סיסקיו (מחוז)
| |||
   | |||
| תמונות, מלמעלה למטה, מימין לשמאל: הר שסטה, רחוב מיינר מערב ההיסטורי בוואיריקה, ואגם אינדיאן טום (אנ') | |||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 קליפורניה | ||
|
בירת המחוז (והעיר הגדולה ביותר) | ואיריקה | ||
| תאריך ייסוד | 22 במרץ 1852 | ||
| על שם |
שביל סיסקיו  | ||
| שטח | 16,440 קמ"ר | ||
| ‑ שטח ואחוז מים | 180 קמ"ר 1.1% | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה | 4,319[1] | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 44,076 (2020) | ||
| ‑ צפיפות | 2.7 נפש לקמ"ר (2020) | ||
| קואורדינטות | 41°35′00″N 122°30′00″W / 41.583333333333°N 122.5°W | ||
| אזור זמן | UTC -8 | ||
| אתר האינטרנט של המחוז | |||
  | |||
מחוז סיסקיו (באנגלית: Siskiyou County) הוא מחוז בצפון-מערב מדינת קליפורניה בארצות הברית. נכון למפקד האוכלוסין של 2020 הייתה האוכלוסייה 44,076 נפשות.[2] מושב המחוז הוא העיירה ואיריקה והנקודה הגבוהה ביותר שלו היא הר שסטה.[3] המחוז שייך לאזור הביולוגי קסקדיה (אנ').[4]
מחוז סיסקיו נמצא באזור שסטה קסקייד (אנ') של קליפורניה יחד עם גבול אורגון. בשל פעילויות הנופש בחיק הטבע, הר שסטה, הנהר מקלאוד וההיסטוריה של הבהלה לזהב, זהו יעד תיירותי חשוב במדינה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז סיסקיו נוצר ב-22 במרץ 1852 מחלקים ממחוזות שסטה וקלאמת, ונקרא על שם רכס הרי סיסקיו. חלקים מהשטח של המחוז הועברו למחוז מודק ב-1855.
המחוז הוא האתר של החלק המרכזי של שביל סיסקיו, אשר עבר בין העמק המרכזי של קליפורניה לאזור הפסיפיק נורת' וסט. שביל סיסקיו עקב אחר שבילי הליכה של הילידים, והורחב על ידי ציידי פרוות הבונים של חברת מפרץ הדסון בשנות ה-30 של המאה ה-19. אורכו גדל על ידי מחפשי הזהב במהלך הבהלה לזהב בקליפורניה.
לאחר גילוי זהב בכמות משמעותית ליד ואיריקה בקליפורניה של ימינו, בשנת 1851, הוצף האזור במחפשי זהב. אירוע זה תואר בפירוט על ידי חואקין מילר (אנ') ברומן האוטוביוגרפי למחצה שלו "חיים בין בני המודק" (Life Amongst the Modocs).
באמצע שנות ה-80 של המאה ה-19, הביאה בניית מסילת הרכבת של חברת הרכבת סנטרל פסיפיק (Central Pacific Railroad) לאורך שביל סיסקיו את הגל הראשון של תיירים. המבקרים נמשכו לאתרי הנופש הרבים של המחוז, ולצוד או לדוג באזור הבתולי ברובו. חברת הרכבת סאות'רן פסיפיק, היורשת של חברת הרכבת סנטרל פסיפיק, כינתה את קו הרכבת שלה "דרך אלף הפלאים" (The Road of A Thousand Wonders).
בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20, היה מחוז סיסקיו היה משכנה של תנועת מדינת ג'פרסון (אנ') הרצינית למחצה, שביקשה ליצור מדינה חדשה מכמה מחוזות של צפון קליפורניה ומהמחוזות הסמוכים של דרום אורגון. התנועה חוותה תחייה במאה ה-21.[5]
מקור השם סיסקיו אינו ברור. גרסה אחת היא שזו המילה בעגה של הצ'ינוק (אנ') ל"סוס בעל זנב קצר". לפי ההיסטוריון ריצ'רד מאקי (Richard Mackie), "סיסקיו" הייתה מילה של הקרי לסוס בעל זנב קצר[6] שאחד מהם נספה בשנת 1829 במהלך מסעו של אלכסנדר מקלאוד על מעבר שנקרא מאוחר יותר על שם ה"סיסקיו" (מעבר סיסקיו (אנ') של ימינו). בני הקרי היו באזור כחלק ממשלחת חברת מפרץ הדסון של מקלאוד, וגויסו הרחק משם במולדתם במזרח קנדה.[7] גרסה אחרת, שהועלתה בנאום בפני הסנאט של המדינה ב-1852, היא שהשם הצרפתי Six Cailloux, שפירושו "שש אבנים", ניתן למקום צליחה של הנהר אומפקווה על ידי מישל לפרמבואז (אנ') ומשלחת של ציידי פרוות מטעם חברת מפרץ הדסון ב-1832, כי שש אבנים או סלעים גדולים מונחים בנהר שבו הם חצו.[8] לטענת אחרים, את השם Six Cailloux ניכס לאזור זה סטיבן מיק (אנ'), ציד פרוות אחר מחברת מפרץ הדסון, שהיה ידוע ב"גילוי" שלו של עמק סקוט (אנ'), בהתייחס למעבר על הנהר קלאמת ליד הורנברוק.[9] אחרים מייחסים את השם לשבט מקומי של ילידים.
