סיפור חייו של מהטמה גנדי
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | תמר ורטה-זהבי |
| איורים | דייוויד הול |
| הוצאה | |
| הוצאה | עם עובד |
"סיפור חייו של מהטמה (מוהנדס) גנדי" הוא ספר לילדים ולנוער מאת הסופרת תמר ורטה-זהבי שיצא לאור בשנת 2010 . הספר מתאר את סיפור חייו של מהטמה גנדי אשר נולד ב-2 באוקטובר 1869 ונרצח ב-30 בינואר 1948.
גנדי נחשב לסמל ההתנגדות הבלתי אלימה נגד דיכוי פוליטי וחברתי. ב-1915, עם שובו מלימודי המשפטים באנגליה (והתמחות במומביי ובדרום אפריקה) מצא עצמו מנהיג רוחני של התנועה שמשכה אחריה אלפים ומאוחר יותר מיליונים, שביקשו לשחרר את הודו מעולה של בריטניה. מהאטמה גנדי זכה לראות את הודו מקבלת את עצמאותה. ב-30 בינואר 1948 נרצח, אבל השימוש במחאות פוליטיות בלתי אלימות, שגנדי היה חלוץ בנקיטתן כאמצעי לשינוי חברתי, ממשיך עד היום להוות דוגמה למנהיגים גדולים אחרים.
הספר "סיפור חייו של מהטמה (מוהנדס) גנדי" עוסק ביכולתו של הפרט להביא לשינוי תודעה ולמציאות חברתית שונה באמצעות מרי שקט, מתוחכם ולא מתלהם. כמו כן, ורטה-זהבי מדגישה תכונות אנושיות כחלק מההתפתחות ותהליך הצמיחה שעבר גנדי ובהן: אמירת אמת, יכולת המחילה והסליחה, התגברות על פחדים. [1]
תקציר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוהנדס גנדי נולד ב-2 באוקטובר בעיר פרובאנדר שבהודו שנשלטה על ידי השלטון הבריטי.
הוא נולד למשפחה של סוחרים אמידים. בבית הספר התלמידים לעגו למוהנדס על המראה החיצוני שלו, בעיקר בשל אוזניו הגדולות וקומתו הנמוכה. כבר בתחילת לימודיו בתיכון התיידד מוהנדס עם הספורטאי המצטיין של בית ספרו, מכתאב הבריון, שהיה מוסלמי. מוהנדס לעומתו היה הינדי הדוק כמו אמו. אמו לא הרשתה לו להתיידד עם מכתאב בשל חששה שידרדר את מוהנדס.
משפחתו של מוהנדס נמנעה מאכילת בשר בניגוד למשפחתו של חברו, מפני שבדתם נחשב מעשה זה רצח. מוהנדס הושפע בנושא זה ממכתאב, אך משהחל מצפונו לייסרו, כתב מכתב התנצלות לאביו ובו התחייב לקבל כל עונש שייקבע לו. אביו התפעל מהתנהגות בנו.
כנהוג בדתו מוהנדס נישא לילדה בגילו בשם קסטורבאי. לאחר מות אביו, נסע מוהנדס בהוראת אחיו הבכור לבריטניה ללמוד משפטים כדי שיוכל להיות עורך דין בכיר ולפרנס את משפחתו. בבריטניה, קל היה להבחין שהוא אינו שייך.
כאשר מוהנדס חזר להודו נודע לו שגם אמו מתה. משלא מצא עבודה בהודו כעורך דין הוא עבר לדרום אפריקה.
בדרום אפריקה ההודים נחשבו לקולניים, והבריטים התייחסו אליהם בזלזול רב. מוהנדס נתקל במקרה כזה כאשר היה בדרך ליוהנסבורג כדי להשלים את הכנותיו למשפט. הלקוח שלו קנה עבורו כרטיס במחלקה הראשונה, אך בחור בריטי והכרטיסן ציוו עליו לעבור למחלקה השלישית שם יושבים כל ההודים. מוהנדס התעקש להישאר במקום, אך בסופו של דבר, הוא סולק בכוח מן הרכבת.
מוהנדס הבין שייעודו בחיים הוא לעזור להודים חסרי הישע. לאחר שעשה חיל בעבודתו וזכה לפרסום רב כשהוכיח שניתן לשנות מציאות, הוא חזר להודו כדי להביא את אשתו וילדיו. כעת החל מסעו.
ראשית, מוהנדס המציא את "כוח הסטיאגרא" המבוסס על כך שהאמת תמיד תהיה הצודקת. אליו הצטרפו הודים רבים שהפכו לצבא חזק אך לא אלים. הם יצאו למחאות רבות וכאשר השוטרים הבריטים התנהגו אליהם באלימות, הם חייכו ומעולם לא השיבו באלימות.
