סימון וואה

סימון ווּאֶה
Simon Vouet

דיוקן עצמי 1626/1627
לידה	9 בינואר 1590 פריז
פטירה	30 ביוני 1649 (בגיל 59) פריז
לאום	צרפתי
תקופת הפעילות	? – 30 ביוני 1649
תחום יצירה	ציור ורישום
זרם באמנות	בארוק
יצירות ידועות	לואי השלושה עשר, תצוגה בבית המקדש, Mary Magdalene
בן או בת זוג	Virginia Vezzi (אפריל 1626)

סימון ווּאֶה (בצרפתית: Simon Vouet, ‏9 בינואר 1590, פריז – 30 ביוני 1649, פריז) היה צייר ורשם הידוע בעיקר כמי שהביא את ציור הבארוק מאיטליה לצרפת.

ילדותו

ווּאֶה נולד בפריז ב 1590. אביו היה צייר בשם לורנס (Laurent Vouet) סביר להניח שסימון רכש אצלו את יסודות הציור. בגיל צעיר הוא עבר להתגורר באנגליה והיה חלק מפמליית הברון מסנסי, השגריר הצרפתי בקונסטנטינופול. באנגליה הוכר כילד מחונן וצייר דיוקנאות. ישנן עדויות שצייר דיוקנאות ברמה גבוהה כבר בגיל 14 (ציור של גברת). אין ספק שסימון וואה ביקר בקונסטנטינופול (איסטנבול) בהזמנת השגריר הצרפתי ב-1611–1612 לפני שעבר להתגורר באיטליה.

"תצוגה בבית המקדש", סימון וואה, 1641
הלובר, פריז

התקופה האיטלקית

באיטליה סימון וואה פעל בשנים 1613–1627. תחילה הגיע לוונציה וממנה כעבור שנה לרומא. בה היה עיקר פועלו. היה נשיא האקדמיה של סן לוקא ברומא, והזר הראשון שהוזמן לקשט את בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. יחד עם זאת יש לציין שמהעיר רומא יצא למספר מסעות עבודה, קצרים שהניבו יצירות בעלות חשיבות רבה.

1612–1613 – ונציה

כשהגיע לוונציה, עירם של גדולי הדור, יוצרי האסכולה הוונציאנית בליני, טיציאן, ורונזה וטינטורטו שהיו מתחרים מרים ביניהם, וגם השפיעו זה על זה. וואה תופס את שטיציאן שאב מבליני ולימד כאן. הוא ראה כיצד ורונזה הניעה את התפיסה הוונציאנית שלו אבל בית הספר ע״ש רוקו - היה להשראתו הגדולה. שנה הוא התבונן בעבודותיו של בליני, טיצ׳יאן וטינטורטו לפני שעזב את איטליה ביקר בוונציה. מהתבוננות בעבודתו משנת 1615 "הסעודה האחרונה" או בציור משנת 1618 ״מגדת העתידות״, בעבודתו משנת 1620, ״הלידה״, וב "צליבה" משנת 1622 (מוצגת בגנואה) ויותר מכך ביצירת המופת ה-"Crucifixion" משנת 1636–1637 (מוצגת בליון, צרפת) גם משנת 1624 ״הפיתויים של פרנסיס הקדוש״ ניכר כי ההשפעה של טינטורטו עליו, מכרעת.

רומא 1613–1627

בשנת 1613, וואה היה ברומא, (חוץ מהזמן הקצר בו שהה בג'נובה,) בה עבד עבור משפחת דוריה בשנת 1621–1622, הוא חי ופעל רוב זמנו ברומא עד שחזר לצרפת ב-1627. ככל הנראה וואה ביקר זמן קצר במילאנו, פיאצ'נזה, פארמה, בולוניה ופירנצה. בשנת 1617 וואה החל לקבל מלגה ממלך צרפת ושנה לאחר מכן גם קצבה מלכותית. עד לשנת 1620 וואה ביסס את עצמו כראש הקהילה הצרפתית ברומא; הוא זכה להכרה כצייר וערך עבודותיו עלה מאוד. גדולי האספנים של איטליה היו רוכשים את עבודותיו: משפחת ברבריני, פאולו ג'ורדנו, אורסיני קאסיטנו דל פוזו, ווינצנזו ג׳יוסטיניאני. עבודותיו נמצאות כיום באוספים החשובים ביותר בעולם.