המחוז הוא משכנה של חוות הדוב השחור (אנ'), קהילה רצונית שנוסדה בשנת 1968 עם הסיסמה "ארץ חופשית לאנשים חופשיים".
ב-4 בספטמבר 2013, התקבלה החלטה במועצת המפקחים של מחוז סיסקיו להתחיל בתהליך התנתקות ממדינת קליפורניה ברוב של 4 נגד 1,[10] אבל תושבי המחוז דחו רעיון זה.[11]
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, שטחו הכולל של המחוז הוא 16,440 קילומטרים רבועים, מתוכם 16,260 קילומטרים רבועים הם יבשה ו-180 קילומטרים רבועים (1.1%) הם מים. זהו המחוז החמישי בגודלו לפי אזור בקליפורניה.
מחוז סיסקיו מגוון מבחינה גאוגרפית. מהר שסטה הנישא (גובה 4,319 מטרים) ליד מרכז המחוז, ועד אגמים ויערות עבותים, כמו גם מדבר, צ'פארל ומפלים מרהיבים, המחוז נודע באתרים לדיג הטרוטה בנהרות ובנחלים, כגון הנהרות סקרמנטו ומקלאוד. המחוז זרוע גם באגמים ובמאגרי מים,[12] כמו אגם קאסל (אנ') ואגם סיסקיו (אנ'). בהר שסטה עצמו יש מרכז ספורט חורף. בעמק סקוט (אנ') הפסטורלי בחלק המערבי של המחוז יש הרבה כרי דשא רחבים עם מוקפים בעצים, המאפשרים קיום של חוות בקר גדולות. באגנים של צפון-מזרח מחוז סיסקיו, כולל אגני עמק ביוט (Butte Valley), אגן אגם קלאמת התחתון ואגן אגם טולי, יש כמה מהקרקעות העמוקות והעשירות ביותר במדינה שבהן מגדלים אלפלפה, תפוחי אדמה, חזרת הגינה ושעורה לייצור בירה. משתלות עמק ביוט הן המקור המוביל לצמחי תות שדה ברמה הגבוהה ביותר באמריקה הצפונית. תוואי הטבע של המחוז משמשים לרוב בימינו לסקי, סנובורד, סיורים רגליים, אופני הרים, מחנאות ונופש באזורי הטבע הבראשיתיים, שכן הנוהג ההיסטורי של כריתת עצים הופסק במידה רבה עקב תקנות הסביבה של הממשל הפדרלי ושל המדינה. המים של המחוז נחשבים טהורים ושופעים מספיק כדי שהמחוז יהווה מקור לכמויות משמעותיות של מים מינרליים בבקבוקים, במפעלים הפזורים ברחבי הארץ. מפעל גדול של חברת גייזר קריסטל (Crystal Geyser) נמצא בבסיס הר שסטה, ליד העיירה ויד (Weed).
צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק גדול מהמחוז מיוער בצפיפות, בייחוד ברכסי סיסקיו וקסקייד, וכולל יערות אלון משמעותיים ויערות מחטניים מעורבים. בהם אורן, אשוח, קלוצדרוס מפושק, אלון וקטלב. מחוז סיסקיו הוא גם בית הגידול של העץ ברוש בייקר (אנ') הנדיר, שגדל רק באחד עשר מקומות פזורים בעולם, חמישה מהם נמצאים במחוז סיסקיו. מחוז סיסקיו הוא המקום הצפוני ביותר בתחום התפוצה של ערמונית קליפורנית (אנ'), מין שיח עד עץ קטן אנדמי לקליפורניה ונפוץ בה. היער הלאומי קלאמת משתרע על 6,900 קילומטרים רבועים כולל שטחים במחוז סיסקיו כמו גם במחוז ג'קסון באורגון.
