סינק פורטס (אונייה, 1703)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
„סִינְק פּוֹרְטְס“
צי הצי המלכותי האנגלי
הדגל הימי הלאומי האנגלי 1620-1707
ציוני דרך עיקריים
גורלה טבעה, 1704
נתונים כלליים
תפוסה 130 טון BM
אורך 172 רגל (52 מ')
רוחב 33 רגל (10 מ')
גודל הצוות 63 איש
הנעה מפרשים
חימוש 16 תותחים

סִינְק פּוֹרְטְס“ (באנגלית: Cinque Ports, "חמש ערי הנמל") הייתה אנייה אנגלית שרב החובלים שלה, אלכסנדר סלקירק,[1] שימש השראה לדמותו הבדיונית של רובינזון קרוזו.[2] "סינק פורטס" הייתה חלק מכוח של שתי אניות סוחר חמושות (פריבטירים) בפיקוד ויליאם דמפייר (Dampier), שיצאו ב־1703 בשליחות הכתר כדי לתקוף את אניות הסוחר של ספרד השבות מאמריקה הדרומית.

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפרצה מלחמת הירושה הספרדית ב־1701, גייס הכתר האנגלי אניות סוחר חמושות כדי לשבש את הסחר הימי של צרפת וספרד.[3] למרות שנשפט בבית דין צבאי באשמת התאכזרות לאחד מאנשי צוותו בהפלגה קודמת,[4], נמסר לדמפייר הפיקוד על כוח של שני פריבטירים: "ס"ט ג'ורג'“ (26 תותחים ו־120 קצינים ומלחים) עליה פיקד הוא עצמו,[5] ו"סינק פורטס" (16 תותחים ו־63 אנשי צוות) עליה פיקד קפטן צ'רלס פיקרינס. האוניות יצאו מאנגליה ב־30 באפריל 1703, כשיעדן הראשון הוא נמל קינסייל (Kinsale) באירלנד.[6]

שותפיו המקוריים של דמפייר פרשו מן התוכנית, והסכם חדש נחתם בין דמפייר לפיקרינג מן ה"סינק פורטס". שתי האניות הפליגו מקינסייל ב־11 בספטמבר 1703, כשתוכניתן לתקוף ולקחת שלל גליאונים ספרדיים השבים מבואנוס איירס.[7] לאחר שתוכניתן לא צלחה, החליטו שני הקפטנים להפליג אל הים הדרומי סביב כף הורן.[8] במהלך ההפלגה לאורך חופי ברזיל פרצה מגיפת צפדינה באניה "סינק פורטס", שגבתה את חייהם של 21 איש,[9] ביניהם קפטן פיקרינג עצמו. את מקומו מילא לפטננט תומאס סטרדלינג (Stradling) בן ה־ 21.[10]

האי מאלפלו, מבט מדרום

האניות הקיפו את כף הורן, שטו לאורך חופי אמריקה הדרומית הרחק עד פנמה,[11] ושבו כמה אניות ספרדיות,[12]. כאן החליטו שני הקפטנים להיפרד.[13] קפטן סטרדלינג עצר באחד מאיי ארכיפלג חואן פרננדז מול חופי צ'ילה כדי להצטייד במזון ובמים. כאן התגלעה מחלוקת בין סטרלינג ואלכסנדר סלקירק בענין כשירותה של "סינק פורטס". סלקירק סבר כי מצבה של האונייה עגום, וכי אם לא ייעשו בה התיקונים הדרושים אחת דינה – לטבוע. הויכוח בין השניים התלהט, ובדחף של רגע החליט סלקירק לעזוב את האונייה ולהישאר באי הלא מיושב.[14]

סלקירק נשאר בחואן פרננדז לבדו משך ארבע שנים וארבעה חודשים; הוא ניצל ב־1709 על ידי פריבטיר אנגלי בפיקודו של וודס רוג'רס (Woodes Rogers) שחלף ליד האי השומם ומלחיו הבחינו במדורה בוערת על החוף.[15] חוויותיו של סלקירק היו ככל הנראה אחד ממקורות ההשראה לדמותו של רובינזון קרוזו ברומן שכתב דניאל דפו.[16] לא חלף זמן רב וחששותיו של סלקירק התאמתו; "סינק פורטס" עלתה על שרטון וטבעה לא הרחק מהאי מאלפלו, 400 קילומטרים (250 מייל) מחופי קולומביה של ימינו; סטרדלינג ומספר מלחים שהצליחו להינצל נלקחו בשבי על ידי הספרדים.[17]

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאור מכלי ראשון על הפלגתה האחרונה של "סינק פורטס" נמצא בספרו של ויליאם פאנל (Funnell), קצין באנייה "סיינט ג'ורג'", שהמשיך והקיף את העולם לאחר שעזב את דמפייר בינואר 1705.[18] בעלי האונייה "סינק פורטס" תבעו אחר כך את דמפייר באשמת אובדן אונייתם. על פי עדות בשבועה שמסר סלקירק ב־18 ביולי 1712, האשם הוא בדמפייר שלא דרש מן הבעלים לצפות את תחתית שתי האוניות בנסר עץ דק, להגנה מפני תולעת האניות (teredo navalis), מה שגרם בסופו של דבר לאובדנן.[19] עדים נוספים תמכו בדבריו. בסופו של דבר נחלו הבעלים אכזבה, שכן דמפייר מת ב־1715, כשהוא מותיר אחריו רק חובות.[20]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Funnell, William (1707). A Voyage Round the World, Containing an Account of Captain Dampier's Expedition into the South Seas in the Ship St George in* the Years 1703 and 1704. London: W. Botham.
  • Rogers, Woodes (1712). A Cruising Voyage Round the World: First to the South-Sea, Thence to the East-Indies, and Homewards by the Cape of Good Hope. London: A. Bell.
  • Severin, Tim (2002). In Search of Robinson Crusoe. New York: Basic Books. ISBN 978-046-50-7698-7.
  • Souhami, Diana (2001). Selkirk's Island: The True and Strange Adventures of the Real Robinson Crusoe. New York: Harcourt Books. ISBN 978-015-60-2717-5.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rogers (1712), p. 125.
  2. ^ Severin (2002), p. 11.
  3. ^ "Letters of Marque and Reprisal for the Cinque Ports, Declaration of Charles Pickering", The National Archives (11 January 1702).
  4. ^ "William Dampier, Captain, HMS Roebuck, Royal Navy Court Martial", The National Archives (8 June 1702).
  5. ^ Funnell 1707, pp. 1-2.
  6. ^ Funnell (1707), p. 3.
  7. ^ Funnell (1707), pp. 2-4.
  8. ^ Funnell (1707), p. 12-13.
  9. ^ Funnell (1707). pp. 9, 17-18.
  10. ^ Funnell (1707), p. 12
  11. ^ Funnell (1707), pp. 14-15, 39.
  12. ^ Funnell (1707), pp. 31-32, 36.
  13. ^ Funnell (1707), pp. 46-47.
  14. ^ Rogers (1712), pp. 145, 333.
  15. ^ Rogers (1712), p. 125.
  16. ^ Severin (2002), 17-19.
  17. ^ Rogers (1712), pp. 145, 333.
  18. ^ Funnell (1707), p. 86.
  19. ^ Souhami (2001), pp. 181-182.
  20. ^ Souhami (2001), pp. 183-184.