סיביל ברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיביל ברג
Sibylle Berg.jpg
לידה 2 ביוני 1962 (בת 57)
ויימאר, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, מחזאית, מחברת רומנים, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת המבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מחזה, רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Der Mann schläft עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Else-Lasker-Schüler-Dramatikerpreis (2016)
  • Thüringer Literaturpreis (2019)
  • פרס נסטרוי
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סיביל ברגגרמנית: Sibylle Berg; נולדה ב-2 ביוני 1962 בויימאר, מזרח גרמניה) היא מחברת רומנים, מסות, סיפורים קצרים, מחזות גרמנייה. ברג היא סופרת עכשווית מוכרת בעיקר בעולם הדובר גרמנית, ונחשבת לאחת הסופרים הפרובוקטיביים ביותר בגרמניה. זוכת פרס וולפגנג קופן (Wolfgang Koeppen Prize) ופרס מרבורג לספרות (Brothers Grimm Prize of the University of Marburg).[1] היא מתגוררת בשווייץ ובישראל.[2]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיביל ברג נולדה ב-2 ביוני 1962 בויימאר, שם בילתה את ילדותה ונעוריה. אביה היה פרופסור למוזיקה ואמה ספרנית.[3] היא הוכשרה כבובמאית ועבדה בתיאטרון בובות בנאומבורג. בשנת 1984 אושרה בקשתה להגר למערב גרמניה. בזמן שהותה במחנה המעבר מריינפלדה,[4] אמה שהייתה אלכוהוליסטית התאבדה.[5] למשך תקופה קצרה היא למדה אוקיינוגרפיה ב אוניברסיטת המבורג ועבדה בעבודות שונות.[6] ב-1996, עברה לגור בציריך, שווייץ.

היא נישאה בשנת 2004 ומחזיקה אזרחות שווצרית משנת 2012. הזוג מתגורר לפרקים בישראל.[7]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברג כתבה 20 מחזות, 11 רומנים, כמו גם מאמרים ותורי דעה למגוון עיתונים ומגזינים. יצירותיה תורגמו ל-34 שפות. בנוסף היא כתבה דוחות מסע על קמר רוז' הקונפליקט בבוסניה, שכונות העוני בבנגלדש וכריית זהב לא חוקית באמזונס. הכתיבה של ברג הושוותה לזו של קורט וונגוט, ברט איסטון אליס, מישל וולבק וויל סלף. היא הפכה לדמות איקונית בתת-תרבויות אלטרנטיביות גרמניות, וצברה קהילת מעריצים גדולה מאוד בקרב קהילת להטב"ק ובקהילות האמנותיות באירופה.

רומן הראשון שלה "Leute suchen das Glück und lachen sich " ("כמה אנשים מחפשים את האושר, ומתים מצחוק") פורסם בשנת 1997 והפך לרב מכר, תורגם ליותר מעשר שפות וכ-400,000 עותקים שלו נמכרו.[1] 50 הוצאות לאור סירבו לפרסמו.[4]

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי סיביל ברג שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018: תודה רבה על החיים. ספריה לעם. עם עובד.

כל כתבי סיביל ברג בגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה:

