סיון לוי

סיון לוי
לידה	4 ביוני 1987 (בת 35); רמת השרון, ישראל
סוגה מועדפת	דרים פופ
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	2007–הווה (כ־16 שנים)
פרסים והוקרה	השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל חיפה 2012 ; השחקנית הטובה ביותר, פרס אופיר 2013 ; השחקנית הטובה ביותר, פרס המבקרים 2012
	פרופיל ב-IMDb

סיון לוי (נולדה ב-4 ביוני 1987) היא שחקנית, במאית ומוזיקאית ישראלית. זוכת פרס אופיר לשנת 2013 על תפקידה בסרט "שש פעמים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי נולדה ברמת השרון, למדה לנגן בפסנתר מגיל 3 וכתבה והלחינה שירים מגיל צעיר מאוד.

בוגרת תיכון אלון ברמת השרון, במגמת מוזיקה.

התגייסה ללהקה צבאית.

כשהשתחררה קיבלה את תפקידה הראשון בסרט הקולנוע "מוקי בוערה" של סלבה צ'פלין ולינה צ'פלין בתפקיד רוחה מזרחי, ובסדרה אמא'לה בבימויו של רם נהרי, בתפקיד 'רותם', הבת הגותית החורגת של אורנה בנאי. באותה שנה ביימה עם אייל ברומברג ושיחקה בסרט הקצר הראשון שלה "Cherchez La Femme" שהשתתף במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין ואף נמכר לערוץ ארטה (ערוץ טלוויזיה) ARTE היוקרתי.

בשנת 2009 כיכבה בסרטה הביכורים של רוני קידר, "ג'ו + בל" בתפקיד בל, צרפתיה שזה עתה יצאה מבית משוגעים. באותה שנה זכה הסרט בקטגוריית סרט האינדי הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר.

בשנת 2010, ביימה את סרטה השני, בורות המים, עם אייר דיומן, בו גם כיכבה לצידה של נועה ברקאי והלחינה את הפסקול. באותה שנה עבדה שוב סיון עם לינה וסלבה צ'פלין בסרט הטלוויזיה "בדמי ימיה" אדפטציה לספרו הנודע של ש"י עגנון, בתפקיד הראשי - תרצה שמאוהבת בפרופסור שלה ונהיית חולה מאהבה. שנה לאחר מכן, ב-2011 שיחקה בסרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך" את דנה, הבת של לילי (רונית אלקבץ). ב-2012 שיחקה בסרט הקוובקי/צרפתי, אינשאללה, בצרפתית. את הסרט ביימה אנאיס בארבו לאוולט, והוא הופק על ידי חברת ההפקה מיקרו סקופ (אשר הפיקה גם את ״האישה ששרה״ ו״מר לזר״). הסרט מספר על משולש נשים - רופאה קנדית שעובדת במרפאה של האו״ם ברמאללה (אוולין ברושו), אישה פלסטינית בהריון שבעלה שבוי בישראל (סברינה אוונזי שזכתה בסזאר), וחיילת ישראלית יפהפייה - סיון לוי. באותה שנה לוי שיחקה, ביימה עם נטלי מלמד, ויצרה את הפסקול עם גיל לואיס לסרט "דינה ונואל". הסרט הוצג גם הוא בפסטיבל ברלין במסגרת קטגוריית ה-"Generation"^[1].

באותה שנה הצטלמה גם לסרט "שש פעמים" - בתפקיד הראשי, את הסרט ביים יונתן גורפינקל וכתבה רונה סגל. עליו זכתה לוי בפסטיבל חיפה 2012 לפרס השחקנית הטובה ביותר, בפרס המבקרים 2013, בפרס אופיר 2013, ובפרסים נוספים בפסטיבלי סרטים בעולם.

ב-2013 ביימה לוי ביימה קליפ לדייוויד בלאו^[2], את הקליפ הם צילמו בקיץ, אך למזלם הרב היה אובך והתנאים עבדו לטובתם. בקליפ השתתפה יאנה גור.

ב-2014 ביימה את פרויקט ״גוטמן כפול 5״^[3] - פרויקט לזכרו של עמוס גוטמן שיזמו ה-TLV fest וקרן רבינוביץ'. הפרויקט נוצר בהשראת הסרט ״בר 51״, ובמסגרתו ביצעה את היצירה ״My Funny Valentine״^[4] שהיווה חוט שני לסרטיו של עמוס גוטמן, בעיבוד חדשני, אותו הפיקה עם המפיק המוזיקלי Jerome C. בקליפ השתתפו רבקה מיכאלי, סמדר קילצ'ינסקי, פולי רשף שהיו שחקניו של גוטמן, גילה גולדשטיין בתפקיד אפולוניה, הדמות המקורית עליה נכתב התפקיד. לוי לבשה בקליפ את התלבושת המקורית מ״בר 51״ שהושגה על ידי המלבישה המקורית - רונה דורון.

בפן המוזיקלי, מופיעה לוי בתדירות רבה באירופה, ומשתתפת בפרויקטים מגוונים. כיום היא עובדת על אלבומה הראשון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סיון לוי בוויקישיתוף

סיון לוי, ברשת החברתית פייסבוק
סיון לוי, ברשת החברתית אינסטגרם
סיון לוי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
סיון לוי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סיון לוי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
סיון לוי, באתר AllMovie (באנגלית)
סיון לוי, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
סיון לוי, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Generation+ Dina and Noel. BERLINALE
^ In Need, בביצוע David Blau and The Foundations, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב
^ "גוטמן כפול 5". הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה
^ My Funny Valentine, בביצוע סיון לוי, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב

[1] Generation+ Dina and Noel. BERLINALE

[2] In Need, בביצוע David Blau and The Foundations, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב

[3] "גוטמן כפול 5". הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה

[4] My Funny Valentine, בביצוע סיון לוי, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב

[1]

[2]

[3]

[4]

פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
1990–2010	ריטה זוהר (1990) • דפנה רכטר (1991) • ענת וקסמן (1992) • חגית דסברג (1993) • רונית אלקבץ (1994) • חנה אזולאי-הספרי (1995) • לוסי דובינצ'יק (1996) • אסתי זקהיים (1997) • דפנה רכטר (1998) • אוולין קפלון (1999) • טינקרבל (2000) • רונית אלקבץ (2001) • אורלי זילברשץ (2002) • איילת זורר (2003) • דאנה איבגי (2004) • סיגלית פוקס (2005) • אסי לוי (2006) • רונית אלקבץ (2007) • היאם עבאס (2008) • עירית קפלן (2009) • מיה דגן (2010)
2011 ואילך	אוולין הגואל (2011) • הדס ירון (2012) • סיון לוי (2013) • דאנה איבגי (2014) • מורן רוזנבלט (2015) • נועה קולר (2016) • שאדן קנבורה (2017) • שרה אדלר (2018) • לירון בן-שלוש (2019) • אלונה איב (2020) • ג'ונא סולימאן (2021) • ריטה שוקרון (2022)