סייף אל-עדל

סייף אל-עדל
سيف العدل

פוסטר של ה-FBI מ-2012 המציג את סייף אל-עדל
לידה	11 באפריל 1960 (בן 65) שיבין אל-כום, הרפובליקה הערבית המאוחדת
שם לידה	מוחמד סלאח א-דין אל-חלים זידאן
מדינה	מצרים
מקום מגורים	אלג'יריה
השתייכות
תקופת פעילות	מ-1976
דרגה	קולונל
השקפה דתית	אסלאם
תפקידים בשירות
מנהיג ארגון הטרור אל-קאעדה (דה פקטו) 1 באוגוסט 2022 – היום (3 שנים) → איימן א-זוואהירי
פעולות ומבצעים
מלחמת אפגניסטן

סיף אל-עדל (בערבית: سيف العدل, בתרגום מילולי: "חרב הצדק"; נולד ב-11 באפריל 1960 או 1963) הוא טרוריסט אסלאמיסטי ממוצא מצרי, המשמש כמנהיג דה-פקטו של ארגון הטרור אל-קאעידה. הוא חבר במועצת השורא של אל-קאעידה, ועמד בראש הוועדה הצבאית של הארגון מאז מותו של מוחמד עאטף בשנת 2001. עבר להתגורר באיראן לצד מספר בכירים נוספים בארגון.

שמו האמיתי הוא מוחמד סלאח א-דין אל-חלים זידאן (בערבית: محمد صلاح الدين الحليم زيدان). הוא קצין לשעבר בצבא מצרים בדרגת אלוף-משנה. הוא שירת בעבר בכוחות המיוחדים המצריים בשנות ה-80 והפך למומחה לחומרי נפץ. סולק מהצבא בשנת 1987 ונעצר יחד עם אלפי אסלאמיסטים באשמת ניסיון לשקם את הג'יהאד האסלאמי המצרי ולתכנן את הפלת משטרו של חוסני מובארכ. האישומים נגדו בוטלו, אך זמן קצר לאחר מכן עזב את מצרים לאפגניסטן, שם הצטרף בשנת 1988 למוג'אהדין במסגרת הארגון שקדם לאל-קאעידה – "מכתב אל-ח'ידמאת". בהמשך עמד בראש מחלקת ההסברה של אל-קאעידה, והיה מעורב בהפקת סרטוני וידאו של אוסאמה בן לאדן, שזכו לתפוצה עולמית.

בתחילת שנות ה-90, ככל הנראה נסע לדרום לבנון יחד עם פעילים נוספים, שם התאמנו עם חזבאללה אל-חיג'אז . מאוחר יותר הפך לחבר במועצת השורא של אל-קאעידה, ובשנת 1992 הצטרף לוועדה הצבאית שבראשה עמד מוחמד עאטף. הוא הדריך לוחמים של אל-קאעידה והג'יהאד האסלאמי המצרי באפגניסטן, פקיסטן וסודאן, וכן כוחות סומליים אנטי-אמריקאיים. כשהועבר לחרטום בשנת 1992, לימד מגויסים כיצד להשתמש בחומרי נפץ. ייתכן שתלמידיו כללו גם את הלוחמים הסומליים שהשתתפו בבקרב מוגדישו ב-1993. סיף גם הקים את מתקן האימונים של אל-קאעידה בראס קמבוני שבסומליה, סמוך לגבול קניה.

על פי דו"ח הוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר, ביולי 2001 התנגדו שלושה חברים בכירים במועצת השורא של אל-קאעידה – בהם סיף אל-עדל, סעיד אל-מצרי ומחפוז ולד אל-ואליד – להחלטתם של בן לאדן ואיימן א-זוואהירי לבצע את פיגועי 11 בספטמבר. בעקבות הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, קיבל סיף מקלט חשאי באיראן תחת פיקוח משמרות המהפכה. בשנת 2015 נחתם הסכם בין אל-קאעידה לכוח קודס של משמרות המהפכה להשיב את אל-עדל לאפגניסטן, אך הוא סירב והעדיף להמשיך לפעול מתוך איראן.