מחוזות שכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחוז ג'וזפין, אורגון – צפון מערב
- מחוז ג'קסון, אורגון – צפון
- מחוז קלאמת, אורגון – צפון-מזרח
- מחוז מודק – מזרח
- מחוז שסטה – דרום-מזרח
- מחוז טריניטי – דרום
- מחוז המבולדט – דרום-מערב
- מחוז דל נורטה – מערב
אזורים מוגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כר העשב הלאומי של עמק ביוט (אנ')
- היער הלאומי קלאמת (חלקית)
- המונומנט הלאומי שכבות הלבה (חלקית)
- מקלט חיות הבר הלאומי קלאמת התחתון (חלקית)
- היער הלאומי מודק (אנ') (חלקית)
- היער הלאומי הנהר רוג – סיסקיו (חלקית)
- היער הלאומי שסטה-טריניטי (אנ') (חלקית)
- היער הלאומי שישה נהרות (חלקית)
- מקלט חיות הבר הלאומי אגם טולי (אנ') (חלקית)
- יחידת אגם טולי, המונומנט הלאומי גבורה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה (חלקית)
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבישים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כביש בין-מדינתי 5
כביש 97 (אנ') של ארצות הברית
כביש 3 (אנ') של קליפורניה
כביש 89 (אנ') של קליפורניה
כביש 96 (אנ') של קליפורניה
כביש 139 (אנ') של קליפורניה
כביש 161 (אנ') של קליפורניה
כביש 263 (אנ') של קליפורניה
כביש 265 (אנ') של קליפורניה
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת Siskiyou Transit And General Express מפעילה אוטובוסים המקשרים בין האזורים המאוכלסים ביותר של המחוז. רכבות אמטרק עוצרות בדנסמיור. חברת הרכבת אמטרק קליפורניה (אנ') של מדינת קליפורניה מפעילה קווי אוטובוסים מסקרמנטו וממדפורד באורגון, עם עצירות בוואיריקה, ויד, מאונט שסטה ודנסמויר, עבור נוסעים המתחברים לרכבות אמטרק וממנה בסקרמנטו או סטוקטון.
נמלי תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז סיסקיו הוא בעלים ומתפעל של נמל התעופה ביוט ואלי (אנ'), נמל התעופה הפי קמפ (אנ'), נמל התעופה סקוט ואלי (אנ'), נמל התעופה מחוז סיסקיו (אנ') ונמל התעופה ויד (אנ') (כולם תעופה כללית). נמל התעופה העירוני-מוט דנסמויר (אנ') ונמל התעופה מונטגיו-ואיריקה רוהרר (אנ') נמצאים גם הם בתוך המחוז.
שדות התעופה הקרובים ביותר לטיסות פנים מסחריות הם נמל התעופה הבינלאומי רוג ואלי–מדפורד (אנ') מצפון למחוז במדפורד באורגון, נמל התעופה האזורי קרייטר לייק–קלאמת (אנ'), צפונית-מזרחית למחוז בקלאמת פולס באורגון, ונמל התעופה העירוני רדינג (אנ') מדרום למחוז ברדינג (קליפורניה) (אנ') בקליפורניה.
פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיסקיו הוא מחוז רפובליקני חזק בבחירות לנשיאות ולקונגרס. המועמד הדמוקרט האחרון שזכה ברוב במחוז היה לינדון ג'ונסון ב-1964; עם זאת, ביל קלינטון זכה במספר קולות הרב ביותר ב-1992.
מחוז סיסקיו נמצא במחוז הקונגרס הראשון של קליפורניה, המיוצג על ידי הרפובליקני דאג למלפה.
בבית המחוקקים של המדינה נמצא מחוז סיסקיו במחוז הסנאט הראשון, ומיוצג על ידי הרפובליקני בריאן דאהל, ובמחוז האספה הראשונה, המיוצג על ידי מייגן דאהל הרפובליקנית.
ב-4 בנובמבר 2008, מחוז סיסקיו הצביע ב-60.1% בעד הצעה 8 (Proposition 8) אשר תיקנה את חוקת קליפורניה כדי לאסור נישואים חד-מיניים. התיקון בוטל ב-2010 על ידי בית המשפט הפדרלי שקבע כי הוא נוגד את החוקה. דנסמויר ומאונט שסטה הצביעו נגד הצעה 8.
ב-4 בספטמבר 2013, התקבלה החלטה ברוב של 4 נגד 1 במועצת המפקחים של מחוז סיסקיו להתחיל בתהליך התנתקות ממדינת קליפורניה כדי להקים מדינה מוצעת בשם ג'פרסון,[10] אבל תושבי המחוז דחו רעיון זה.[11] מהלך דומה נעשה ב-1941, אך נגנז עקב המתקפה על פרל הארבור.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקד האוכלוסין של ארצות הברית בשנת 2010 דיווח על אוכלוסייה של 44,900 נפשות במחוז סיסקיו. ההרכב הגזעי של מחוז סיסקיו היה 38,030 (84.7%) לבנים, 571 (1.3%) אפרו-אמריקאים, 1,814 (4.0%) אינדיאנים, 540 (1.2%) אסייתים, 80 (0.2%) תושבים מאיי האוקיינוס השקט, 1,491 (3.3%) מגזעים אחרים, ו-2,374 (5.3%) משני גזעים או יותר. היספנים או לטינים מכל גזע היו 4,615 אנשים (10.3%).
