סיון רהב-מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סיון רהב מאיר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיון רהב-מאיר
Sivan Rahav meir.jpg
סיון רהב-מאיר בדצמבר 2015
לידה 2 ביולי 1981 (בת 37)
רמת השרון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאית ומרצה
תחום סיקור אקטואליה, פוליטיקה, יהדות
קישורים חיצוניים
פייסבוק SivanRahavNews
טוויטר SivanRahav
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סיון אסתר רהב-מאיר (נולדה ב-2 ביולי 1981, ל' בסיוון תשמ"א) היא עיתונאית, כתבת חדשות, פובליציסטית ומנחת טלוויזיה ורדיו ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רהב-מאיר נולדה ברמת השרון בשם סיון רהב לאריה ורונית. בגיל שש עברה להרצליה והחלה לכתוב בעיתוני הילדים "צ'ופר" ו"פשוש". כשהייתה בת שמונה אובחנה כמחוננת, ולמדה בפרויקט הילדים המחוננים בעירה בבית הספר שמואל הנגיד, ובתקופת התיכון בפרויקט "רמות" שבתיכון רוטברג. היא הנחתה תוכניות טלוויזיה בטלוויזיה החינוכית, בהן תוכנית הילדים "בננה בום" לצדו של מיכאל הנגבי, "זומביט" בנושאי מחשוב, ושימשה כתבת נוער בעיתונים "כולנו" ו"ראש 1". ראיינה בטלוויזיה את ראש הממשלה יצחק רבין[1] ואת שר החוץ שמעון פרס[2], השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "בשידור חי עם דן שילון" ובתוכנית "הראשון בבידור" עם דודו טופז.

כשהייתה בת 17 יצא לאור ספרה הראשון, "מדריך לעיתונאי הצעיר". בגיל 18 סיימה את לימודיה לתואר ראשון במדע המדינה ובניהול באוניברסיטת תל אביב. בשנות לימודיה באוניברסיטה חזרה בתשובה, בעקבות קריאת ספרים של ישעיהו ליבוביץ[3], נחמה ליבוביץ, הרב סולובייצ'יק והרב קוק[4]. לפני הצבא יצאה לשנת שירות והצטרפה למכינה קדם צבאית בית ישראל.

סיון רהב (משמאל) בגיל 14, יחד עם יצחק רבין בתוכנית "בשידור חי עם דן שילון" לכבוד ראש השנה תשנ"ו, ספטמבר 1995

בגלי צה"ל הייתה כתבת לענייני רווחה וקליטה, לענייני משפט ולענייני דתות. עם סיום שירותה בשנת 2002 מונתה לכתבת לענייני דתות בערוץ 2, ולאחר מכן מונתה לכתבת לענייני משפט. בהמשך החלה להנחות את מגזין האקטואליה היומי של חברת החדשות של ערוץ 2 "שש עם", שאותו היא מגישה לסירוגין עם עודד בן-עמי.

בשנת 2003 נישאה לפובליציסט ושדרן הרדיו ידידיה מאיר. בשנת 2005 הוציאה יחד עם בעלה את הספר "ימים כתומים" (הוצאת ידיעות אחרונות), שמאגד שמונה ראיונות עם דמויות מהציונות הדתית, בהן הרב אליקים לבנון, דוד לנדאו, תא"ל הרב ישראל וייס, הרב שלמה אבינר, מוטי זיסר ועוד. הספר עוסק בעיקרו בהיבטים של תוכנית ההתנתקות בעיניהם של המרואיינים.

בשנת 2006 החלה להגיש יחד עם גידי גוב, ואחר-כך עם דני קושמרו, את תוכנית הבוקר של "קשת" "יום חדש" לאחר פרישתה של שירי ארצי. באוקטובר 2008 חשפה את דבר מעברו של לב לבייב ללונדון.

באוקטובר 2009 מונתה לתפקיד הכתבת בכנסת, והחליפה את עמית סגל, שעבר באופן זמני לתפקיד הכתב באירופה. החל משנת 2009 משדרת עם בעלה בגלי צה"ל תוכנית אישית בשם "סוף שבוע זוגי", מדי יום שישי בשעה 12:00.

במרץ 2011 ראיינה רהב-מאיר באופן בלעדי את שרה נתניהו. בריאיון הגיבה נתניהו לראשונה לביקורת נגדה[5]. בין היתר, ריאיינה גם את משה טלנסקי, הרב עובדיה יוסף, ענת קם[6], ארקדי גאידמק[7], לב לבייב ושולה זקן[8]. רהב-מאיר חשפה את נישואי יגאל עמיר ללריסה טרימבובלר.

רהב-מאיר כותבת טור שבועי "פרשות השבוע" ב"המוסף לשבת", המוסף הפוליטי של ידיעות אחרונות.

נבחרה על ידי "גלובס" לאשת התקשורת האהובה בישראל[9] ועל ידי המגזין ליברל לאחד מ-50 המשפיעים בישראל[10], באתר "ליברל". עיתון הג'רוזלם פוסט בחר בה לאחת מ-50 היהודים המשפיעים בעולם[11].

