סיימון פרייזר, לורד לובאט ה-15

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיימון פרייזר
Simon Fraser, 15th Lord Lovat
לורד לובאט לאחר הפשיטה על דייפ, אוגוסט 1942
לורד לובאט לאחר הפשיטה על דייפ, אוגוסט 1942
לורד לובאט לאחר הפשיטה על דייפ, אוגוסט 1942
לידה 9 ביולי 1911
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת טירת ביופורט, אינוורנס, סקוטלנד
פטירה 16 במרץ 1995 (בגיל 83)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת בייולי, אינוורנס, סקוטלנד
עיסוק חייל ופוליטיקאי
בת זוג רוזמונד ברוטון
שושלת לובאט
תואר לורד/ברון[1]
כינוי לורד לובאט ה-15 וברון לובאט הרביעי
אב סיימון פרייזר, לורד לובאט ה-14
אם לורה ליסטר
צאצאים סיימון פרייזר, מסטר לובאט[2]
יורש העצר סיימון פרייזר, לורד לובאט ה-16
שירות צבאי
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Rosamond Broughton (10 באוקטובר 1938–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Simon Fraser, Master of Lovat, Kim Maurice Fraser, Hugh Fraser, Annabel Thérèse Fraser, Fiona Mary Fraser, Andrew Roy Matthew Fraser עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות 19301962 (כ־32 שנים)
דרגה בריגדיר (צבא בריטניה) בריגדיר
תפקידים בשירות
גדוד הקומנדו הרביעי (הממלכה המאוחדת)
חטיבת השירותים המיוחדים ה-1 (הממלכה המאוחדת)
פעולות ומבצעים

מלחמת העולם השנייה

עיטורים

בריגדיר סר סיימון כריסטופר ג'וזף פרייזר, לורד לובאט ה-15 וברון לובאט ה-4אנגלית: Simon Christopher Joseph Fraser, 15th Lord Lovat and 4th Baron Lovat;‏ 9 ביולי 1911, טירת ביופורט, אינוורנס, סקוטלנד - 16 במרץ 1995, סקוטלנד) היה לורד סקוטי, ראש שבט פרייזר מלובאט ומפקד קומנדו בריטי במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייזר נולד לסיימון ג'וזף פרייזר, לורד לובאט ה-14 וללאורה, בתו של תומאס ליסטר, ברון ריבלסדייל ה-4. פרייזר למד בקולג' אמפלפורת' שם היה חבר בתוכנית ההכשרה לקצונה של צבא בריטניה ובקולג' מגדלנה באוניברסיטת אוקספורד, שם הצטרף ליחידת פרשים של האוניברסיטה, וב-1930 קיבל דרגת לוטננט שני ביחידת סיירי לובאט. בשנת 1931 הועבר פרייזר לצבא הרגיל, עדיין בדרגת לוטננט שני, למשמר הסקוטי. שנה לאחר מכן ירש את תוארו של אביו כלורד לובאט ה-15 וכראש ה-25 של שבט פרייזר מלובאט. באוגוסט 1934 הועלה לדרגת לוטננט וב-1937 הועבר לכוחות המילואים.
ב-10 באוקטובר 1938 נישא פרייזר לרוסמונד ברוטון ולזוג נולדו שישה ילדים.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1939 מונה פרייזר לקפטן ביחידה בה שירת. לקראת 1940 התנדב פרייזר לצבא הבריטי ולבסוף צורף ליחידת הקומנדו מספר 4. ב-3 במרץ 1941 נשלח יחד עם יחידתו לאיי לופוטן שבשליטת נורווגיה במהלך מבצע קליימור, בו השמידו מספר מפעלי שמן דגים, מספר מצבורי דלק ו-11 ספינות. במהלך המבצע נתפסו מספר ספרי קוד גרמניים, ונתפסו 216 עמדות גרמניות. כ-315 נורווגים ברחו יחד עם הקומנדו בחזרה לאנגליה.
באפריל נשלח יחד עם יחידתו לפלישה בעיר הרדלוט. בפלישה פיקד פרייזר פיקד על כ-100 חיילי יחידת קומנדו 4 ועל כ-50 חיילים קנדים מהבריגדה המלכותית של ניו ברונסוויק. על פעולתו בפלישה הזאת קיבל פרייזר את הצלב הצבאי.
ב-1942 הועלה פרייזר לדרגת ליטננט קולונל וקיבל את הפיקוד על יחידת קומנדו 4. ופיקד עליה במהלך מבצע ג'ובילי ב-19 באוגוסט 1942. יחידתו תקפה והשמידה סוללת תותחים של 6 תותחי מ"מ, על פעולתיו במצע זה קיבל פרייזר את אות השירות המצוין[3]. בשנת 1944 הועלה פרייזר לדרגת בריגדייר ופיקד על בריגדת השירותים המיוחדים הראשונה. ביום הפלישה לנורמנדי נחת פרייזר יחד עם יחידתו בחוף סורד[4].

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייזר הושבת מהלחימה עקב פציעתו בצרפת, ולמרות ניסיונותיו לא הוחזר לשירות סדיר, אלא הוגדר כאיש מילואים ב-1949. הוא מונה על ידי וינסטון צ'רצ'יל למפקד חיל הג'נטלמנים של בית הלורדים.

דמותו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של פרייזר מוזכרת בספר רומן רוסי מאת מאיר שלו.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במערכת האצולה הסקוטית פרייזר היה לורד באחוזת לובאט, אך למשפחה ניתנה גם ברונות במערכת האצולה הבריטית. במקרה כזה לורד לובאט משתמש בתואר הסקוטי אף על פי שתואר ברון בכיר מלורד.
  2. ^ בנו הבכור של פרייזר נפטר מדום לב לפני מותו שלו ב-1995, כך שנכדו ירש אותו בתור לורד לובאט ה-16.
  3. ^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמוד 487.
  4. ^ קורנליוס ראיין, "היום הארוך ביותר", הוצאת מערכות, 1962, עמודים 216-218.
  5. ^ מאיר שלו, רומן רוסי, תל אביב: עם עובד, 1988, עמ' 126, 256.