  • Ein paar Leute suchen das Glück und lachen sich tot. Roman. Reclam, Leipzig 1997; Reclam, Stuttgart 2015, ISBN 978-3-15-020410-8.
  • Sex II. Roman. Reclam, Leipzig 1998; Reclam, Stuttgart 2009, ISBN 978-3-15-021665-1.
  • Amerika. Roman. Hoffmann und Campe, Hamburg 1999; Goldmann, München 2001, ISBN 3-442-44848-4
  • Gold. Hoffmann und Campe, Hamburg 2000; erw. Taschenbuchausgabe: Kiepenheuer & Witsch, Köln 2002, ISBN 3-462-03098-1.
  • Das Unerfreuliche zuerst. Herrengeschichten. Kiepenheuer & Witsch, Köln 2001, ISBN 3-462-03037-X.
  • Ende gut. Roman. Kiepenheuer & Witsch, Köln 2004; Rowohlt Verlag, Reinbek 2005, ISBN 3-499-23858-6.[8]
  • Habe ich dir eigentlich schon erzählt… – Ein Märchen für alle. Illustriert von Rita Ackermann und Andro Wekua. Kiepenheuer & Witsch, Köln 2006, ISBN 3-462-03735-8.
  • Die Fahrt. Roman. Kiepenheuer & Witsch, Köln 2007; Rowohlt, Reinbek 2009, ISBN 978-3-499-24775-0.
  • Der Mann schläft. Roman. Hanser, München 2009; dtv, München 2011, ISBN 978-3-423-14002-7.
  • Vielen Dank für das Leben. Roman. Hanser, München 2012; dtv, München 2014, ISBN 978-3-423-14341-7.
  • Wie halte ich das nur alles aus? Fragen Sie Frau Sibylle. Hanser, München 2013; dtv, München 2015, ISBN 978-3-423-14406-3.
  • Der Tag, als meine Frau einen Mann fand. Hanser, München 2015; dtv, München 2016, ISBN 978-3-423-14534-3.[9]
  • Wunderbare Jahre. Als wir noch die Welt bereisten. Hanser, München 2016, ISBN 978-3-446-25408-4.

מחזות:

  • Ein paar Leute suchen das Glück und lachen sich tot. UA: Theater Rampe in Stuttgart, 14. Juli 1999; Regie: Eva Hosemann
  • Helges Leben, UA: Schauspielhaus Bochum, 21. Oktober 2000; Regie: Niklaus Helbling
    • Bearbeitung für Musiktheater: Musik von Karola Obermüller und Mark Moebius. UA: Stadttheater Bielefeld, 31. Mai 2009, Regie: Florian Lutz, Juliane Scherf
  • Hund, Frau, Mann, (inspiriert durch die Erzählung Liebe pur von Yael Hedaya), UA: Theater Rampe Stuttgart, 29. September 2001; Regie: Stephan Bruckmeier
  • Herr Mautz, UA: Theater Oberhausen, 9. März 2002, Regie: Klaus Weise (für Hauptdarsteller Rolf Mautz geschrieben)
  • Schau, da geht die Sonne unter, UA: Schauspielhaus Bochum, 22. März 2003; Regie: Niklaus Helbling
  • Das wird schon. Nie mehr Lieben! UA: Schauspielhaus Bochum, 2. Oktober 2004; Regie: Niklaus Helbling
  • Wünsch dir was. Broadwaytaugliches Musical von Frau Berg (Musik: Markus Schönholzer), UA: Schauspielhaus Zürich, 29. September 2006; Regie: Niklaus Helbling
    • Buchausgabe in: Vier Stücke (mit Helges Leben, Schau, da geht die Sonne unter und Das wird schon). Reclam, Stuttgart 2008, ISBN 978-3-15-020168-8.
  • Habe ich dir eigentlich schon erzählt.... Ein Märchen für alle, bearbeitet von Andreas Erdmann, UA: Deutsches Theater Göttingen, 2. Oktober 2007; Regie: Katja Fillmann
  • Von denen, die überleben (vierteiliger Abend; Sibylle Bergs Anteil bestand aus einem Text zu den Skulpturen von Jon Pylypchuk) UA: Schauspielhaus Zürich, 17. September 2008; Regie: Niklaus Helbling
  • Die goldenen letzten Jahre, UA: Theater Bonn, 18. Februar 2009; Regie: Shirin Khodadadian
  • Nur Nachts, UA: Burgtheater Wien (Kasino), 26. Februar 2010; Regie: Niklaus Helbling
  • Hauptsache Arbeit! UA: Staatstheater Stuttgart, 20. März 2010; Regie: Hasko Weber
  • Missionen der Schönheit, UA: Staatstheater Stuttgart, 30. September 2010; Regie: Hasko Weber
  • Lasst euch überraschen! Ein Weihnachtsstück, UA: Theater Bonn, 3. Dezember 2010; Regie: Maaike van Langen
  • Die Damen warten, UA: Theater Bonn, 15. Dezember 2012; Regie: Klaus Weise.
  • Angst reist mit, UA: Staatstheater Stuttgart, 23. März 2013; Regie: Hasko Weber, Sibylle Berg
  • Es sagt mir nichts, das sogenannte Draußen = Und jetzt: Die Welt!, UA: Maxim Gorki Theater, Berlin, 23. November 2013; Regie: Sebastian Nübling.[10]
  • Viel gut essen, von Frau Berg, UA: Halle Kalk des Schauspiel Köln, 18. Oktober 2014; Regie: Rafael Sanchez.[11]
  • Mein ziemlich seltsamer Freund Walter, UA: Consol Theater Gelsenkirchen, 9. November 2014; Regie: Andrea Kramer
  • Und dann kam Mirna, UA: Maxim Gorki Theater, Berlin, 24. September 2015, Regie: Sebastian Nübling.[12] – ausgezeichnet als „beste Berliner und Potsdamer Aufführung des Jahres 2015“ mit dem Friedrich-Luft-Preis
  • How to Sell a Murder House. Ein getanztes Immobilienportfolio, UA: Theater am Neumarkt Zürich, 8. Oktober 2015; Regie: Sibylle Berg.[13][14][15]
  • Nach uns das All oder Das innere Team kennt keine Pause, UA: Maxim Gorki Theater, Berlin, 15. September 2017; Regie: Sebastian Nübling
  • Wonderland Ave., UA: Schauspiel Köln, 8. Juni 2018; Regie: Ersan Mondtag

