBA לפני שסיימו את לימודיהם, בתנאי שיוכיחו כי הם נמצאים במצב כלכלי קשה שמחייב אותם להתפרנס באופן מיידי
  4. ^ Dan Raley, Where Are They Now? Butch Beard: Sonic turned coach, seattlepi.com, 1 November 2005
  5. ^ בשנים אלו סיבוב הפלייאוף הראשון היה בשיטת הטוב מ-3
  6. ^ פול ווסטפאל פוטר מסיאטל, באתר ynet, 28 בנובמבר 2000
  7. ^ יואב בורוביץ', ריי אלן לסיאטל, גארי פייטון למילווקי, באתר הארץ, 22 בפברואר 2003
  8. ^ ערן סורוקה, נייט מקמילן עובר לאמן את פורטלנד, באתר nrg, 7 ביולי 2005
  9. ^ ערן סורוקה, אודן נבחר 1, רנדולף עבר לניקס וריי אלן לבוסטון nrg, 29 ביוני 2007
  10. ^ דיווח: רשארד לואיס סיכם באורלנדו מג'יק, באתר ynet, 3 ביולי 2007
  11. ^ NBA approves sale of Sonics, Storm, ESPN.com, 24 October 2006
  12. ^ ערן סורוקה, בעלי הסוניקס מבקש להעביר את הקבוצה מסיאטל לאוקלהומה, nrg, 3 בנובמבר 2007
  13. ^ SuperSonics, Seattle reach last-minute settlement ,ESPN.com, 3 July 2008
  14. ^ Seattle and Oklahoma City will share the Sonics’ franchise history, The Seattle Times, 5 July 2008
  15. ^ האם העיר סיאטל בדרך לקבל בחזרה קבוצת NBA?, באתר גלובס, 17 בפברואר 2012
  16. ^ דיווחים: הקינגס נמכרו לסיאטל, יעברו כבר בעונה הבאה, באתר וואלה, 9 בינואר 2013
  17. ^ במילווקי מאיימים: נעבור לסיאטל או ללאס וגאס, באתר ערוץ הספורט, 7 ביולי 2015
  18. ^ טרי ומרענן, באתר וואלה, 30 באוקטובר 2008
  19. ^ בחזרה לגראונד זירו, באתר וואלה, 3 בנובמבר 2008
  20. ^ Carlesimo fired; Brooks to take over Thunder in interim, ESPN.com, 22 November 2008
  21. ^ כריס כרוס, באתר וואלה, 30 בנובמבר 2008
  22. ^ ישי רז‏, סקרמנטו בחרה את כספי במקום ה-23 בדראפט, באתר וואלה, 26 ביוני 2009
  23. ^ סקוט ברוקס נבחר למאמן העונה, באתר וואלה, 22 באפריל 2010
  24. ^ NBA: שיקגו בפלייאוף, דוראנט מלך הסלים, באתר ynet, 15 באפריל 2010
  25. ^ NBA Team Valuations, Forbes, 9 September 2010
  26. ^ Darnell Mayberry, Thunder beats Clippers to wrap up Northwest Division title, NewsOK.com, 6 April 2011
  27. ^ שיקגו ניצחה את מיאמי ועלתה ל-0:1 בגמר המזרח, באתר וואלה, 16 במאי 2011
  28. ^ המאבריקס ניצחו את הת'אנדר 96:100 ועלו לגמר ה-NBA, באתר וואלה, 26 במאי 2011
  29. ^ דרק פישר: "קורה פה משהו גדול לנגד עינינו", באתר וואלה, 7 ביוני 2012
  30. ^ מיאמי היט זכתה באליפות ה-NBA, באתר וואלה, 22 ביוני 2012
  31. ^ ג'יימס הארדן עבר בטרייד ליוסטון, באתר וואלה, 28 באוקטובר 2012
  32. ^ ראסל ווסטברוק כנראה גמר את העונה, באתר וואלה, 26 באפריל 2013
  33. ^ ממוצעי הקבוצה לעונת 2012/113
  34. ^ ראסל ווסטברוק נותח ויושבת עד פגרת האולסטאר, באתר וואלה, 27 בדצמבר 2013
  35. ^ קווין דוראנט סובל משבר מאמץ ברגלו, עלול להיעדר כחודשיים, באתר וואלה, 12 באוקטובר 2014
  36. ^ עוד מכה קשה לת'אנדר: ראסל ווסטברוק ייעדר 4-6 שבועות, באתר וואלה, 31 באוקטובר 2014
  37. ^ רשמית: בילי דונובן מונה למאמן אוקלהומה סיטי, באתר ערוץ הספורט, 30 באפריל 2015
  38. ^ 57 נקודות הפרש: אוקלהומה ספגה הפסד היסטורי, באתר ONE‏, 2 במאי 2021
  39. ^ Yash Matange, Oklahoma City Thunder: A complete guide to the franchise's future NBA Draft picks, The Sporting News, ‏27 באוקטובר 2021
  40. ^ שווים מיליארדים: החוזים הכי גבוהים ב-NBA, באתר ערוץ הספורט, 8 באוגוסט 2021
  41. ^ כעת זה רשמי: קמבה ווקר חתם בניו יורק ניקס, באתר ONE‏, 11 באוגוסט 2021
  42. ^ היסטוריה ב-NBA: ממפיס ניצחה במשחק עם הפער הגדול אי פעם, באתר וואלה, 3 בדצמבר 2021
  43. ^ בעקבות הפציעה: הולמגרן לא ישחק העונה, באתר ערוץ הספורט, 25 באוגוסט 2022
  44. ^ End-of-Season Interviews 2023-24, NBA.com, ‏May 19, 2024
  45. ^ Grant Afseth, Luka Doncic's Dallas Mavericks Achieve 17-Point Comeback Win Over OKC Thunder, Clinch WCF Bid, ספורטס אילוסטרייטד, ‏20 במאי 2024
  46. ^ ג`וש גידי יעבור לשיקגו, OKC תקבל את אלכס קארוסו, באתר ערוץ הספורט, 21 ביוני 2024
  47. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com
  48. ^ בלקבורן נתן לסוניקס קול