סיס חומות

סיס חומות
	למעלה: סיס בתעופה, למטה: פרט לא־בוגר על עץ
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	סיסאים
משפחה:	סיסיים
סוג:	סיס
מין:	סיס חומות
שם מדעי
	Apus apus; ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
	תחום התפוצה של סיס החומות טווח קינון טווח חריפה

סִיס הַחוֹמוֹת (שם מדעי: Apus apus) הוא עוף מסדרת הסיסאים. סיס החומות נפוץ בשטח גדול הכולל את רוב ארצות אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון, ואזורים רחבים במרכז אסיה. הוא נודד לדרום אפריקה בשיא החורף.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיס החומות, ומינים אחרים של סיסאים, דומים מאוד בצורתם החיצונית לסנונית (Hirundo) אולם מדובר בשני מינים שונים משתי סדרות שונות. הדמיון החיצוני מביא לכך שבחלק מהשפות אין הבחנה ברורה בין שמות המינים האלה, אולם מבחינה ביולוגית הם מובחנים היטב.

עוף זה מיוחד מהיבטים רבים. הוא האחרון המגיע למקומות הרבייה הצפוניים והראשון שעוזב אותם. יחסית לעוף בגודלו, הוא מגיע לגיל מופלג - עד היום ידועים סיסי חומות שהגיעו עד לגיל 21 כגיל המבוגר ביותר. סיס החומות מסתגל לתנאי מזג אוויר קשים על ידי כניסה למצב דמוי תרדמת, שבו המטבוליזם שלו יורד לרמה נמוכה ביותר.

הסתגלות סיס החומות לתעופה היא אחד ממאפייניו הייחודיים. גופו התפתח באופן מושלם לתעופה, והוא מבלה כמעט את כל חייו באוויר. הוא נוחת רק לצורך הטלת ביצים וטיפול בצאצאים; סיס החומות מוצא את טרפו באוויר, אוכל תוך כדי תעופה, מנקה את נוצותיו, משחק, מזדווג, אוסף חומרים לקן ואף ישן, בדרך כלל, תוך כדי תעופה.

הכנפיים צרות אך ארוכות, ומאפשרות לו לצוד במהירות ובדייקנות חרקים מעופפים ועכבישים. הוא שותה ממקורות מים שקטים בזמן תעופה או מתרחץ כשמקורו צולל ומתיז מים.

הרגליים קצרות מאוד, בעל ארבע אצבעות חזקות הפונות קדימה לאחיזה ולטיפוס על קירות וצוקים. רגלי הסיס אינן מתאימות להליכה או לעמידה על ענפים. בזמן תעופה הסיס מכנס את רגליו בין נוצות הבטן כך שנראה כאילו הוא חסר רגליים. הדבר מייעל את התעופה של הסיס על ידי הקטנת החיכוך עם האוויר.

סיסי החומות חוזרים למקומות הרבייה במושבתם הקודמת פחות או יותר באותו תאריך בכל שנה - בסביבות ה-1 במאי במרכז אירופה. סיסי החומות נאמנים לבן זוגם, והם חיים בצורה מונוגמית וחוזרים לאותו מקום הרבייה. זוגות יכולים להתרבות במשך שנים רבות. כשבן זוג אחד לא שב מהמסע לאפריקה או שמת בזמן שהייתו, מקומו ייתפס מיד על ידי פרט אחר מאותו מין. הסיסים מטילים 2-3 ביצים ודוגרים עליהן ביחד. בימים אלו הם עפים עד החשכה, בזמן שהסיסים שאינם מתרבים במושבה מתאספים ועפים גבוה על מנת לישון בתעופה. בסביבות סוף חודש יולי הצעירים פורחים מהקן, בדרך כלל לאחר שקיעת החמה, ולא יחזרו אליו עוד. הם אינם זקוקים לאימוני תעופה רבים ולאחר כמה דקות אימון הם עפים כמבוגרים. בסביבות ה-1 באוגוסט יעזבו ההורים את אירופה המרכזית ויעופו לאפריקה.

זהו מין הסיסאים הנפוץ ביותר בארץ ישראל. הציפור מופיעה בשמי ישראל באמצע פברואר, ונשארת בה מדי שנה כשלושה חודשים וחצי, עד תחילת יוני. היא בולטת מאד בשמי הערים באביב ותחילת הקיץ בזכות שריקותיה הרמות בעת תעופתה.

סיסים גדלים בחורי מערות או חללי עצים. כיום הם משתמשים בעיקר בחורים בקיר ובחללים ריקים מתחת למרזבים של בתים. הם מקבלים ברצון גם בקופסאות קינים ואינם מפחדים מהאדם. קל מאוד להתקין קן בחלון. החור חייב לפנות כלפי חוץ, מכיוון שהסיס זקוק למרווח לפני הקן. הסיסים אינם מזנקים מהקן מעלה, אלא קופצים למטה, ובזמן נפילתם הם צוברים מהירות מספקת לתעופה. קופסאות הקינים צריכות להיות במידות של 30X20 סנטימטרים וגובה של 15 סנטימטר. קוטר החור הרצוי הוא 5 סנטימטרים וממוקם כ-3 סנטימטרים מעל התחתית ו-5 סנטימטרים משפת הצד של הקופסה.

הסיס נזכר בתנ"ך בספר ירמיהו: "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה, וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'" (ירמיהו ח ז).