סימונה אינזאגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימונה אינזאגי
Simone Inzaghi
אינזאגי כמאמן לאציו ב-2018
אינזאגי כמאמן לאציו ב-2018
מידע אישי
לידה 5 באפריל 1976 (בן 48)
פיאצ'נצה שבאיטליה
שם מלא סימונה אינזאגי
גובה 1.85 מטרים
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1994–1992 פיאצ'נצה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1994–1999
1994–1995
1995–1996
1996–1997
1997–1998
1999–2010
2005
2007–2008
סך הכל
פיאצ'נצה
קארפי
נובארה
← לומזנה
← ברסללו
לאציו
סמפדוריה
אטאלנטה
30 (15)
9 (0)
23 (4)
23 (6)
21 (10)
133 (28)
5 (0)
19 (0)
263 (63)
נבחרת לאומית כשחקן
1997–2007 נבחרת איטליה בכדורגל איטליה 3 (0)
קבוצות כמאמן
2010–2016
2016–2021
2021–
לאציו עד גיל 19
לאציו
אינטר מילאנו
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

סימונה אינזאגיאיטלקית: Simone Inzaghi; נולד ב-5 באפריל 1976) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל איטלקי המאמן את אינטר מילאנו.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינזאגי החל לשחק כדורגל מקצועי בשנת 1993 במועדון עיר הולדתו, פיאצ'נצ'ה. הוא לא זכה להופיע בשום מסגרת עם הקבוצה הראשונה באותה עונה. בשנה שלאחר מכן, הוא הושאל לקארפי מהליגה פרו (הליגה השלישית באיטליה) את שער הבכורה בקריירה כבש בעונת 1995–1996, כשהושאל לנובארה מהליגה הרביעית. אחרי שני מצבי הלוואה נוספים, אצל לומזנה וברסקלו, אינזאגי חזר לפיאצ'נצ'ה עמה שיחק בסרייה א' בעונת 1998/1999 שתהיה הראשונה שלו בליגה הבכירה של הכדורגל האיטלקי. הוא כבש 15 שערים ב-30 משחקים, נתונים אלו גרמו ללאציו להחתים את אינזאגי בתום אותה עונה.

למרות תחרות קשה בעמדת החלוצים בלאציו, מדיניות הרוטציה של המאמן סוון-יוראן אריקסון עזרו לו להופיע ב-22 מתוך 34 משחקי הקבוצה בסרייה א' בעונת 1999/2000 המוצלחת של לאציו כשאינזאגי מבקיע 7 שערים. בעונה זו זכתה לאציו בדאבל המקומי, אליפות איטליה, גביע איטלקי. העונה המוצלחת של הקבוצה באה לידי ביטוי גם במסגרת ליגת האלופות, כאשר לאציו הגיעה עד לשלב רבע הגמר כשאינזאגי כובש 9 שערים ב-11 משחקים (כולל ארבעה במשחק בודד מול מארסיי ב-14 במרץ 2000, תוך שהוא משווה בכך שיא שהיה שייך למרקו ואן באסטן מאז 1992).

העונות שלאחר מכן לא כל כך הצליחו, אבל אינזאגי אכן עזר ללאציו לזכות בקופה איטליה פעם נוספת בעונת 2003/2004. בספטמבר של אותה שנה האריך אינזאגי את חוזהו במועדון עד יוני 2009.[1] אינזאגי בילה את המחצית השנייה של עונת 2004/2005 עם סמפדוריה, במסגרת חילופי שחקנים עם המועדון. הוא חזר ללאציו לקראת עונת 2005/2006. לאחר שהופיע רק 12 פעמים בעונה זו במדי לאציו, בעונה שלאחר מכן הצטרף אינזאגי בהשאלה לאטאלנטה. גם באטאלנטה לא הרבה לשחק והופיע רק 19 פעמים בשתי עונות ולא כבש ולו פעם אחת.