עוד לפני חיסולו של א-זוואהירי בשנת 2022, הפך אל-עדל למי שמנהל בפועל את מפקדי השטח של סניפי אל-קאעידה בסומליה, תימן וסוריה מתוך בסיס התקשורת שלו באיראן. דו"ח של האו"ם מ-2023 קבע שסיף אל-עדל נחשב למנהיג דה-פקטו של אל-קאעידה, אך לא הוכרז רשמית כאמיר הארגון, בשל הרגישות הפוליטית של ממשלת הטליבאן בהכרה בכך שזוואהירי חוסל בקאבול, וכן בשל האתגר התאולוגי והתפעולי הנובע מהמיקום של סיף באיראן השיעית. עם מותו של א-זוואהירי, סיף אל-עדל נותר אחד מהמייסדים הבודדים ששרדו. הוא מחזק את שליטתו על סניפי הארגון, מקדם מפקדים נאמנים ומגביר את השפעתו על הסניף בתימן – הידוע כאל-קאעידה בחצי האי ערב (AQAP) – תוך ציפייה להכרזה רשמית עליו כאמיר. כמו כן, ניסה להעביר את מפקדת הארגון המרכזית לתימן, שם יש לארגון נוכחות מבוססת זה מכבר.

ביוגרפיה

לפי ה-FBI, אל-עדל נולד ב-11 באפריל 1960. הוא הצטרף לצבא המצרי בערך ב-1976 והפך לקולונל בכוחות הצנחנים (אל-סאע׳ה) בשנות ה-80 כמומחה לחומרי נפץ, לאחר שככל כנראה עבר הכשרה בברית המועצות. הוא ברח ממצרים ב-1988 והגיע לאפגניסטן, שם הצטרף ל"מכתב אל-ח׳דאמאת", ארגון קטן אך ממומן היטב, בעיקר על ידי מצרים וערב הסעודית, שהיה המקור ממנו צמחה אל-קאעידה. הוא שימש מדריך נפץ למגויסים טריים ונשאר באפגניסטן לאחר המלחמה כדי לאמן את מגויסי הטליבאן החדשים. אמיר "א-שבאב" הסומלי לשעבר, אחמד גודאנה, אמר שאל-עדל ויוסוף אל-עיירי (שהפך לימים למנהיג אל-קאעידה בערב הסעודית) מילאו תפקיד חשוב בקרב מוגדישו ב-1993, בכך שסיפקו אימון והשתתפו ישירות בלחימה נגד הכוחות האמריקנים. לאחר 1994, אל-עדל הצטרף לאוסאמה בן לאדן בסודאן.

זהותו

עד שנת 2012 הייתה מחלוקת גדולה לגבי שמו וזהותו האמיתית של אל-עדל. לדברי הפרופ' עומר אשור מאוניברסיטת אקסטר, ה-FBI בלבל בין קורות החיים של שני אנשים שונים: מוחמד סלאח א-דין אל-חאלים זידאן ומוחמד אבראהים אל-מכאווי, שניהם קולונלים בצבא המצרי. אשור טוען שהתמונות של אל-עדל ברשימת המבוקשים של ה-FBI מציגות את זידאן. כיום, מרבית סוכנויות המודיעין והחוקרים סבורים שזהותו האמיתית של אל-עדל היא זידאן. מכאווי נעצר במצרים ב-29 בפברואר 2012 כשנחת בקהיר מפקיסטן. במהלך חקירתו, הכחיש שהוא אל-עדל וטען שפרש מאל-קאעידה כבר ב-1989. הוא נישא בפקיסטן והקים שם משפחה, והביע תסכול מהשימוש בשמו בתור אל-עדל. עורך דין מצרי טען שמכאווי אכן היה קצין צבא מצרי שנעצר בשנות ה-80 בשל קשרים לארגונים ג'יהאדיסטים, אך הוא אינו אל-עדל. אל-עדל האמיתי, שמתגורר כיום באיראן, שימש כמפקח על אבטחתו האישית של בן לאדן, ונחשב ל"לוחם מקצועי ומנוסה" בתנועה הג'יהאדיסטית. נומאן בנותמן , לשעבר פעיל בקבוצת הלחימה האסלאמית הלובית , טען שפגש את שניהם – את מכאווי ואת אל-עדל. יש המאמינים שאל-עדל השתמש בשם מכאווי בתור שם בדוי.

