סיפורו של ויל האנטינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיפורו של ויל האנטינג
Good Will Hunting
בימוי גאס ואן סנט עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי לורנס בנדר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט בן אפלק, מאט דיימון עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה פייטרו סקאליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מאט דיימון
רובין ויליאמס
בן אפלק
מיני דרייבר
סטלאן סקארסגארד
מוזיקה דני אלפמן
צילום ז'אן-איב אסקופייר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה A Band Apart, מירמקס עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה UIP Duna עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 5 בדצמבר 1997
משך הקרנה 126 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט רומנטי, סיפור התבגרות, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 10 מיליון דולר
הכנסות 225,933,435 דולר
הכנסות באתר מוג'ו goodwillhunting
פרסים הסרט זכה בשני פרסי אוסקר והיה מועמד לשבעה נוספים
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיפורו של ויל האנטינג (באנגלית: Good Will Hunting) הוא סרט קולנוע אמריקאי מאת הבמאי גאס ואן סנט, שיצא ב-1997. הסרט היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר, מתוכם זכה בשניים: פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (לרובין ויליאמס) ופרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר לתסריטאים בן אפלק ומאט דיימון, שגם מככבים בסרט.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר את סיפורו של ויל, צעיר מחונן העובד כשרת במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. ויל בעל כישרון מתמטי יוצא דופן, יכולות זיכרון וקריאה גבוהות מאוד, אך עם קשיים פסיכולוגיים. ויל לא עבר אבחון פסיכולוגי לאורך חייו לזיהוי כשרונותיו, עקב מצבו החברתי והכלכלי הירוד, והוא מתפרנס כשרת ובערבים מבלה עם חבריו. יום אחד הפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה, ג'רלד למבו, נותן לתלמידיו חידה מתמטית קשה, וויל פותר אותה בחשאי. הפרופסור מחפש מי פתר את החידה ומגלה את ויל ואת כישרונו הרב. לאחר שוויל נשפט על קטטה אלימה, למבו לוקח אותו תחת חסותו ומפקח עליו במחקר מתמטי משותף, בעת שוויל מחויב במקביל להיפגש בקביעות עם פסיכולוג על מנת להימנע ממאסר בפועל. לאחר שוויל "מבריח" מספר פסיכולוגים אשר מסרבים לטפל בו, הוא מתחיל להיפגש עם הפסיכולוג שון מגווייר (חברו של ג'רלד מתקופת לימודיהם), ונרקם ביניהם קשר מיוחד. במקביל מתוארים בסרט קשריו של ויל עם חבריו ועם בת זוג בה התאהב.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח התסריט וההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריט כמטלה לימודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיימון כתב את התסריט כשלמד בהרווארד, כמטלה בקורס מחזאות, בו נדרש לכתוב הצגה של מערכה אחת. הוא כתב על דמויות המבוססות על עצמו ועל חבריו, ואף הכניס את דמותה של חברתו, סקיילר, שנותרה עד לסרט המוגמר. המטלה התארכה והוא הגיש לבסוף 40 עמודים.

החיבור בין אפלק לדיימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהסתיימו לימודיו, דיימון נסע באחד הימים ללוס אנג'לס כדי לשחק בסרט "ג'רונימו", אז לן אצל חברו בן אפלק, והביא עמו את הדפים. אפלק התעניין בתסריט, והשניים התלבטו איך לפתח אותו. במקור, התסריט עקב אחר מתמטיקאי גאון שהממשלה רודפת אחריו כדי לגייס אותו אליה, אך בכל פעם הוא וחבריו מבוסטון מצליחים לחמוק. דיימון ואפלק נהגו לשתות אלכוהול בערבים ולאחר מכן לאלתר ולהקליט בלילות את התסריט, כולל חיקוי של הדמויות והשחקנים שהתכוונו שיגלמו אותן. מהתסריט המקורי לא נשאר כמעט דבר, מלבד הסצנה בה פוגש האנטינג את הפסיכולוג.

העבודה על פיתוח התסריט נמשכה חודשים, כאשר במקביל השניים ניסו לקבל עבודות כשחקנים.

שיווק התסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשכתיבת התסריט הושלמה, השניים פנו לחבר ילדות שלהם, המפיק כריס מור, והוא הסכים לקרוא את התסריט. הוא התרשם והחליט להצטרף אליהם. גם פטריק ויטסל, הסוכן של מאט דיימון באותה תקופה, התרשם מהתסריט, אך טען כי יהיה קשה לצלם סרט שנכתב על ידי שני שחקנים לא מספיק מוכרים שגם דורשים לככב בו (דבר שלא קרה כמעט בהוליווד, מאז שסילבסטר סטאלון כתב את "רוקי"). למרות זאת, בתוך ימים נודע בהוליווד על התסריט, ומספר אולפנים נלחמו עליו, עד שלבסוף חברת "Castle Rock" רכשה את הזכויות עליו, תמורת 600 אלף דולר.

