סיפורו של מלח הספינה הטרופה
 | |
| ספינה מצרית בים האדום | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור |
מצרית תיכונה  |
| סוגה |
רומן |
  | |
סיפורו של מלח הספינה הטרופה הוא סיפור מתקופת הממלכה התיכונה במצרים העתיקה על מסע אל מכרות המלך.
מידע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]"הספרות של המצרים הקדמונים" מאת ארנסט ווליס באדג', שפורסם ב-1914, קובע כי הפפירוס שהכיל את הסיפור נמצא בתוך הספרייה הקיסרית בסנט פטרסבורג.[1] "ספרות מצרית קדומה כרך א'" של מרים ליכטהיים, שפורסם ב-1973, חוזר על כך, ומציין עוד כי הפפירוס, שנקרא "פפירוס לנינגרד 1115" (P. Leningrad 1115), נמצא כעת במוסקבה. ליכטהיים מציינת גם כי הפפירוס התגלה על ידי ולדימיר גולנישצ'ב בארמיטאז' הקיסרי של סנט פטרסבורג וכי הוא מתוארך לתקופת הממלכה התיכונה.[2] בשנת 1911, קבע האגיפטולוג הצרפתי גסטון מספרו כי גולנישצ'וב גילה את הפפירוס בשנת 1880, והביא לידיעת חוקרים בקונגרס הבינלאומי החמישי של מזרחנים בברלין, בשנת 1881.[3] הוא פרסם את התרגום המלא לצרפתית ב-1881[4] והוציא מהדורה טיפוסית מלאה ב-1913.[5]
הסופר שהעתיק אותו, ומי שנטען כי הוא "מעולה באצבעות" (ערמומיות של אצבעות[6]) למרות שביצע מספר אי-דיוקים בהעתקה, ידוע בשם Amenaa,[7] או Ameni-amenna.[6] החתימה של אמנה הוזכרה במהדורת 1987 של ספר השיאים של גינס כחתימה העתיקה ביותר ששרדה על פפירוס.[8]
תקציר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור מתחיל במלח (šmśw = בן לוויה, משרת, המשמש ככותרת 'בן לוויה של פרעה')[9] המודיע או המצהיר על שובו ממסע בים.[10][11] הוא חוזר ממשלחת נכשלת, כנראה, וחושש כיצד פרעה יקבל אותו. מלווה מרגיע אותו,[12] ומייעץ לו כיצד להתנהג בפני פרעה, וחוזר על הפתגם "פי אדם מציל אותו."[13] כדי לעודד את אדונו, הוא מספר סיפור על מסע קודם שלו בו התגבר על אסון, כולל מפגש עם האל והמלך.
מלח של ספינה, המאוישת ב-120 מלחים, נפל מסיפון כאשר רוח פתאומית גרמה לגלים לעלות לגובה של שמונה אמות ונשטף על אי. שם הוא מצא מחסה ומזון (הוא אומר "לא היה שום דבר שלא היה שם").[14] בעודו מקריב מנחה לאלים, הוא שומע רעמים ומרגיש את האדמה רועדת ורואה נחש ענק מתקרב אליו. הנחש שואל אותו שלוש פעמים מי הביא אותו לאי. כאשר המלח לא עונה, הנחש לוקח אותו למקום בו הוא חי ושואל את השאלה שלוש פעמים נוספות. המלח חוזר על סיפורו, כעת אומר שהוא בשליחות עבור המלך.
הנחש אומר לו לא לפחד ושהאלים נתנו לו לחיות והביאו אותו לאי, ושאחרי ארבעה חודשים באי הוא יחולץ על ידי מלחים שהוא מכיר ויחזור הביתה. לאחר מכן מספר הנחש על טרגדיה שאירעה לו, ואומר שהוא היה באי עם 74 מבני משפחתו פלוס בת, ושכוכב נפל ו"עלו בו בלהבות".[15] בתרגומים מסוימים, הבת שורדת; באחרים היא מתה עם השאר. הנחש מייעץ למלח להיות אמיץ ולשלוט בלבו, ואם יעשה כן יחזור למשפחתו.
