סידני פארבר
 | |
| סידני פארבר, 1960 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1903 באפלו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
30 במרץ 1973 (בגיל 69) בוסטון, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה | |
| מעסיק |
אוניברסיטת הרווארד |
| בן או בת זוג |
נורמה פארבר |
| פרסים והוקרה |
פרס לסקר-דיבייקי למחקר קליני (1966) |
  | |
סידני פארבר (באנגלית: Sidney Farber; 30 בספטמבר 1903 – 30 במרץ 1973) היה פיזיולוג, מומחה לפתולוגיה של ילדים, אבי השימוש בכימותרפיה לריפוי לוקמיה בילדים והכימותרפיה המודרנית בכלל[1] ומראשי התועמלנים למען חקר הסרטן.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פארבר נולד למשפחה יהודית בבאפלו. אביו היגר לארצות הברית מפולין. סידני היה השלישי בין 14 ילדי המשפחה. ב-1923 סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת באפלו, אך כיוון שלא התקבל ללימודי רפואה בארצות הברית, נסע ללמוד באוניברסיטת היידלברג ואוניברסיטת פרייבורג בגרמניה. שנה לאחר מכן התקבל ללימודים בשנה השנייה באוניברסיטת הרווארד.
כבר מגיל צעיר, ולאורך כל חייו, לבש חליפות רשמיות ונטה להתבודדות וקפדנות שהרחיקו אותו מחברת בני גילו וחברה בכלל.
לאחר סיום לימודיו בשלהי שנות העשרים, התקבל לעבודה כפתולוג במשרה מלאה בבית החולים לילדים של בוסטון. הוא עבד במעבדה מרוחקת ועסק בבדיקת דגימות עם צוות זעיר של מתמחים. באותה עת מתו בבית החולים כל הילדים חולי הלוקמיה שהגיעו אליו, באין כל תרופה או טיפול למחלה.
בשנת 1947 נטל על עצמו פארבר לנסות ולטפל ב"מחלה היתומה", הלוקמיה של הילדים, שהציבה בפני מדע הרפואה חידה בלתי פתירה, כיוון שאין גידול שניתן להבחין בו ולהסירו (הטיפול היחיד שניתן אז לסרטן). באמצעות מלגה קטנה מ"החברה האמריקנית לשליטה בסרטן" ניסה פארבר לטפל בגידול הפרוע של תאי דם לבנים ברקמות מח עצם באופן ממוקד. החומר הראשון שהצליח להשיג שליטה ממוקדת בגידול היה אמינופטרין (Aminopterin), מולקולה המונעת קליטת חומצה פולית ולפיכך מעכבת את התפתחות תאי הדם הלבנים, שהתגלתה על ידי ילפרגדה סובארו (שגילה גם את מולקולת ה-ATP). רעיון הכימותרפיה היה ידוע לשם טיפול במחלות שונות, אך נחשב מסוכן, ניסיוני ולא נערכו בו מחקרים שיטתיים. פארבר החל לטפל בלוקמיה לימפוציטית חריפה בילדים בבית החולים, ללא קבלת הסכמה מהורי הילדים או מהנהלת בית החולים. ביוני 1948 פרסם לראשונה פארבר את ניסוייו בכתב העת ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין[2].
במהלך שנות החמישים התקדם פארבר וחקר גידולים נוספים וחומרים כימיים נוספים, אך עקב יחסי האנוש המעורערים שלו, לא מצא מקום בבית החולים לילדים של בוסטון. במקביל יצא פארבר במאמץ לגיוס אמצעים כספיים להקמת מכון מחקר ייעודי למציאת תרופה לסרטן.
במאי 1948 יצר יחד עם ארגון וראייטי קרן מחקר. סמלה של הקרן היה ילד חולה בן 12 בשם איינר גוסטפסון, שכונה "ג'ימי". הנער הופגש בשידור חי עם גיבוריו, שחקני קבוצת הבייסבול בוסטון ברייבס. השידור, שלאחריו הוצבו קופות באצטדיוני ספורט ואולמות קולנוע, הוביל לגיוס התרומות הנרחב הראשון לשם מחקר הסרטן. בסיוע "קרן ג'ימי" הקים פארבר בית חולים ומכון מחקר מודרני בבוסטון.
אולם, עד מהרה הבין פארבר שלא די בגיוס כספים ושהמחקר מצריך הן משאבי-עתק והן תוכנית פדרלית ותמיכה פוליטית ממוקדת. לשם כך חבר לאשת החברה והשתדלנית מרי לסקר. מאמצע שנות החמישים ועד מותו פעל פארבר כחוקר הראשי וכרופא היחיד במועצת החברה האמריקנית לסרטן.
ב-1958 טיפלו פארבר ועוזריו בנפרובלסטומה ("גידול וילמס") באמצעות אקטינומיצין D בשילוב הקרנות קרני רנטגן. היה זה הסרטן הגרורתי הראשון שנרפא בהצלחה מלאה כתוצאה מכימותרפיה.
בשנת 1974 נקרא על שמו מרכז פארבר לחקר הסרטן בבוסטון. ב-1983 נקרא על שמו גם מרכז פארבר-דנה לחקר הסרטן בבוסטון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סידהרתא מוקרג'י, מלכת כל המחלות: ביוגרפיה של מחלת הסרטן, עם עובד 2013. פארבר הוא גיבור חלקו הראשון של הספר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספד בביטאון חקר הסרטן, CANCER RESEARCH VOL. 34 מרץ 1974, עמ' 658-661
- מידע ותמונות באתר בית החולים לילדים בבוסטון(הקישור אינו פעיל)
- סרטון בו מדבר סידהרטא מוחרג'י על פארבר, יוטיוב
- על קרן ג'ימי
- אודות ההיסטוריה של מרכז דנה-פארבר