במרץ 2016 זכתה במכרז של משרד החינוך להנחיית חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי, אך ויתרה על התפקיד, לאחר שנודע לה כי המנחה הקודם של החידון, אבשלום קור, מעוניין להמשיך להגישו, ושקיבל את ההודעה על החלפתו לאחר 28 שנים, במסרון[12]. באפריל 2016 נבחרה להנחות את טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות ה-68 לצדו של השחקן עמוס תמם[13].

שיעורי תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ספטמבר 2015 מעבירה רהב-מאיר שיעור שבועי על פרשת השבוע, תוך התייחסות לאקטואליה השבועית. השיעור החל כיוזמה מקומית והפך לאירוע שבו משתתפים מאות אנשים מדי שבוע, ורבים נוספים צופים בו במרשתת. השיעור מתקיים מדי יום רביעי בהיכל שלמה בירושלים, משודר ברדיו גלי ישראל וזמין בוידאו ובתמליל באינטרנט[14]. במלואת שנה לשיעור הוא אירח את נשיא המדינה רובי ריבלין[1]. השיעור משלב פרשנים מסורתיים וכולל גם אנקדוטות אישיות, התייחסות לחדשות, לעולם הניו-מדיה ולתקשורת הישראלית, וכן מכתבים שהקהל עצמו שולח לרהב-מאיר, על מנת שיוקראו בשיעור[15]. רהב-מאיר גם מפיצה "סטטוס יומי" בוואטסאפ, המתורגם לשמונה שפות[16]. ב-2016 יצא לאור ספרה "הסטטוס היהודי", בהוצאת ידיעות ספרים, שגם תורגם לאנגלית.

מאז החל השיעור הוזמנה רהב-מאיר לדבר על פרשת השבוע ועל אקטואליה בין היתר בפורום מטכ"ל, במוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס ובכנס הוועד היהודי-האמריקאי בווושינגטון די סי.

העיסוק הרב של רהב-מאיר בתקשורת ובפרשת השבוע במקביל, הוביל לחיקוי שלה בתוכנית "ארץ נהדרת"[17].

רהב-מאיר מתגוררת בירושלים[18] עם בעלה ידידיה מאיר וחמשת ילדיהם[19].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "הסטטוס היהודי", כתבה בתוכנית "אנשים" בערוץ 2
  2. ^ הראיון בדף ה־Facebook של רהב-מאיר
  3. ^ גיל ריבה מראיין את סיון רהב מאיר
  4. ^ עדי גרסיאל, משפחה בשידור, ראיון עם סיון רהב-מאיר ובעלה בעיתון "בשבע", 5 בינואר 2006
  5. ^ סיון רהב-מאיר, ‏שרה נתניהו מגיבה לראשונה לפרשת הנסיעות לחו"ל: "זו רכילות מרושעת - צריך להפסיק את זה!", באתר ‏mako‏‏, ‏31 במרץ 2011‏
  6. ^ סיון רהב-מאיר, ‏בלעדי: הגרסה של ענת קם, באתר ‏mako‏‏, ‏27 במרץ 2011‏
  7. ^ סיון רהב-מאיר, ‏מיוחד: ארקדי גאידמק מדבר מרוסיה, באתר ‏mako‏‏, ‏7 בינואר 2010‏
  8. ^ סיון רהב-מאיר, ‏עדות זקן נגד אולמרט נחשפת: סיגרים, טיסות וכסף מזומן, באתר ‏mako‏‏, ‏7 במרץ 2014‏
  9. ^ משה ויסטוך, סיון רהב מאיר היא אשת התקשורת המובילה בישראל, 13 בספטמבר 2017
  10. ^ "משפיעים 2017"
  11. ^ באתר הג'רוזלם פוסט
  12. ^ רן בוקר, בגלל אבשלום קור: סיון רהב מוותרת על הנחיית חידון התנ"ך, באתר ynet, 14 במרץ 2016
  13. ^ עוזי ברוך, סיון רהב-מאיר תנחה את טקס הדלקת המשואות, באתר ערוץ 7, 3 באפריל 2016
  14. ^ השיעורים של סיון רהב מאיר, באתר הרשמי שלה.
  15. ^ משה שטיינמץ, "האדמו"רית החדשה של ישראל": כך הפכה סיוון רהב מאיר לכוכבת לאומית, 22 באפריל 2016, באתר וואלה!
  16. ^ באתר "הידברות"
  17. ^ פרשת השבוע של סיון רהב-מאיר, באתר "ארץ נהדרת", 1 בנובמבר 2017
  18. ^ משה שטיינמץ, למה החליטו סיון רהב-מאיר וידידיה מאיר לעבור לירושלים?, באתר nrg‏, 26 בינואר 2011
  19. ^ יפעת הללי אברהם, ‏מזל טוב: סיון רהב מאיר ילדה בת בסוף השבוע, באתר ‏mako‏‏, ‏9 בנובמבר 2014‏
  20. ^ בני מרמה נשאר מפרשת השבוע בפוסטים של סיון רהב־מאיר, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2016