כעת מבטיח המלח לנחש כי הוא יספר למלך על כוחו של הנחש וישלח לו מתנות רבות ויקרות, כולל מור וקטורת. בעודו צוחק עליו, אומר נחש שהמלח אינו עשיר, אלא שהוא (הנחש) הוא אדון פונת ושהאי עשיר בקטורת, וכשהמלח יעזוב הוא לא יראה שוב את האי כיון שיהפוך למים. ספינתו מגיעה לחלץ אותו, והנחש מבקש ממנו "לעשות לי שם טוב בעירך" ונותן לו מתנות רבות ויקרות, ביניהן תבלינים, קטורת, חטי פילים, כלבי גרייהאונד ובבונים.
המלח חוזר הביתה ונותן למלך את המתנות שלקח מהאי, והמלך מצמיד לו מלווה ונותן לו צמיתים. הסיפור מסתיים בכך שהאדון אומר למספר: "אל תהפוך את המצוין לידידי (כלומר, אל תתנהג ביהירות); מדוע לתת מים לאווז (פשוטו כמשמעו, ציפור) עם עלות השחר לפני שחיטתו בבוקר?"[16]
ניתוח ופרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבור חלק מדובר בסיפור זך שנועד כמקור השראה או הרגעה למחשבה האצילית, אולי דומה למשהו כמו יצירה חצרנית המיועדת לאוזן המלוכה או להתחשבות באריסטוקרטים.[17] אף על פי כן, הפרשנות של הסיפור השתנתה מההבנה הראשונית הנאיבית של הסיפור כסיפור פשטני של המסורת העממית לניתוח מתוחכם, שבו הנרטיב מתגלה כבעל מורכבות ועומק: נוסע נטרף מספינה, עוסק במאמץ רוחני (או מסע), במסע בקוסמוס, כדי לפגוש את האל המוסרי המתנה לדרך המוסרית כיצד לחזור למצרים.[18] יתר על כן, ריצ'רד מתיוס כותב כי "כתב הפנטזיה העתיק ביותר הזה מכיל נרטיב ארכיטיפי של הסוגה: גיבור לא יזום ועממי במסע בים נזרק ממסלולו בסערה, נתקל באי קסום, מתעמת עם מפלצת ושורד, חכם יותר לאחר החוויה", ומציין בנוסף שהמפלצת (הנחש) היא המפלצת הגדולה ביותר בכל הזמנים - הדרקון, לפעמים נקרא 'וורם' (wurm)."[19]
הסיפור עצמו מתחיל בסיפור מסגרת שבו מלווה או "חסיד" (באופן קונבנציונלי - אם כי לא בפפירוס - המכונה "המלח") מנסה לנחם את אדונו ("ראש העירייה", למרות שהוצע כי הם עשויים להיות במעמד שווה[11]), שחוזר ממשלחת שנכשלה לכאורה, וחושש כיצד יקבל אותו המלך שלו.
שפת הסיפור צבעונית מאוד ובמקומות מסוימים קיימת פרוזה קצבית, למשל:
הגענו לגבולות הארץ ואוואט
עברנו ליד האי סנמוט,
חזרנו בשמחה
והגענו לארצנו.
מחבר הסיפור השתמש גם באליטרציות, למשל:
Maa sen pet / הם הביטו בשמים
Maa sen ta / הם הביטו על הארץ
Mak ibsen / ליבם היה
Er maut / אמיץ יותר מאריות.[20]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Project Gutenberg EBook of The Literature of the Ancient Egyptians by E. A. Wallis Budge retrieved 17:21 29.9.11
- ^ Lichtheim, Miriam, Ancient Egyptian Literature. University of California Press, 1975 ISBN 978-0-520-02899-9 p. 211.
- ^ Maspero, Gaston (1911). Les Contes populaires de l'Égypte ancienne [The Tales of Ancient Egypt] (in French) (4th ed.). Paris: E. Guilmoto. p. 104.
- ^ Golénicheff, Woldemar (1881). Sur un ancien conte égyptien. Notice lue au Congrès des Orientalistes à Berlin [On an Ancient Egyptian Tale. Notes read at the Congress of Orientalists in Berlin.] (in French). Leipzig: Breitkopf & Härtel.