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיביל ברג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Sibylle Berg - Biografie und Inhaltsangaben, www.inhaltsangabe.de (בגרמנית)
  2. ^ WELT (1 בינואר 2016). "Attentat in Tel Aviv: Wir alle, die nicht morden, sind betroffen". בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2019. 
  3. ^ Sibylle Berg - Kiepenheuer & Witsch, www.kiwi-verlag.de
  4. ^ 4.0 4.1 Sibylle Berg im Porträt - Mit dem Leben davongekommen | Cicero Online, web.archive.org, ‏2016-03-07
  5. ^ Schriftstellerin Sibylle Berg im Interview über Weimar, Thüringer Allgemeine (בגרמנית)
  6. ^ Jördis Hagemeier, Sibylle Berg im Interview, Musikexpress, ‏2016-04-29 (בגרמנית)
  7. ^ "Sybille Berg: Mein kleines unruhiges Zweitland" (בגרמנית). ISSN 0174-4909. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2019. 
  8. ^ Stephan Maus: Sibylle Berg: „Ende gut“. In: Süddeutsche Zeitung, 14. Februar 2005. (Rezension)
  9. ^ Neuer Roman von Sibylle Berg – Die Liebe in den Zeiten der Pornografie. Rezension von Ursula März im Deutschlandradio Kultur vom 3. Februar 2015, abgerufen am 6. Februar 2015
  10. ^ Keine Haltung, dafür aber Unterhaltung in FAZ vom 27. November 2013, Seite 29.
  11. ^ Homepage Schauspiel Köln; Spielplan: Viel gut essen von Frau Berg, abgerufen am 20. Oktober 2014.
  12. ^ Ein Rudel Rehe mit Reißzähnen in FAZ vom 10. Oktober 2015, Seite 14
  13. ^ Andreas Tobler: Männer, diese «verdammten Dings». Tages-Anzeiger, 10. Oktober 2015.
  14. ^ Katja Bagger: Der Mann als aussterbende Spezies. In: Neue Zürcher Zeitung, 9. Oktober 2015.
  15. ^ Christian Gampert: Hausgemacht: Sibylle Berg inszeniert sich. Deutschlandradio Kultur, 8. Oktober 2015. (Audio)