בשנת 1620 יצא לעבוד בנאפולי באותה שנה הוא פגש את מי שהיה לאחד מתלמידיו הגדולים ולנטין דה בולון (צר') (1591-1632). ב-1621 צייר בג'נובה (1621–1622) את ה"צליבה" (Crucifixion) עבודה מרשימה, שיסודות הציור הוונציאני ניכרות בה ובמיוחד ההשפעה של טינטורטו, עבור כנסיית הקדוש אמברוג'יו (Sant' Ambrogio, Genoa). בשנת 1624 הוא זוכה להכרה מרשימה נוספת. ווואה מוזמן לעמוד בראש האקדמיה של סן לוקא ברומא, המוניטין שלו מגיע לשיא חדש בהזמנה שקיבל מהוועדה של בזיליקת פטרוס הקדוש בותיקאן, והיה לזר היחיד שזכה בכבוד זה. לרוע המזל נוטרו רק סקיצות מקוטעות מעבודה זו. וואה תכנן ועיצב את הקפלה החמישית משמאל בכנסיית סן לורנצו בלוצינה, שבכיכר סאן לורנצו, במרכז רומא (Piazza San Lorenzo ליד רח׳ הקורסו) כאן יצר שתי תמונות על חיי פרנצ'סקו הקדוש מאסיסי.

בשנת 1626 וואה התחתן ברומא. ובשנת 1627 שוב יצא למסעות, הפעם למודנה ובולוניה ולפני שעזב את איטליה שב וביקר בוונציה.

בין עבודותיו החשובות מתקופת רומא

״הלידה של הבתולה״ (1614) (the birth of the Virgin Mary) שנמצאת בכנסיית סנט פרנצסקו ריפה (רובע טרסורסה) (The church of San Francesco d'Assisi a Ripa Grande), "מגדת העתידות" (1618) (Fortune Teller) מוצגת בקנדה, אוטווה, גלריה לאומית ציור שזכה להרבה העתקות במשך השנים - עבודה מרשימה ומאוד מיוחדת. עבודה ייחודית נוספת: "בני הזוג הלא מתאימים (ואניטס)" 1621 - (The ill-matched couple (Vanitas, מוצגת במוזאון הלאומי בוורשה, "הצליבה" (Crucifixion 1621-2) לכנסיית סנט' אמברוג'יו שהוזכרה לעיל, שנמצאת בגנואה (זו למעשה עבודת הכנה ליצירת מופת שיצר בפריז תחת נושא זה). "ברית המילה" ו"הפיתויים של פרנסיס הקדוש״ (Temptation of St. Francis) (1622), כנסיית סנט אנג'לו סגנו (Saint Angelo Segno), נאפולי גם עיטורי הקפלה אלאליוני (Alaleoni) ברומא (1623) "הקדוש ג'רום והמלאך" (1625 - Saint Jerome and the Angel) מוצגת בגלריה הלאומית, וושינגטון, ״המשפחה הקדושה״, מוצגת בסן פרנסיסקו (1625 - Holy Family with Saint John the Baptist) וכן, כנראה בשנת 1626, ״הופעת הבתולה בפני ברונו הקדוש״ (The Virgin appearing to St. Bruno).

התקופה הצרפתית

אלגוריה La Richesse, סימון וואה, 1640 (הלובר)

בשנת 1627 קיבל סימון וואה את ההצעה המפתיעה ממלך צרפת לואי ה-13 לשוב לארצו. המלך טען שצרפת חסרה ידע בתחום אמנות הציור החדש וביקש מוואה לבוא לפריז, כדי לתרום מכישרונותיו. לא עוד ברוק איטלקי, "אמרו מעתה ציור צרפתי עכשווי" אמר סימון וואה והוסיף "בתקופתנו אמנות הציור פותחת דרכים להתנהלות אצילית ויופי שטרם נראה". מספרים שדמי הציור שלו היו הגבוהים ביותר באותם זמנים. במקביל לעבודתו כצייר וואה הדריך ציירים צעירים, בין המוכשרים שזכו להשתלם אצלו: אסטאש לה סואר, ניקולא ופייר מיניאר, ושארל לברון.