בתקופה זו עדיין נדרשה עבודה רבה על התסריט. הבמאי רוב ריינר שעבד בחברה באותו זמן, טען שצריך יהיה להחליט איזה משני הסיפורים יהפוך לסיפור היחיד - הסיפור על צעירים מבוסטון שבורחים מהממשלה, או הסיפור על הגאון והפסיכולוג. דיימון ואפלק החליטו להותיר את התסריט של הגאון, ובחברת ההפקה היו מרוצים, אך כעסו כשדיימון ואפלק דרשו בנוסף גם לביים בעצמם את הסרט. בחברה דרשו שליטה מלאה על הסרט ועוד שכתובים של התסריט, אלא אם דיימון ואפלק ימצאו קונה אחר לתסריט. לפי סיפור ידוע בהוליווד, דיימון ואפלק ערכו מבחן קטן כדי לבדוק אם מישהו בחברה בכלל קורא את השכתובים, והכניסו סצנה של מין אוראלי בין הדמויות הראשיות, ואכן נראה היה שאיש לא קרא והתייחס לסצנה זו. לבסוף פנה אפלק לבמאי קווין סמית', שליהק אותו בעבר לסרטו "Mallrats", ובהמשך את השניים לסרט לרדוף אחרי איימי"; סמית' התרשם מהתסריט; הוא לא הסכים לביים אותו, אך שכנע את הארווי ויינסטיין מחברת "מירמקס" לקנות את התסריט במיליון דולר. ויינסטיין הסכים לקנות אותו בתנאי שיוסרו החלקים העוסקים במין אוראלי; דיימון ואפלק שמחו לפיכך שהוא אכן קרא את התסריט, והסירו את הקטע.

בימוי והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה הציעה החברה את הבימוי למל גיבסון, שזכה באותה תקופה בפרס אוסקר על סרטו "לב אמיץ". אך גיבסון לא קידם דבר במשך חודשים, ולבסוף פרש מהבימוי. לאחר מכן, כך היה גם מול הבמאי גאס ואן סנט. לבסוף החל ויינסטיין לקדם במהירות רבה יותר את ההפקה, רק כאשר דיימון זכה בתפקיד הראשי בסרט "מוריד הגשם" של פרנסיס פורד קופולה, ועמד להפוך לכוכב גדול.

הצילומים נמשכו תשעה שבועות. עלות ההפקה הייתה רק 10 מיליון דולר. הסרט הפך ללהיט כשיצא בשנת 1997, והכניס למעלה מ-225 מיליון דולר ברחבי העולם. אפלק ודיימון זכו על עבודתם בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. בתקופה זו אף נפוצו בהוליווד שמועות על כך שהשניים, שנתפסו כצעירים מאוד (בני 25 ו-27) לא כתבו בעצמם את התסריט, אלא שטד טלי, התסריטאי של "שתיקת הכבשים", הוא התסריטאי המקורי; אך בריאיון ל"וראייטי" הזים טלי את השמועה.

המשך הקריירה הקולנועית של אפלק ודיימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הסרט והזכייה, הפך אפלק לאחד השחקנים המצליחים בעיר, ובהמשך עבר גם לכיסא הבמאי. הסרט "ארגו", בבימויו ובכיכובו, זכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. אפלק עצמו קיבל את הפרס על התסריט הטוב ביותר. גם דיימון הפך לאחד השחקנים המבוקשים ביותר בעיר, וכיכב בסדרת סרטי "ג'ייסון בורן". עם זאת, בראיונות שניהם מתארים את "סיפורו של ויל האנטינג" כחלק המשמעותי בחייהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: סיפורו של ויל האנטינג
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סיפורו של ויל האנטינג


פרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר
1947‏-1954 נס ברחוב 34 (1947) • החיפוש (1948) • קרב קרקע (1949) • הכל אודות חוה (1950) • ניצחון בוהק (1951) • חמש אצבעות (1952) • לילי (1953) • סברינה (1954)
1965‏-1980 דוקטור ז'יוואגו (1965) • אדם לכל עת (1966) • כחום הלילה (1967) • צ'ארלי (1968) • אן של אלף הימים (1969) • סיפור אהבה (1970) • בית חולים (1971) • הסנדק (1972) • מגרש השדים (1973) • צ'יינהטאון (1974) • קן הקוקייה (1975) • רשת שידור (1976) • דירה לשניים (1977) • אקספרס של חצות (1978) • קרמר נגד קרמר (1979) • התצורה התשיעית (1980)
1981‏-2000 האגם המוזהב (1981) • גנדי (1982) • תנאים של חיבה (1983) • אמדאוס (1984) • שושנת קהיר הסגולה (1985) • המיסיון (1986) • הקיסר האחרון (1987) • אהבה במלכוד (1988) • נולד בארבעה ביולי (1989) • רוקד עם זאבים (1990) • תלמה ולואיז (1991) • ניחוח אישה (1992) • רשימת שינדלר (1993) • ספרות זולה (1994) • על תבונה ורגישות (1995) • לארי פלינט: האיש והסקנדל (1996) • סיפורו של ויל האנטינג (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • טראפיק (2000)
2001-היום נפלאות התבונה (2001) • אודות שמידט (2002) • אבודים בטוקיו (2003) • דרכים צדדיות (2004) • הר ברוקבק (2005) המלכה (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • תלוי באוויר (2009) • הרשת החברתית (2010) • חצות בפריס (2011) • ג'אנגו ללא מעצורים (2012) • היא (2013) • בירדמן (2014) • סטיב ג'ובס (2015) • לה לה לנד (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • הספר הירוק (2018) • היו זמנים בהוליווד (2019) • משפט השבעה משיקגו (2020) • בלפסט (2021) • רוחות אינישרין (2022) • אנטומיה של נפילה (2023)
סרטי גאס ואן סנט
לילה רע (1985) • דראגסטור קאובוי (1989) • איידהו שלי (1991) • גם לבוקרות יש רגעים קודרים (1993) • פיתוי קטלני (1995) • סיפורו של ויל האנטינג (1997) • פסיכו (1998)
למצוא את פורסטר (2000) • ג'רי (2002) • אלפנט (2003) • ימים אחרונים (2005) • פרנויד פארק (2008) • מילק (2008) • חסר מנוחה (2011) • אדמה מובטחת (2012) • ים של עצים (2015)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סיפורו_של_ויל_האנטינג&oldid=37980087"