קשרים

מספר חודשים לפני הפיגועים בשגרירויות ב-1998, סייע אל-עדל לבן לאדן להעביר את אנשיו מנאג'ים ג'יהאד לחוות טארנאק. הקבוצה טיפלה בניגוד לרצונה בנער קנדי בן 16 בשם עבד א-רחמן ח'אדר, בנו של אחמד ח'אדר, בגלל התנהגות בעייתית שלו. לבסוף, בן לאדן הורה לאל-עדל לשלוח אותו חזרה הביתה.

בערך בשנת 2000, התגורר אל-עדל בקאבול. מכשירי הקשר המקומיים כונה "#1". ב-9 בספטמבר 2001 פנה אליו פרוז עלי עבאסי , גבר בריטי שהתאסלם, שכה התרשם מהריגתו של אחמד שאה מסעוד, עד שביקש להתנדב למשימה דומה.

בתחילת נובמבר 2001, הכריז ממשל הטליבאן על הענקת אזרחות אפגנית רשמית לאל-עדל, בן לאדן, א-זוואהירי, מוחמד עאטף ושיח' אסים עבד א-רחמן. במהלך ההפצצות האמריקאיות בקנדהאר, נכח אל-עדל במקום וראה את מותם של מספר בכירים ובני משפחותיהם. ב-18 בנובמבר שהה בביתו עם מספר פעילים אחרים. לפנות בוקר, העיר אותם דקות לפני שהמבנה של צדקה בשם אל-וופא הופצץ. בהמשך היום שמע שגם פעילים נוספים נהרגו או נפצעו. לאחר תקיפה נוספת, קבוצה מביתו התפנתה בשל חשש לתקיפות נוספות. לאחר ששמע על הפצצת שיירת נשים בדרך לבנג'וואי, שלח שיירת סיוע בת 4–6 כלי רכב, שנפגעה גם היא על ידי מסוקים אמריקאים. כמה נשים וילדים נהרגו.

"צוות הטנק כולו נמלט. רסיס פגע בחאלד בראשו, שיתק את צד שמאל של גופו. הוא החלים אחרי ארבעה חודשים, פרט להשפעה קלה ביד שמאל." — סעיף אל-עדל מתאר תקיפה אמריקאית בנובמבר 2001 ליד קנדהאר.

מאז חיסולו של מוחמד עאטף, הופיעו דיווחים בתקשורת שלפיהם סיף אל-עדל ירש את מקומו כמפקד הצבאי של ארגון אל-קאעדה. הוא כלול ברשימת המבוקשים של ה-FBI מאז 2001, ופרס של 10 מיליון דולר מוצע עבור מידע שיוביל למעצרו. לפי מקורות מערביים, אל-עדל מתגורר באיראן מאז ראשית שנות ה-2000. לאחר הפלישה האמריקנית לאפגניסטן, נמצא באיראן תחת חסות חשאית של משמרות המהפכה. הוא נחשב לאידאולוג התומך בשיתוף פעולה עם איראן לצורך קידום מהפכות אנטי-אמריקאיות. ישנם דיווחים על קשר אישי בינו לבין מפקד כוח קודס לשעבר, קאסם סולימאני, וכן על עימותים בין לוחמי אל-קאעדה לכוחות בפיקודו של סולימאני בסוריה. לאחר השתלטות מחודשת של הטליבאן על אפגניסטן בשנת 2021, הועלתה אפשרות שאל-עדל עבר לשם, על רקע מאמר בתקשורת של אל-קאעדה ששיבח את שלטון האמירות החדשה וקרא למוסלמים להגר אליה.

מאז שנת 2011 נקשר שמו של אל-עדל לחטיפתו של העיתונאי האמריקני דניאל פרל בשנת 2002.

