סייקלקאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סייקלקאראנגלית: cyclecar) הייתה מכונית קטנה וקלת משקל שיוצרה בארצות הברית ובאירופה עד לתחילת העשור השני של המאה ה-20. מטרת הרכב היה להשלים את הפער בין אופנוע לבין מכונית. בחלק משמעותי של הדגמים נהג ואדם נוסף ישבו בצורת טנדם. יצור מכוניות סייקלקאר הופסק כאשר מכוניות של יצרנים מובילים נעשו נגישים יותר וזולים יותר.

בדרך כלל המכונית הייתה מצוידת במנוע בעירה פנימית עם צילינדר בודד. לפעמים מנוע שמיועד לאופנוע היה מותקן במכוניות מדגם זה. כל הדגמים היו מצוידים במצמד. מכיוון שבהרבה מכוניות הנעה הייתה רק לגלגל בודד לא היה צורך בדיפרנציאל.

סייקלקאר הפך לרכב פופולרי בעקבות הקלות במיסוי וברישוי. ב-14 בדצמבר 1912 סוכם על סיווג בינלאומי לפיו מכוניות עם משקל עד 150 ק"ג הוגדרו "סייקלקאר קל" ומכוניות עם משקל עד 350 ק"ג "סייקלקאר כבד".

מכוניות סייקלקאר ראשונות הופיעו בשנת 1910. מספר יצרנים גדל מעשרות למאות במדינות אירופה השונות. היו יצרנים שלא העריכו ימים דוגמת JPL ו-Lecoy אך היו גם שהתקיימו לאורך תקופה ארוכה יחסית דוגמת GN.

בתחילת העשור השני של המאה ה-20 יצרנים מובילים דוגמת פורד הצליחו להוריד באופן משמעותי את עלויות הייצור והוא ירד מתחת לעלות מכונית סייקלקאר. תופעה דומה התרחשה באירופה עם סיטרואן ו"אוסטין" הבריטית. כתוצאה מכך פסי הייצור של סייקלקאר נסגרו. חלק מהיצרנים הצליחו לשרוד תוך מעבר לייצור אופנועים.

בתקופת הזוהר בין השנים 19131920 נערכו מרוצי מכוניות נפרדות לדגם זה, לרבות בלה מאן בשנת 1920.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Aiga carrental cropped.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כלי רכב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.