סייני

**סייני**
**Sejny**
סמל סייני סמל סייני	דגל סייני דגל סייני
	"בית הכנסת הלבן" בעיירה
מדינה	פולין
פרובינציה	פודלסיה
מחוז	סייני
שטח	4.49 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	5,075 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	54°7′N 23°22′E / 54.117°N 23.367°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.sejny.home.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי סייני

סֶיינִי (בפולנית: Sejny) היא עיירת מחוז בפרובינציית פודלסיה שבצפון-מזרח פולין, בסמוך לגבול ליטא ועל גדות נהר מאריחה. עד השואה התקיימה בה קהילה יהודית.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סייני נזכרת לראשונה בשנת 1552 ככפר בבעלות אצולה, ובשל מיקומה בנתיב סחר בין פולין וליטא ועריכת ירידים במקום, בשנת 1593 הוענקו לה זכויות עיר.

בחלוקת פולין השלישית, בסוף המאה ה-18, נכללה העיירה בתחום פרוסיה, ובשנת 1815 נכללה בתחום פולין הקונגרסאית. במהלך המאה ה-19 נפתחו בעיירה מספר מפעלים, ואוכלוסייתה גדלה. בשנת 1919 נערכה שם התקוממות סייני.

יהודי סייני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים ישבו בעיירה עוד במאה ה-17, ובשנת 1778 נחנך בה בית כנסת מפואר. מסוף המאה ה-18 גדלה האוכלוסייה היהודית בעיירה, עד שהגיעה בשנת 1857 ל-2,368 איש, רוב תושביה, חרף האיסור הרשמי על התיישבות יהודים באזור. הקהילה המקומית נודעה ברבניה שהיו מפורסמים בליטא כולה, בהם: רבי יהודה בכרך מחבר "נימוקי הגרי"ב" על כל התלמוד הבבלי וספרים נוספים; רבי משה יצחק אביגדור, מחבר "פרדס רמונים", שאף יסד בעיר ישיבה גדולה בסגנון ישיבת וולוז'ין; רבי משה בצלאל לוריא, מגדולי דורו, והרב חיים פישל אפשטיין^[1].

מסוף המאה ה-19 התקיימה בעיירה פעילות ציונית, ומראשית המאה ה-20 התקיימה בה גם פעילות של הבונד. במהלך הכיבוש הגרמני של העיירה במהלך מלחמת העולם הראשונה, פרעו אלו ביהודיה.

בין מלחמות העולם נמנו בעיירה 661 יהודים בלבד, אך נמשכה בה הפעילות הציונית, לצד פעילות של אגודת ישראל, שהפעילו ביישוב בתי ספר ותנועות נוער מטעמם.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1939 נכנסו לעיירה חיילי הצבא האדום, אך בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, עברה העיירה לשליטת הגרמנים. עם כניסת הגרמנים לעיירה, החלו בביצוע מעשי התעללות ביהודיה, וב-26 באוקטובר 1939 גירשו את כל היהודים שנותרו בעיירה אל עבר הגבול הליטאי.

573 היהודים שגורשו מהעיירה שהו למעלה משבועיים בשדה פתוח בשטח ההפקר הסמוך לגבול, בקור עז וללא מזון, וחלקם נפטרו במקום. משם כמה משפחות הגיעו לסובאלק, והיתר הצליחו לעבור את הגבול לליטא, ולהתפזר ביישובים שונים בה. לאחר פרוץ מבצע ברברוסה וכיבוש ליטא בידי הגרמנים נספו רובם.