אינזאגי חזר ללאציו לקראת עונת 2008/2009 אף על פי שלא היה בתוכניותיו של המאמן דליו רוסי.[2] אינזאגי עשה את הקאמבק שלו בקבוצה בניצחון בגביע 0–2 על קבוצתו לשעבר, אטאלנטה. העונה תסתיים בכך שלאציו תזכה בקופה איטליה, הזכייה השלישית של אינזאגי בגביע, אף על פי שלא שותף במשחק הגמר. בסרייה א', ביצע אינזאגי את הופעתו הראשונה באוקטובר, כשהוא עולה מהספסל, 2 דקות לאחר שנכנס כמחליף כבש שער מול לצ'ה והציל לקבוצתו נקודה במשחק שהסתיים ב-1-1. היה זה השער הראשון שלו בסרייה א' מאז ספטמבר 2004. בעונה זו הופיע רק ב-12 משחקים על פני שנתיים, ובחר לפרוש בקיץ 2010 בגיל 34.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינזאגי שיחק 3 פעמים במדי נבחרת איטליה כולם במשחקי ידידות. ההופעה הראשונה שלו באה תחת המאמן דינו זוף ב-29 במרץ 2000, בהפסד 0–2 בחוץ מול ספרד בברצלונה. הוא נכנס כמחליף בדקה ה-60 ושיתף פעולה עם אחיו הגדול, פיליפו.[3] הוא ערך שתי הופעות נוספות עבור ארצו תחת המאמן ג'ובאני טראפאטוני, בניצחון 1–0 על אנגליה בטורינו ב-15 בנובמבר בהמשך אותה שנה והופעה נוספת ב-0–0 נגד רומניה באנקונה, ב-16 בנובמבר 2003.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאציו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו, נשאר אינזאגי בצוות המועדון של לאציו ובין השנים 2010 ל-2016 אימן בקבוצות הילדים והנוער של המועדון. ב-3 באפריל 2016, הוא מונה למאמנה הזמני של הקבוצה הבוגרת לאחר עזיבתו של סטפנו פיולי.[4]

בתחילת עונת 2016/2017, אינזאגי הוחלף על ידי מרסלו בייאלסה.[5][6] עם זאת, עם עזיבתו של הארגנטינאי לאחר פחות משבוע מסיבות שאינן ברורות, נבחר אינזאגי לאמן את הקבוצה באופן קבוע. אינזאגי הוביל את הקבוצה למקום החמישי בליגה כמו גם לגמר הגביע האיטלקי, שם הפסיד ליובנטוס. ב־7 ביוני 2017 האריך את חוזהו במועדון עד 2020.[7]

את עונת 2017/2018 התחלה לאציו בהדרכתו של אינזאגי בזכייה בסופר קאפ האיטלקי עם ניצחון 2–3 על יובנטוס. לאציו סיימה שוב במקום החמישי בסרייה א', כשהם מפספסים האפשרות להעפיל למוקדמות ליגת האלופות במשחק האחרון בעונה לאחר תיקו ביתי עם 2-2 עם אינטר. בעונת 2018/2019 זכתה הקבוצה בגביע לאחר ניצחון 0–2 על אטאלנטה מה שהעניק לקבוצה מקום אוטומטי בליגה האירופית, בליגה סיימה הקבוצה רק במקום ה-8. ב-22 בדצמבר 2019, אינזאגי זכה בפעם השנייה עם לאציו בסופר קאפ המקומי לאחר ניצחון 1–3 על יובנטוס. את העונה בליגה, עונת 2019/2020, סיימה הקבוצה במקום הרביעי והעפילה לליגת האלופות.

ב-27 במאי 2021, לאחר 5 שנים בתפקיד, עזב אינזאגי את לאציו.

אינטר מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביוני 2021 מונה אינזאגי למאמנה של אינטר מילאנו במקומו של אנטוניו קונטה שזכה עם אינטר באליפות איטליה.[8] באותה עונה אינטר נאלצה למכור כמה משחקני מפתח כדי לאזן את הדוחות הכספיים אשרף חכימי נמכר לפריס סן ז'רמן תמורת 70 מיליון אירו ורומאלו לוקקאו נמכר חזרה לצ'לסי תמורת 115 מליון אירו. בנוסף אינטר איבדה באותה עונה את הקשר כריסטיאן אריקסן לאחר שהושתל בלבו קוצב לב בעקבות התמוטטות במהלך משחק במסגרת טורניר יורו 2020. למרות זאת אינזאגי רשם השגים מרשימים. תחת הדרכתו בעונתו הראשונה כמנג'ר אינטר, אינזאגי זכה בסופר קאפ האיטלקי ב-12 בינואר 2022,ובקופה איטליה ב-11 במאי 2022, כשהביס את יובנטוס בתום הארכה בשני המקרים, בהתאמה 2–1 בסן סירו ו-4–2 באצטדיון אולימפיקו. אינטר סיימה במקום השני בסרייה A, מרחק של 2 נקודות מהיריבה העירונית מילאן, כשהיא הקבוצה ההתקפית הפורייה ביותר עם 84 שערים, ואת קמפיין ליגת האלופות בשמינית הגמר, כשהודחה על ידי ליברפול 1–2 בסיכום (תבוסה 2–0) בסן סירו וניצחון 1–0 באנפילד).