אל-עדל, לצד סעד בן לאדן, נקשר גם לפיגוע ההתאבדות המשולב בריאד שאירע ב-12 במאי 2003. על פי דיווחים, ארצות הברית העבירה לאיראן התרעה מוקדמת, אך האיראנים נמנעו מלפעול. לפי משפחתו של סעד ולפי עדותו של דובר אל-קאעדה לשעבר סולימאן אבו גית', השניים היו נתונים באותה עת במעצר באיראן. בשנת 2004 פרסם אל-עדל מדריך טרור שכותרתו "הבסיס של החלוץ" – כפל לשון המתכתב עם משמעות השם "אל-קאעדה" ועם המונח "חלוצי הכיבוש".

בשנת 2001 נמלט לאיראן, שם הושם תחת מעצר בית. במרץ 2010 דווח כי שוחרר לכאורה במסגרת עסקת חילופי שבויים עם דיפלומט איראני, והמשיך לצפון פקיסטן. דיווחים שונים הצביעו על שהותו באזור וזיריסטן, אך נטען גם כי שב לאיראן ב-2011. קיימת מחלוקת בשאלת מעצרו האפשרי בקהיר בשנת 2012. על פי דיווח מ-2015, הועבר במסגרת עסקת חילופי שבויים בין איראן לאל-קאעדה בתימן. בשנת 2016 פורסמו דיווחים על שליחותו לסוריה, במטרה להתמודד עם המעורבות הרוסית בזירה. העיתון Long War Journal דיווח באותה תקופה כי הוא עדיין שוהה באיראן. גם לאחר חיסולו של איימן אל-זוואהירי בשנת 2022, דיווחים שונים העידו שאל-עדל ממשיך לשהות באיראן – דבר שהקשה על מימוש הנהגתו בארגון. בפברואר 2023 קבע דו"ח של האו"ם, בהתבסס על מידע מודיעיני ממדינות חברות, כי הנהגת אל-קאעדה עברה למעשה לידיו של סיף אל-עדל.

כתיבתו

"אנו אומרים למי שמבקש ניצחון מהיר, שמלחמה מסוג זה שמנוהלת על ידי המוג'הידין מבוססת על נשימה ארוכה, התשה והטלת אימה על האויב – ולא על אחיזה בשטח".

— סיף אל-עדל, מרץ 2003

בשנים 2002–2024 יוחסו לסיף אל-עדל שורת כתבים שחשפו את עמדותיו בנוגע לאסטרטגיה של הג'יהאד העולמי. ב-2006 פרסם המרכז למלחמה בטרור בווסט פוינט מסמכים שיוחסו לאל-עדל. באחד מהם, חתום בשם "עומר הסומלי", הוא מתאר פעילות בדרום סומליה בשנות ה-90. במכתב מ-2002, תחת שם העט עבד אל-חלים עדל, הוא מבקר בחריפות את בן לאדן, מאשים אותו בתבוסות של הארגון בשל יהירותו וחוסר הקשבה. הנמען "מוח'תאר" הוא כנראה ח'אלד שיח' מוחמד. ב-2004 יוחסה לו כתיבה של מדריך האימונים "מחנה הצבאי אל-באטאר", ובמרץ 2005 פורסם מסמך אסטרטגי לשנים הבאות, שבו נוסחו עקרונות הפעולה של הג'יהאד: דיוק מבצעי, פיקוח דתי ויעדים לטווח קצר וארוך להקמת מדינה אסלאמית. ב-2007 פורסם יומן שיוחס לו, שבו הוזכר גם רמזי בן א-שיב. ב-2010 שלח סדרת מכתבים שבהם מתח ביקורת על הפגמים הדתיים של לוחמי הג'יהאד, וב-2011 כתב חמישה מכתבים נוספים בנושא האביב הערבי. ב-2015 פרסם הספד לאבו ח'אלד אל-סורי, ממייסדי אחראר א-שאם, בו תקף את דאעש על עיוות האסלאם. בספטמבר 2024 פורסם באינטרנט ספר פרשנות שלו ל"33 אסטרטגיות מלחמה" מאת רוברט גרין, לראשונה תחת שמו האמיתי – מוחמד סלאח א-דין זידאן. בספר הוצגה אסטרטגיה חדשה לג'יהאד, המבוססת על שיתוף פעולה עם מדינות וארגונים שונים לצורך מטרה אחת – חורבן המערב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סייף אל-עדל בוויקישיתוף