סימון דנקוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סימון (שמעון) דנקוביץ
אין תמונה חופשית
לידה 28 בפברואר 1834
צ'נסטוחובה, Military ensign of Vistula Flotilla of Congress Poland.svg פולין הקונגרסאית
פטירה 8 במאי 1910 (בגיל 76)
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית  האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום פעילות טרנופול, סוצ'אבה, בוהמיה, סופיה
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תפקידים נוספים הרב הראשי ליהודי בולגריה
בני דורו מוריץ גרינוולד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב ד"ר סימון (שמעון) דנקוביץגרמנית: Simon Dankowitz, בפולנית: Simon Dankowicz;‏ 28 בפברואר 1834, צ'נסטוחובה, פולין הקונגרסאית8 במאי 1910, וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית[1]) היה הרב הראשי לנסיכות בולגריה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון דנקוביץ נולד בצ'נסטוחובה. הוא הוסמך לרפואה בווארשה ובהמשך הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בברסלאו. לאחר הסמכתו שב לווארשה והתקרב לחוגי תנועת ההשכלה היהודית. במקביל הצטרף לתנועה הלאומית הפולנית וב-1863 לחם במהלך מרד ינואר הפולני ונפצע בקרבות. לאחר שהות בקרקוב[2] עבר לסוצ'אבה ובה כיהן כרב. בהמשך עבר לבוהמיה וכיהן שם כרב ראשי במספר קהילות.[3][4]

ב-1885 עם הגיעו לגיל 80, התפטר הרב הראשי ליהודי בולגריה גבריאל אלמושנינו. לאחר מספר חודשים אישר שר החוץ והדתות קונסטנטין סטואילוב את בקשת נציגי הקהילות היהודיות למינוי רב מחוץ לבולגריה. ב-1887 התקיימו הבחירות הראשונות לוועדי הקהילות בבולגריה וההנהגה הנבחרת הטילה על אברהם דויצ'ון לוי לעמוד בראש ועדת איתור רב ראשי ליהודי בולגריה. חברי ועדת האיתור נועדו עם הרב דנקוביץ, הציעו לו את התפקיד והוא נעתר.

בינואר 1889 נערך הכינוס השלישי של ועדי הקהילות אשר בחר ברב דנקוביץ לתפקיד הרב הראשי. בפברואר 1889 אישר שר החוץ והדתות דימיטר גרקוב את הקמת הקונסיסטוריה היהודית והנהלתה הורכבה משלושה חברים ובכלל זה הרב דנקוביץ. בתקופת כהונתו של הרב דנקוביץ אירעו מספר תקריות אנטישמיות ובכלל זה עלילת דם. בעקבות התקריות הוציא לאור הרב דנקוביץ את ספרו "היהודים והדם" ובו הוא מפריך את המיתוס האנטישמי.

בספטמבר 1891 הוזמן הרב דנקוביץ לפתיחת מושב האספה הלאומית הבולגרית. הרב התיישב ליד ראש הכנסייה הבולגרית ולא במקום שהוקצה לו בתא הדיפלומטים הזרים, משום שסבר שכך ראוי יותר. שר החוץ והדתות דימיטר גרקוב התעמת עם הרב דנקוביץ, ולאחר ויכוח אשר גלש לטונים גבוהים הורה לרב לשבת במקום שהוקצה לו. למחרת תבע השר גרקוב מראשי הקונסיסטוריה לפטר לאלתר את הרב דנקוביץ. ניסיונות פשרה לא הועילו והרב נאלץ לעזוב את תפקידו ואת בולגריה.[5]

ב-1891 התמנה הרב דנקוביץ למנהל בית הספר של הקהילה היהודית בטרנופול ולמטיף בבית הכנסת. שנה מאוחר עזב את טרנופול.[3] סימון דנקוביץ נהרג בתאונת כרכרה בווינה ב-1910 ונקבר בחלקה היהודית בבית הקברות המרכזי בווינה, לצד רעייתו מארי (Marie) שנפטרה שבועיים לפני כן ובנו פיליפ (Philipp;‏ 1898-1877).[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרטי קבורתו של הרב דנקוביץ בבית העלמין בווינה, אוחזר ב-7 במאי 2015.
  2. ^ Krakow Jewish Reform Committee - 1870, באתר kehilalinks.jewishgen.org, אוחזר ב-8 במאי 2015 (באנגלית).
  3. ^ 3.0 3.1 נתן מיכאל גלבר, הקהילה היהודית בטרנופול, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - סדרת פולין, ירושלים, 1955, עמודים 107-105.
  4. ^ הקהילה היהודית בטרנופול, באתר הספרייה היהודית המקוונת, אוחזר ב-7 במאי 2015 (באנגלית).
  5. ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר השחרור מעול העותומנים (1898-1878), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 71-63, 83.
  6. ^ צילום המצבה בבית העלמין בווינה, אוחזר ב-8 במאי 2015.