- ^ Golénischeff, W. S. (1913). Les papyrus hiératiques N 1115, 1116 A, 1116 B de l'Ermitage impérial de St.-Pétersbourg. SPb.
- ^ 1 2 Fordham University retrieved 16;36 29.9.11
- ^ Parkinson, Richard B.; Stephen Quirke Papyrus University of Texas Press 1995 ISBN 978-0-292-76563-4 p.29
- ^ Alan Russell, ed. (1986). "Autographs and signatures". The Guinness Book of Records 1987. Guinness Books. p. 86. ISBN 0-85112-439-9.
- ^ Сказки и повести Древнего Египта [Tales and Novels of the Ancient Egypt] (in Russian). Ленинград: Наука. 1979. p. 199.
- ^ University of St Andrews this reference address retrieved from external links-[The hieroglyphic of The Shipwrecked Sailor, following the transcription on pp. 41-48 of Blackman (1932)] at 19:37 29.9.11
- ^ 1 2 Egyptian Literary Compositions of the Middle Kingdom and Second Intermediate Period
- ^ Parkinson, R.B. The Tale of Sinuhe and Other Ancient Egyptian Poems 1940-1640 B.C. Oxford University Press 1999 ISBN 978-0-19-283966-4 p89. [4]
- ^ Baines, John "Interpreting the Story of the Shipwrecked Sailor" The Journal of Egyptian Archaeology, Vol. 76 (1990), pp. 55-72.
- ^ Lichtheim, Miriam Ancient Egyptian Literature University of California Press 1975 ISBN 978-0-520-02899-9 p212
- ^ Lichtheim, Miriam Ancient Egyptian Literature University of California Press 1975 ISBN 978-0-520-02899-9 p213.
- ^ Rendsburg, Gary A. "Literary Devices in the Story of the Shipwrecked Sailor" Journal of the American Oriental Society, Vol. 120, No. 1 (Jan. - Mar., 2000), pp. 13-23
- ^ Encyclopedia Britannica online retrieved prior to 19:19 29.9.11
- ^ article by J. Baines interpreting the story of the shipwrecked sailor located at JStor retrieved approx 18:01 29.9.11
- ^ Mathews, Richard Fantasy: The Liberation of Imagination Routledge 2002 ISBN 978-0-415-93890-7 p6.
- ^ Сказки и повести Древнего Египта [Tales and Novels of the Ancient Egypt] (in Russian). Ленинград: Наука. 1979. pp. 154–155.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- George Bass (2004). A History of Seafaring. Walker and Company. ISBN 0-8027-0390-9.
- Bradbury, Louise. (1984–1985). "The Tombos Inscription: A New Interpretation." Serapis, 8, 1–20.
- Bradbury, Louise. (1996). "Kpn-boats, Punt Trade, and a Lost Emporium." Journal of the American Research Center in Egypt, 33, 37–60.
- Erman, Adolf. (1906) "Die Geschichte des Schiffsbrüchigen." Zeitschrift für Ägyptische Sprache und Altertumskunde (ZÄS), Bd 43, pp.1-26.
- Erman, Adolf. (1923) "Die Literatur der Ägypter", Leipzig, pp.56-63.
- Gardiner, Alan Henderson. (1909) "Notes on the Tale of Shipwrecked Sailor." Zeitschrift für Ägyptische Sprache und Altertumskunde (ZÄS), Bd 45, pp.60-66.
- Kitchen, Kenneth A. (1993). "The Land of Punt." In Thurstan Shaw et al. (eds.), The Archaeology of Africa. London: Routledge, 587–608.
- Maspero, Gaston. (1911). "Les Contes populaires de l'Égypte ancienne." Quatrième édition, Paris, pp.104-114.
- Redmount, Carol A. (1995). "The Wadi Tumilat and the 'Canal of the Pharaohs'." Journal of Near Eastern Studies, 54, 127–35.
- Segert, Stanislav. (1994). "Crossing the Waters: Moses and Hamilcar." Journal of Near Eastern Studies, 53, 195–203.
- Sethe, Kurt. (1907-1908) "Bemerkungen zur Geschichte des Schiffsbrüchigen." Zeitschrift für Ägyptische Sprache und Altertumskunde (ZÄS), Bd 44, pp.80-87.