סילביה פון הארדן
 | |
| דיוקן העיתונאית סילביה פון הארדן, אוטו דיקס | |
| לידה |
28 במרץ 1894 המבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
4 ביוני 1963 (בגיל 69) Rickmansworth, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
גרמניה |
| שפות היצירה |
גרמנית |
  | |
סילביה פון הארדן (בגרמנית: Sylvia von Harden; נולדה ב־28 במרץ 1894 – נפטרה ב־4 ביוני 1963), הידועה גם בשם סילביה פון האלה, הייתה עיתונאית ומשוררת גרמנייה. במהלך הקריירה שלה כעיתונאית כתבה עבור עיתונים רבים בגרמניה ובאנגליה. היא מוכרת במיוחד כמי שהונצחה בדיוקן מפורסם של אוטו דיקס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סילביה פון הארדן נולדה בשם סילביה פון האלה בהמבורג. היא אימצה את השם פון הארדן כשם עט בעל ניחוח אריסטוקרטי. בין השנים 1918–1920 כתבה טור ספרותי במגזין החודשי Das junge Deutschland ("גרמניה הצעירה"), ובין 1919–1923 כתבה גם עבור כתב העת Die Rote Erde ("האדמה האדומה"). בתקופה זו התגוררה עם הסופר פרדיננד הארדקופ, ממנו נולד לה בן.
במהלך שנות ה־20 התגוררה בברלין ופרסמה שני קובצי שירה, האחד בשנת 1920 והשני ב־1927.
היא נודעה בעיקר בשל דיוקנה בציורו של האמן אוטו דיקס, שכותרתו "דיוקן העיתונאית סילביה פון הארדן". הציור מציג דימוי אמביוולנטי של "האישה החדשה": פון הארדן מופיעה בו עם שיער קצוץ, מונוקל, סיגריה ביד וקוקטייל על השולחן שלפניה. ציור זה שוחזר בסצנות הפתיחה והסיום של הסרט "קברט" משנת 1972.
בשנת 1959 פרסמה פון הארדן מאמר בשם Erinnerungen an Otto Dix ("זיכרונות מאוטו דיקס"), שבו תיארה את נסיבות היווצרות הדיוקן. לפי דבריה, דיקס ניגש אליה ברחוב ואמר:
"אני מוכרח לצייר אותך! את מייצגת תקופה שלמה!"
"אתה רוצה לצייר את עיניי הכהות, את אוזניי המקושטות, את אפי הארוך, את שפתי הדקות; אתה רוצה לצייר את ידיי הארוכות, את רגליי הקצרות, את כפות רגליי הגדולות - דברים שרק מרתיעים אנשים ולא מהנים איש?"
"תיארת את עצמך באופן מבריק, וכל זה יוביל לדיוקן שמייצג תקופה שאינה עוסקת ביופי החיצוני של האישה, אלא במצבה הנפשי."
הציור נחשב לדוגמה מובהקת של זרם "האובייקטיביות החדשה" באמנות, והוא מוצג כיום במוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בפריז.
בשנת 1933 עזבה פון הארדן את גרמניה ויצאה לגלות עצמית באנגליה, שם המשיכה לכתוב, אך הצלחתה הייתה מועטה יותר. באפריל 1943 פרסמה מאמר בעיתון הגולים Die Zeitung, שבו תיארה את עבודתה במשמרות במפעל, תוך שימוש בטון נלהב שהיה אופייני לפרסומים בעיתות מלחמה, וציינה כי חשה חלק ממשפחת העובדים שם.
פון הארדן נפטרה בשנת 1963.