לדלג לתוכן

סימון וייל (פילוסופית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימון וייל
Simone Weil
לידה 3 בפברואר 1909
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוגוסט 1943 (בגיל 34)
אשפורד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Bybrook Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין מחשבה מדינית, מטאפיזיקה, שירה, פילוסופיה של המוסר, קוסמוגוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Need for Roots, Reflections Concerning the Causes of Liberty and Social Oppression, Notebooks, La condition ouvrière, Gravity and Grace, Oppression and Liberty עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ הברית החדשה, בהגווד גיטא, אפלטון, אריסטו, סוקרטס, אוגוסטינוס, אקווינס, מור, פישר, ארסמוס, מונטיין, יום, גיבון, וולטר, רוסו, דקארט, גנון, שפינוזה, קאנט, מישל, מרקס, פרויד, ניטשה, דרווין, הומרוס, אלן
השפיעה על אלבר קאמי, ג'ורג'יו אגמבן, אייריס מרדוק, אן קרסון, פאולוס השישי, פרנציסקוס, דורותי דיי, פלאנרי או'קונור, תומאס מרטון (אנ'), פיטר ווינץ' (אנ'), צ'סלב מילוש, יאנוש פילינסקי, ז'אן-לוק גודאר, קורנל ווסט, טימותי קלר, פנקג' מישרה, כריסטיאן ווימן, רוג'ר סקרוטון, סוזן סונטאג
השכלה
תקופת פעילות עד ל-24 באוגוסט 1943 עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית nondenominational Christianity עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אין ערך עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Ambassadors' Prize (1950) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סימון וייל

סימון וייל (בצרפתית: Simone Weil;‏ 3 בפברואר 1909 – 24 באוגוסט 1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה-צרפתייה, פעילה חברתית, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השנייה, נמשכה למיסטיקה ולפילוסופיה הנוצרית, להגותו של אפלטון ולהשקפות הבודהיסטיות.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון וייל נולדה בפריז ב-1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי וחונכו כאגנוסטים. וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיעה למקום הראשון בכיתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השני.

בשנים 1931-1938 עבדה לסירוגין כמורה לפילוסופיה, הן בשל מצבה הבריאותי הרופף והן בשל פעילותה הפוליטית. בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. כפציפיסטית לא שימשה בתפקיד צבאי, אלא עבדה במשך כשנה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, מתוך הזדהות עם מעמד הפועלים ובמטרה להבין את מניעיו. במהלך עבודתה בספרד נכוותה קשות ועברה להחלמה בפורטוגל. בתקופת ההחלמה חוותה את חוויותיה המיסטיות הראשונות.[1]

בביקור באסיזי, בשנת 1937, חוותה חוויות מיסטיות נוצריות, אך סירבה לעבור הטבלה, מאחר שבזה לקבלתה של הנצרות את המקרא. באותו ביקור באסיזי וויל ביקרה בבזיליקת סנטה מריה דיילי אנג'ל. בקפלה שבה נהג הקדוש פרנציסקוס להתפלל, היא חוותה התחברות משמעותית לנצרות שגרמה לה לדחף שאינו בר כיבוש לכרוע לראשונה ברך מול המזבח ולהתפלל.[1][2]

במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, שם קיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה.

בלונדון הצטרפה לממשלת צרפת החופשית הגולה. בשל עקרונותיה המוסריים הבלתי מתפשרים הסתפקה וויל רק במנות המזון שתושבי צרפת קיבלו תחת הכיבוש הנאצי. בריאותה הרופפת, התזונה הלקויה והמאמץ הפיסי שהשקיעה בפעילותה גבו את מחירם. בשנת 1943 אובחנה כחולה בשחפת. יש השערות כי סבלה גם מאנורקסיה והפרעות אכילה אחרות, אך הוריה לא פרסמו את הפרטים על מנת לשמור על פרטיותה. מצבה הידרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, בגיל 34, כתוצאה ממחלת השחפת.[3]

רוב כתביה לא משכו תשומת לב בחייה, ומרבית הגותה פורסמה לאחר מותה. בשנות ה-50-60 של המאה העשרים, רעיונותיה הפילוסופים-דתיים החלו להתפרסם בקרב דוברי האנגלית באירופה ובעולם, והם ממשיכים להיות חלק מעולם המחקר והלימוד באקדמיה בתחומים שונים, כגון חברה, מדיניות, פמיניזם מדע וחינוך.

ב-2018 התקיים בישראל כנס בינלאומי העוסק בהיבטים תאורטיים, השוואתיים והיסטוריים של הגותה וברלוונטיות שלה לחברה ולפוליטיקה של זמננו.[4]

ספרים בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סימון וייל, הכובד והחסד, מבוא: גוסטב תיבון, אחרית דבר: מרסל דיבואה, (תרגום מצרפתית: עוזי בהר), ירושלים: הוצאת כרמל, תשנ"ד 1994
  • סימון וייל, האם אנו נאבקים למען הצדק? מבחר כתבים חברתיים ופוליטיים, תרגם מצרפתית: שירן בק, עריכה, אחרית דבר והקדמות: אביעד חפץ ודניס שרביט, הוצאת כרמל ואוניברסיטת בר-אילן, 2019
  • סימון וייל, הערה על ביטולן הכללי של המפלגות הפוליטיות, תרגם מצרפתית: דניאל רוזנברג, ספרי בלימה, 2022.
  • סימון וייל, חיבוקו הקר של הכוח: חמש מסות על אלימות, מלחמה ושירה, תרגם מצרפתית: דניאל רוזנברג ושירן בק, פתח דבר: מיכאל מנקין, עורך: מיכה דנציגר, ספרי בלימה, 2025.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Paul Giniewski, Simone Weil et la haine de soi ,Berg international, Paris, 1978
  • John Hellman, Simone Weil: an introduction to her thought, Wilfried Laurier University Press, Waterloo, Ontario, Canada 1982

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 A. Rebecca Rozelle-Stone, Benjamin P. Davis, Simone Weil, Fall 2025, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2025
  2. ↑ Cunningham, Lawrence S. (2004). Francis of Assisi: performing the Gospel life. Illustrated edition. Wm. B. Eerdmans Publishing. ISBN 0-8028-2762-4, ISBN 978-0-8028-2762-3. Source: [1] (accessed: September 15, 2010), p. 118
  3. ↑ Eric O. Springsted. (2010). Simone Weil and The Suffering of Love. Wipf & Stock Pub. p.3. ISBN 978-1608990948
  4. ↑ תוכנית הכנס באוניברסיטה הפתוחה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סימון_וייל_(פילוסופית)&oldid=43493882"