2000[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון למפקד האוכלוסין של שנת 2000, התגוררו במחוז 44,301 נפשות, ב-18,556 משקי בית ו-12,228 משפחות. צפיפות האוכלוסין הייתה 3 לקילומטר רבוע. היו 21,947 יחידות דיור בצפיפות ממוצעת של אחת לקילומטר רבוע. ההרכב הגזעי של המחוז היה 87.1% לבנים, 1.3% שחורים או אפרו-אמריקאים, 3.9% ילידים אמריקאים, 1.2% אסייתים, 0.1% תושבי מאיי האוקיינוס השקט, 2.8% מגזעים אחרים ו-3.7% משני גזעים או יותר. 7.6% מהאוכלוסייה היו היספנים או לטינים מכל גזע. 13.5% היו ממוצא גרמני, 12.0% אנגלי, 9.8% אירי, 9.5% אמריקאי ו-7.1% ממוצא איטלקי לפי מפקד האוכלוסין 2000. 91.7% דיברו אנגלית ו-5.7% ספרדית כשפתם הראשונה.
נכון למרץ 2012, קבוצות המוצא הגדולות ביותר בדיווח עצמי במחוז סיסקיו הן 15% גרמנים, 13% אנגלים, 12% אירים ו-6% איטלקים.
היו 18,556 משקי בית, מתוכם ל-27.6% היו ילדים מתחת לגיל 18 שגרים איתם, 51.7% היו זוגות נשואים שחיו יחד, ל-10.1% הייתה בעלת בית אישה ללא בעל נוכח, ו-34.1% היו בלתי נשואים. 28.6% מכלל משקי הבית היו יחידים, ול-12.8% היה מישהו שחי לבדו בן 65 ומעלה. גודל משק הבית הממוצע היה 2.35 וגודל המשפחה הממוצע היה 2.87.
במחוז התפרסה האוכלוסייה, עם 24.0% מתחת לגיל 18, 6.7% מ-18 ל-24, 22.7% מ-25 ל-44, 28.4% מ-45 ל-64, ו-18.1% שהיו בני 65 או מבוגרים יותר. הגיל החציוני היה 43 שנים. על כל 100 נקבות היו 96.5 זכרים. על כל 100 נשים בנות 18 ומעלה, היו 94.1 גברים.
ההכנסה החציונית למשק בית במחוז הייתה 29,530 דולר, וההכנסה החציונית למשפחה הייתה 36,890 דולר. לגברים הייתה הכנסה חציונית של 31,936 דולר לעומת 22,650 דולר לנשים. ההכנסה לנפש במחוז הייתה 17,570 דולר. כ-14.0% מהמשפחות ו-18.6% מהאוכלוסייה היו מתחת לקו העוני, כולל 26.6% מאלו מתחת לגיל 18 ו-7.3% מבני 65 ומעלה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיסקיו (באנגלית)
- Harry L. Wells, History of Siskiyou County, California: Illustrated with Views of Residences, Business Buildings and Natural Scenery and Containing Portraits and Biographies of Its Leading Citizens and Pioneers. Oakland, CA: D.J. Stewart and Co., 1881.
- Museum of the Siskiyou Trail
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Mount Shasta". Peakbagger.com.
- ^ "State & County QuickFacts". United States Census Bureau.
- ^ Siskiyou County
- ^ "Boundaries". Cascadia Institute.
- ^ Shawn Hubler, The State of California’s ‘State of Jefferson’
- ^ "Mount Shasta Annotated Bibliography". Mount Shasta Companion. College of the Siskiyous. 2001. אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mackie, Richard Somerset (1997). Trading Beyond the Mountains: The British Fur Trade on the Pacific 1793-1843. Vancouver, British Columbia: University of British Columbia (UBC) Press. p. 66. ISBN 0-7748-0613-3. OCLC 35978074.
- ^ "How Did Our 58 Counties Get Their Names?". California State Association of Counties.
- ^ Tickner, Bernita L.; Fiorni-Jenner, Gail (2005). The State of Jefferson. Charleston, South Carolina: Arcadia Publishing. p. 24. ISBN 0738530964. OCLC 68810100.
- ^ 1 2 Siskiyou County supervisors vote to pursue seceding from state
- ^ 1 2 Reid Wilson, One California county votes to secede, two counties vote to stick around
- ^ List of Siskiyou County lakes (אורכב 29.10.2013 בארכיון Wayback Machine)