גם בעונתו השנייה, אינזאגי הותיר חותם משמעותי ולמרות שאינטר סיימה את העונה במקום ה-4 בסרייה A, הוא זכה שוב בסופר קאפ האיטלקי והדריך את אינטר לזכייה נוספת בקופה איטליה. אבל, אולי ההישג הבולט ביותר שלו היה להוביל את אינטר לגמר ליגת האלופות בפעם הראשונה מזה 13 שנים, לאחר ריצת שלב נוק-אאוט בלתי נשכחת שכללה ניצחון כפול על היריבה העירונית מילאן בחצי הגמר (3-0 בסיכום). במשחק הגמר אינטר הפסידה 1–0 למנצ'סטר סיטי ב-5 בספטמבר 2023, אינזאגי האריך את חוזהו עם אינטר עד 2025.

ב-15 בינואר 2024, אינזאגי הגיע למקום השלישי בפרס מאמן השנה של פיפ"א לשנת 2023.[9]

סטטיסטיקות כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-3 ביוני 2021

מאזנים כמאמן לפי קבוצות ותקופה
קבוצה מאז עד מאזן
מ נצ ת הפ % נצ
לאציו 3 באפריל 2016 27 במאי 2021 251 134 45 72 53.39
אינטר מילאנו 1 ביוני 2021 הווה 146 98 24 24 67.12
סך הכל 397 232 69 96 58.44

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינזאגי יליד פיאצ'נצ'ה, אמיליה-רומאניה. סימונה הוא אחיו הצעיר של פיליפו אינזאגי, כדורגלן עבר אף הוא ומאמן כדורגל בהווה.[10] פיליפו נחשב לאחד החלוצים הגדולים בהיסטוריה בכדורגל האיטלקי וזכה בכל התארים האפשריים באיטליה כולל ליגת האלופות וגביע העולם.

לסימונה אינזאגי שני בנים, טומאסו (נולד ב -29 באפריל 2001) שנולד ממערכת היחסים של סימונה עם השחקנית ומגישת הטלוויזיה אלסיה מרקוזי,[11] ולורנצו (נולד ב -14 באפריל 2013) שנולד ממערכת היחסים של סימונה עם גאיה לוקארילו.[12]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאציו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאציו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גביע איטלקי: 2018/2019
  • הסופר קאפ האיטלקי: 2017, 2019

אינטר מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סימונה אינזאגי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ UEFA.com, New deal for Inzaghi, UEFA.com, ‏15 בספטמבר 2004 (באנגלית)
  2. ^ Lazio, Rossi: "Nulla contro Simone Inzaghi" - TUTTOmercatoWEB.com, www.tuttomercatoweb.com (באיטלקית)
  3. ^ La Spagna chiude all' angolo l' Italia, web.archive.org, ‏2013-10-29
  4. ^ Official: Lazio sack Pioli | Football Italia, www.football-italia.net
  5. ^ "Lazio: Marcelo Bielsa quits as coach of Serie A side after two days". BBC Sport (באנגלית בריטית). 2016-07-08. נבדק ב-2020-07-01.
  6. ^ Editorial, Comunicato 08.07.2016, www.sslazio.it (באנגלית)
  7. ^ Official: Inzaghi at Lazio until 2020 | Football Italia, www.football-italia.net
  8. ^ מערכת ONE, רשמי: סימונה אינזאגי מאמנה החדש של אינטר, באתר מערכת ONE, ‏3 ביוני 2021
  9. ^ פרסי השנה של פיפא, באתר FIFA, ‏15.1.2024
  10. ^ Simone Inzaghi come il fratello: "Sogno di allenare la Lazio" | Goal.com, www.goal.com
  11. ^ Alessia Marcuzzi con Francesco Facchinetti, Simone Inzaghi, Mia e Tomm..., Oggi - Gossip (באיטלקית)
  12. ^ Simone Inzaghi papà! Gaia Lucariello gli ha donato Lorenzo, Oggi - People (באיטלקית)