הקרדינל רישלייה שהחל לבנות את הפלה רויאל בשנת 1629 הצטרף למזמינים מתמונותיו ובשנת 1632 החל וואה לעבוד גם עבור רישלייה שהיה אחד האנשים החזקים והיותר משפיעים בצרפת. באותה שנה (1632) החל הצעיר המוכשר אֶסְטָאש לה סואר לרכוש השכלה בציור הגבוה אצלו, מה שהביא בסופו של תהליך למה שמכנים כיום אמנות צרפתית והברוק הצרפתי.

השילוב בין השפעות האיטלקיות המוערכות בחברה הגבוהה עם חידושים של סימון וואה נתפסו כשלמות ביצירתו החדשה: "תצוגה בבית המקדש" (Presentation in the Temple - 1640-41 Musée du Louvre, Paris). יצירת מופת, שמוצגת בלובר, פריז. באותה שנה יצר וואה גם את האלגוריה - La Richess שגם היא מוצגת בלובר, אבל מתכתבת עם Doni Madonna של מיכלאנג'לו (מוצגת באופיצ'י, פירנצ'ה) ויש הרואים בה המשך של ציורי התקרה שלו (בוותיקן, רומא), או אף שיפור והעצמה של הכוח הרוחני שנעדר מציורי הקיר שב'סיסטינית'. השוו למשל, עם The (Libyan Sibyl (1511.

ההישגים לא הביאו שלווה לאמן הגדול. באותה שנה (בשנת 1640) ניקולא פוסן הגיע לפריז (1640–1642). הקרדינל רישלייה הזמינו לשוב לפריז כדי לפקח על העבודה האמנותית שנעשתה בארמון הלובר. סימון וואה קינא, הוא נחל תבוסה. הקריירה של פוסן רב הכישרון איימה להאפיל על הקריירה של הגאון, מה שהביא להערת המלך: הנה וואה, לכוד היטב ("There's Vouet nicely trapped").

פוסן צייר תמונות אחדות (נהדרות) בהזמנת רישלייה וחזר לרומא ב-1643. סימון וואה נשם לרווחה אך לא לזמן רב. פוסן פינה את הדרך לעליונותו בחוזרו לרומא. אך מות פטרוניו: המלך לואי ה-13 (נפטר 1643) ורישלייה הלך לעולמו שנה קודם לכן (1642) הקשה על התקדמותו המטאורית בשמי האמנות. יצירתו בצרפת בהחלט הגיעה לשיאים חדשים והוא לחדשנות שהעלתה את הישגיו בצרפת אפילו מעל לאלו בתקופת עבודתו באיטליה. סימון וואה, ככל האמנים הגדולים באמת, התפתח והתקדם לאורך כל חייו. הוא היה לצייר המשפיע ביותר בצרפת וזכה בתלמידים מכוננים. יצירתו שגשגה והניעה את התפתחות האמנות של הציירים בעולם.

חלקו של וואה בהתפתחות הציור הצרפתי הובטח, אבל נעדר, לצער אוהבי האמנות, רבות מהעבודות שלו בצרפת פורקו יצירות מופת נהרסו, ציורים דתיים שהכין עבור מזבחי כנסיות נלקחו על ידי נפוליון שחשק בתפארתן, ואחרות אבדו, למזלנו חלקן הועברו גם למוזיאונים.

מיצירותיו

• 

  'סימון וואה'
  דיוקן עצמי

• 

  הצליבה, 1636-1637

• 

  החוזרת בתשובה (מגדלנה)

• 

  Angels with the Instruments of the Passion

• 

  צדקה שמימית

• 

  La carità divina צדקה אלהית

• 

  המוזה אוראניה ("שמיימית")

• 

  לוט ובנותיו

• 

  מגדת העתידות

• 

  Saturno vinto da Amore, Venere e la Speranza

• 

  האונס של אירופה

• 

  סנט ויליאם של אקיטן

לקריאה נוספת

• Lilian H. Zirpolo, "Vouet, Simon", 'Historical Dictionary of Baroque Art and Architecture', Rowman & Littlefield, 2010.
• Olivier Bonfait and Hélène Rousteau-Chambon (eds.), 'Simon Vouet en Italie', Presses Universitaires de Rennes, 2011.
• Pierre Rosenberg and Marc Fumaroli, "Vouet Simon", 'France in the Golden Age: Seventeenth-century French Paintings in American Collections', Metropolitan Museum of Art, 1982, pp. 334-340.
• William R. Crelly, 'The Painting of Simon Vouet', Yale University Press, 1962.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סימון וואה בוויקישיתוף

• סימון וואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)