גנדי החליט שהגיע הזמן לחזור להודו ולסלק את המשטר הבריטי מהודו. הוא ריכז סביבו תומכים רבים והוביל אותם למחאות מהפכניות, אך בלתי אלימות. באחד הימים הוא הגיע לכפר וגילה שלתושבים שבו אין בגדים להחלפה מפני שהם מכרו את כל הכותנה לבריטים. גנדי הציע שכל ההודים לא יקנו בגדים מייצור בריטי עד שלא יתנו להודים ליצור בגדים משלהם. מחאה זו צלחה.
וכן, בין המחאות הגדולות שגנדי הוביל הייתה "צעדת המלח". היא החלה מהסיבה שהבריטים לא אפשרו להודים לייצר מלח בשביל עצמם, ולכן רוב המאכלים היו תפלים. במחאה זו גנדי ועוד 79 אנשים צעדו עד לים הקרוב שבו ניתן היה לייצר את המלח בעצמם ובדרך הצטרפו אליהם אלפי הודים. הלחץ פעל על הממשל הבריטי והם התירו להודים לייצר את המלח לעצמם.
כאשר מלך אנגליה הזמין את גנדי לדבר על עתיד הודו, גנדי ידע שעליו להתלבש בפשטות וכן ביקש ללון בשכונה ענייה משום ש"רק שם הוא ירגיש בנוח", לדבריו. אך, גנדי חזר עם בשורות מעציבות להודו בידיעה שהודו לא תשתחרר מעול הבריטים.
בשנת 1939 כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה היו חיכוכים רבים בין ההודים המוסלמים לבין ההודים ההינדים. מאבק זה העציב את גנדי, ולכן הוא החליט לצום עד שישלימו ביניהם גם אם זה יעלה בחייו. וכך היה. שני המנהיגים של שני הצדדים לחצו ידיים מול גנדי.
ב 1942 יצא גנדי למחאה כנגד הבריטים שנקראה "תעזבו את הודו עכשיו". הוא, אשתו והודים רבים נכלאו בגלל פעילות זו, ובזמן ששהו בכלא מתה אשתו בידיו. גנדי התאבל רבות ואף החל לחלות. הבריטים שחררו אותו כדי שלא יאשימו אותם במותו. הבריטים החליטו שעליהם לשחרר את הודו, וכך היה.
לאחר מכן החלו מריבות רבות בין ההינדים לבין המוסלמים מפני שהמוסלמים היו מיעוט והם חששו שיזניחו אותם. שישה מיליון מוסלמים עברו לגור בפקיסטן ושישה מיליון הינדים עזבו את פקיסטן כדי לפנות מקום למוסלמים. בדרך נפגשו שני המחנות ונוצר עימות גדול ביניהם שגבה את חייהם של כ-2 מיליון הודים, הינדים ומוסלמים.
כאשר גנדי הלך להתפלל, המון רב חיכה לו ורצה לנשק את רגליו, אך בחור הודי שמשפחתו נהרגה במעבר לפקיסטן ירה במוהנדס גנדי ורצח אותו.[2]
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוהנדס (מהטמה) גנדי אשר היה הדמות הראשית בספר, הוא חולל שינוי בעולם כולו. אדם מתחשב, משפחתי וחברותי.
- קסטורבאי- אשתו של גנדי אשר תמכה בגנדי בכל הדרך. הייתה דאגנית כלפי גנדי בגלל מעשי הקיצוניים, אישה שקטה וביישנית.
- מכתאב- הבריון שדרדר את גנדי, היה מוסלמי. היה אדם אלים ועצבני בגלל החינוך שגדל בו.
- גברת סמית- המארחת של גנדי בלונדון, עזרה לגנדי להתאקלם בלונדון. הייתה שונה בהחלט מגנדי באופי ובמראה, חברותית ודעתנית.
- נהרו ההינדי - חבר הקונגרס הלאומי ההודי.
- ג'ינה המוסלמי- חבר הקונגרס הלאומי ההודי.
- ונהגה-עוד בעודו ילד העריץ את גנדי ואף התחבב עליו. הפך ל"ציפור המזל שלו". היה אדם נאמן לגנדי.
- אמירה-אשתו של ונהגה, העריצה את מוהנדס. הייתה שקטה אך חכמה.
- אלמז-בתם של אמירה וונהגה.[2]
מסרים חינוכיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גנדי האמין שהאדם אינו צריך להשתמש באלימות כדי להשיג את מטרותיו. הוא הקים לשם כך את "הסטיארהא", תנועה שהאמינה שניתן להשיג מטרות חברתיות ללא אלימות כלל.
- אם אדם רוצה לראות שינוי בסביבתו, עליו להשתנות קודם. גנדי החל לשנות את סדר חייו למען שחרור הודו מהשלטון הבריטי.
- "מי שמאמין באמת שלו, יוכל להשיג כל מה שהוא רוצה", ואכן גנדי האמין שהדרך שלו היא הדרך הצודקת, הדרך שתביא שלום, ולכן הוא צלח במשימתו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ להיכנס לסנדליו של גנדי, באתר הארץ
- ^ 1 2 תמר ורטה זהבי, סיפור חייו של גנדי, 2010